ספרא, שמיני, פרק ז

[א] "טמאים" – לרבות עורותיהם. יכול עורות כולם? תלמוד לומר "אלה" – אלה עורות הטמאים, עור האנקה הכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה. ר' יוחנן בן נורי אמר שמונה שרצים יש להם עורות.

[ב] 'טמאים' – לרבות ביצת השרץ וקליפת השרץ. יכול אפילו שלא ריקמה? תלמוד לומר "בשרץ" – מה שרץ משירקם אף ביצה משתרקם. יכול אף על פי שהיא סתומה? תלמוד לומר "הנוגע יטמא" – את שאפשר לו ליגע – טמא. עד כמה תנקב? עד כשערה, שכן אפשר לו ליגע בכשעורה.

[ג] "טמאים" – מלמד שמצטרפין זה עם זה; דם בדם, בשר בבשר, דם בבשר ובשר בדם; בין במין אחד בין בשני מינים.

[ד] "כל הנוגע בהם יטמא" – לרבות ידות הכלים. או יכול שאני מרבה יתר משעורם? תלמוד לומר "לכם" – כל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יוחנן בן נורי, הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?! אמר לו רבי עקיבא אף אני אומר "כל הנוגע בהם יטמא עד הערב" – אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה מקשים טמאים מטמאים טומאת ערב.

[ה] "כל הנוגע בהם" – יכול בחייהם? תלמוד לומר "במותם". אי "במותם" יכול לא בשחיטתם? תלמוד לומר "בהם" – אף על פי שחוטין. הא מה אני מקיים "בהם"? במותם ולא בחייהם.

[ו] "כל הנוגע בהם" – יכול בכולם? תלמוד לומר (ויקרא יא, לב) "מהם". אי "מהם" יכול במקצתם? תלמוד לומר "בהם". הא כיצד? שנגע במקצתו שהוא ככולו. שיערו חכמים בכעדשה; שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה. ר' יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה.