סדרי טהרה ד

שמעתתא אליבא דהלכתא ולהבחין בין דם לדם. ואני אנה אני בא בדרך שהחשיך לי והשבץ אחזני. אכן רוח היא באנוש וסעיפי ישיבוני. החלש כמוני יאמר גבור אני. עיני לשמיא נטלית תחון זכות אבות. לאמץ ברכים כושלות. וידים רפות. ומן שמיא מיהב יהבו לי סייעתא וכבן יכבד אב אשר במותו קרוי חי רב פעלים. באתי להנות הבריות מפריו פרי קודש הלולים. וספר כתב איש רבי מר אבא הגאון זצ"ל על שכמי אשאנו. ותחת מכבש הדפוס אביאנו. ועיני בנאמני ארץ להיטיב עמדי. הולך בדרך תמים הוא יעזרני. יהי לי מושך חסד לא יתן לי רפיון ולא יעזבני. עד כי אוציא לאור עולם דברי חכמים כדרבונות. דבר תורה מעות קונות. ואני עזבתי את ביתי זו אשתי נטשתי את נחלתי נחלת ה' בנים הקטנים הצריכים לאמם יאמרו איה דגן עוללים שאלו לחם ופרוסה אין להם. כל זאת באתני ולא זזתי ממחשבתי המועלת בד"ת ודברתי אני עם לבי. ילדי אל אל ישועו והן מושיע. על ה' ישימו מבטחם. אמרתי איכא קורמי באגמא חסד אל כל היום לא שבק ולא שביק. ולדבקים בו וישימו באלהים כסלם מובק אביק. לית אנא מוביד סברי מן בריי מעם ה' יבא עזרי

עתה באתי לתת טעם לקריאת שם הספרים. לאחד קראתי נועם שמו סדרי טהרה יסודתו בהררי קודש על מסכת נדה חידושי הלכות וחידושי דינים סובבים הולכים על כל סימן מטוי"ד הלכות נדה ונכלל בתוכו כמה שו"ת מלאים זיו ומפיקים נוגה כאור תהיה. וחידושי אחי הגאון זצ"ל אנכי אערבנו תוך דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל יחדיו יהיו תמים. מאירים ומשלמים. כנפש האב כנפש הבן יקיר והיו לאחדים. ולכך קראתיהו בשמו הנאה לו סדרי טהרה עולה למספר אלחנן משה עם ח' אותיותיהם והכולל. ולהשני קראתי חידוד הלכות ושיורי טהרה בארתי טעמו בהשער לחלק השני. והיה כל מבקש ה' ישתה בצמא את דבריהם דברי אלהים חיים וירוה צמאונו כי שניהם מלאים חידושים נפלאים. ורויתי את נפש הקונים דשן ועמי את טובם ישבעו: ואני אין לי אלא לשא לבבי אל כפים. אל אל בשמים. כי יתן ה' את רוחו עלי. ברך ה' חילי. ופועל ידי תרצה. אחלי יכונו דרכי שיפוצו מעינותיהם חוצה. ויברך ה' אותי לרגלי המלאכה מלאכת שמים אשר לפני. להוציאה אל הפועל מכח מחשבתי ורעיוני. אמן כה יתן ה': כה דברי הצעיר שבאלפי יהודה ליב בן הגאון המחבר אב"ד ור"מ מוהר"ר אלחנן זצ"ל ונכד לאותו צדיק הגאון אב"ד ור"מ מהור"ר שמואל זנוויל אשכנזי זצלה"ה: אציגה פה מה שחדשתי בעזה"י

כתובות דף צ"ד אתמר ב' שטרות היוצאים ביום א' וכו'. הרי"ף פרק הכותב כתב דבירושלמי אמר דמתניתין חולקת על שמואל דהא תני היו כולן יוצאין בשעה א' חולקת בשוה ומטעם זה פסק גאון א' דלא כשמואל והרי"ף השיב ע"ז דא"כ אדפריך בגמרא דילן על שמואל מברייתא דב' שטרות היוצאים ביום אחד חולקין ה"ל לאקשויי ממתניתין דהכא א"ו דגמרא דילן חולק על ירושלמי וס"ל לחלק דשמואל לא אמר אלא בשטרי מכר ומתנה אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר ומשו"ה לא מקשה הש"ס דילן ממתניתין דשאני כתובה דהוא כשטרי הלואה. ונראה ליישב דעת הגאון דהירושלמי אינו חולק על ש"ס דילן דהנה התוספות כתבו ד"ה שני שטרות וז"ל דל"ד להא דתנן היו כולן יוצאים וכו' דאין השעבוד קל אלא אותה שעה שמוכיח מתוך השטר ע"כ וכוונתו למ"ש הר"ן וכמ"ש המהרש"א וז"ל הר"ן דבהודאות והלואות לא שייכי הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפילו לוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפ"ה חולקין לפי שאין השעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום שהרי שטר שכתב בו בניסן סתמא אינו טורף מן המשועבדים אלא בסוף ניסן אפילו באו עדים שבר"ח לוה שהרי אינו טורף אלא בשביל קול השטר ואין קול אלא מן הזמן שמוכיח מתוכו וכ"ת לגבות מבני חרי מיהו ולימא שודא דהא לבני חרי זה שלוה ממנו תחלה זכה ליתא דכיון דזמנו של שטר אינו ניכר מתוך השטר ה"ל כמלוה על פה ובמלוה על פה ליכא דין קדימה וכו' דמלוה ע"פ מוקדמת ומלוה ע"פ מאוחרת כשבאו לגבות חולקין וכו' אא"כ הם שטרי הקנאה דמשעת קנין שעבד נפשיה עכ"ל אך כ"ז למ"ד שעבודא לאו דאורייתא דלמ"ד שעבודא דאורייתא קיי"ל מלוה ע"פ מוקדם הוא קודם לגבות מבני חרי ממלוה בשטר מאוחר כדאיתא בשו"ע ח"מ סי' ק"ד ובסמ"ע שם סעיף י"ג וכ"ה בהגהות מרדכי דמכילתין פרק מי שהיה נשוי וז"ל תשובה לרב האי לקהל פאס מלוה בשטר ומלוה על פה וזמן מלוה ע"פ קודם הרי מלוה ע"פ קודמת וגובה מנכסים בני חורין דקיי"ל שעבודא דאורייתא הרי להדיא דלמ"ד שעבודא דאורייתא מלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חורין אם כן אפי' בשטרי הודאות והלואות לגבות מבני חרי מיהו לימא שודא ואמאי קתני מתניתין דחולקת בשוה ודוחק לומר דמתניתין במשועבדים מיירי דהא סתמא קתני ולפ"ז ניחא דוודאי תלמודא דידן אינו חולק על ירושלמי והא דלא מקשי הש"ס ממתניתין לשמואל משום דשמואל לשיטתו אזיל דס"ל במסכת קדושין דף י"ג ע"ב דשעבודא דרבנן וא"כ לדידיה ל"ק ממתניתין דתני חולקת בשוה דשאני לענין שעבוד דהלואה שאינו חל השעבוד אלא מזמן שמוכיח מתוך השער וכ"ת כקו' דאמאי תני סתמא דחולקת בשוה דהא מב"ח מיהו לימא שודא ז"א כתי' הר"ן דכיון דאינו מוכח מתוך השטר לא הוי אלא כמלוה על פה ובמלוה ע"פ אין שום קדימה למ"ד שעבודא דרבנן ומשו"ה חולקין בשוה וא"כ מתניתין לא קשיא כלל לשמואל משא"כ הירושלמי שכתב דמתניתין פליגא אדשמואל היינו אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא כמ"ש רוב הפוסקים עי' ש"ך סי' ל"ט וכר' יוחנן דאית ליה הכי וסתמא דירושלמי ר' יוחנן הוא דאיהו סידר לתלמודא דירושלמי וא"כ מתני' חולקת על שמואל דאמאי תני חולקת בשוה לימא שודא לענין ב"ח דהא למ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע"פ קודמת למלוה בשטר מאוחר לענין בני חרי ואמאי קתני חולקת בשוה א"ו דמתניתין פליגא וק"ל

ובזה מבואר דברי רש"י לקמן בסוף שמעתין גבי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף ופירש"י של מכר שיצאו על שדה אחת ולכאורה קשה למה דחק רש"י לאוקמי בשני שטרי מכר על שדה אחת ולא כפשטיה שהיה שני שטרי הלואות ולא היה אלא שדה א' ב"ח כנגד החוב של אחד מהם וכן פירש הרמב"ם למימרא זו אמנם לפענ"ד ניחא דע"כ הוכיח רש"י דמיירי הך עובדא בב' שטרות של מכר משדה א' דאי ס"ד דמיירי בב' שטרי הלואות קשה דאמאי לא גבי מאייר ואילך ואי דמצי א"ל את בר חד בניסן את וא"כ שלא כדין נטלה ממך דהא אפי' הוה לן סהדי דהאי בר חד בניסן הוא אפ"ה האי דבר ה' בניסן כדין נטל דהא בשטרי שעבוד כ"ז שאינו מוכח מתוך השטר השעבוד לא הוי אלא במלוה על פה ולמ"ד שעבודא לאו דאורייתא מלוה בשטר מאוחר קודם למלוה על פה מוקדם ועל כל פנים יחלוקו וא"כ אמאי לא כתב ליה טירפא מאייר ואילך ורש"י ניחא ליה לפרש אליבא דכ"ע אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גם י"ל דרש"י ס"ל דהלכתא שעבודא לאו דאורייתא וכשיטת התוס' ומשו"ה פירש"י שהיה שטרי מכירה על שדה אחת ומש"ה שפיר מצי אמר דאת בר חד בניסן הוא וא"כ הוא זכה כבר מר"ח ניסן באותה שדה והאי דבר ה' בניסן שלא כדין לקחו ממנו אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד שעבודא דאורייתא וכמבואר פ' י"א מהלכות מלוה ומש"ה ניחא ליה לפרש כפשטיה דמיירי בשטרי הלואות לענין שעבוד ואפ"ה לא גבי מאייר ואילך דמצי א"ל את בר חד בניסן ומלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לענין ב"ח ושלא כדין נטל בר ה' בניסן והנחתי לך מקום לגבות וק"ל: בשם אחי הבחור המופלג תלמיד ותיק התורני כהר"ר יואל זצוק"ל

בשו"ע א"ח סימן קנ"א סעיף ה' ובשר צלי. יש מי שנראה מדבריו אע"פ שהמוהל טופח עליו דינו כפירות וכתב המג"א נ"ל דכ"ע מודים בזה דהתוספות שכתבו בחולין דף ל"ג ונאכלין בידים מסואבות לצלי מיירי דלא בעי הדחה עכ"ל משמע דס"ל דהמוהל אינו מכשיר דלא מקרי משקה עכ"ל ע"ש. ודבריו בזה צ"ע דעיקר הוכחת הב"י דהמוהל לא מקרי משקה היינו מדכתב הרשב"א בפ' כ"ה דרב המנונא איירי בצלי עם הפת ע"ש והנה תוס' במקומו נמי כתבו כן וממילא מוכח דתוס' סברי דלא מקרי משקה וא"כ למה הוצרך המג"א להביא ממרחק ראייתו. וגם על הב"י קשה למה לא הוכיח דבריו מתוס' הנ"ל. ותירץ אחי הבחור ז"ל ע"פ מ"ש בס' א"ר דהב"ח השיג על הב"י דאפשר לחלק בין פת לדבר שטיבולו במשקה לענין אם נתנו אחר לתוך פיו וכתב הא"ר דלק"מ ושפיר הוכיח הב"י מהרשב"א דהא הב"י בסי' קס"ד כתב בשם הרשב"א דדבר שטיבולו במשקה בעי ברכה כמו פת ממש א"כ אין חילוק בין אם נתנו אחר או הוא עצמו וכ"נ מתוס' פסחים דף קט"ו ד"ה כל וכו' דשוין הן למאן דבעי ברכה וא"כ שפיר הוכיח הב"י מהרשב"א ע"כ ע"ש אך כ"ז לשיטת הרשב"א אבל מהתוס' ליכא להוכיח מידי משום דהתוס' סברי במסכת פסחים דא"צ ברכה לדבר שטיבולו במשקה וא"כ שפיר סברי היכא דאחר נותנו לתוך פיו דאין צריך ליטול וכן משמע שם וא"כ ליכא להוכיח מידי מתוספות הנ"ל משום דיש לחלק כמ"ש הב"ח ודו"ק: