שולחן ערוך הרב, אורח חיים צו

שֶׁיִּמְנַע כָּל הַטְּרָדוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן וּבוֹ ג' סְעִיפִים: כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לֹא יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ תְּפִלִּין , וְלֹא סֵפֶר מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ , וְלֹא קְעָרָה מְלֵאָה, וְלֹא סַכִּין, וְלֹא מָעוֹת , וְלֹא כִּכָּר, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִטָּרֵד וְתִתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאִם יִפְּלוּ לֹא יִפָּסְדוּ וְלֹא יַזִּיקוּ לוֹ — מֻתָּר לֶאֱחֹז מִן הַדִּין. אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לֶאֱחֹז כְּלוּם, אֶלָּא יִהְיוּ יָדָיו כְּפוּתִין כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן צ"ה סָעִיף ד'. וְלוּלָב בִּזְמַנּוֹ מֻתָּר לֶאֱחֹז , אַף עַל פִּי שֶׁאִם יִפֹּל אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסֵל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהָאֲחִיזָה הִיא מִצְוָה — אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ:

מֻתָּר לֶאֱחֹז סִדּוּר בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל , שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹחֲזוֹ לְצֹרֶךְ הַתְּפִלָּה — אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל — לֹא יַחֲזֹר אַחֲרָיו בַּתְּפִלָּה לִטְּלוֹ, מִשּׁוּם הֶפְסֵק. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן אָז מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְהוּא שֶׁנּוֹטְלוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר — יִזָּהֵר שֶׁיִּרְשֹׁם תְּחִלָּה כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה , וְלֹא יְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כִּי יַפְסִיק עַל יְדֵי זֶה וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן יָפֶה:

נָפַל סֵפֶר לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה מִפְּנֵי זֶה — מֻתָּר לְהַגְבִּיהוֹ כְּשֶׁיְּסַיֵּם אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ: