שולחן ערוך הרב, אורח חיים סב

דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ וּבוֹ ג' סְעִיפִים: אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ , קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן — יָצָא :

יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר : "שְׁמַע" — בְּכָל לְשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ . וְיִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, וִידַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ . וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָשׁוֹן . וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן . אֲבָל קִדּוּשׁ וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל — יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן:

צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע" — הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ . וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו — יָצָא , וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. אֲבָל אִם קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ — לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר . וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַמָּקוֹם נָקִי בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְטֻנָּף לְגַמְרֵי — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר . וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה אֶלָּא בַּאֲמִירָה — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ , וַה' יִרְאֶה לְבָבוֹ וְיִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַמַּחֲשָׁבָה. דְּאֲמְרִינַן הָכֵי בַּמִּדְרָשׁ : "אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה'" , אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר — "אֲמָרַי הַאֲזִינָה", וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר — "בִּינָה הֲגִיגִי". וַ"הֲגִיגִי" רָצָה לוֹמַר הֲמַּחְשָׁבָה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר דִּבּוּר — אֲפִלּוּ לְבָשָׂר וָדָם אֵין לוֹמַר "בִּינָה" בְּדָבָר שֶׁשּׁוֹמֵעַ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אָמַר לְשׁוֹן "בִּינָה". וְכֵן נִרְאֶה מֵהַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵר "בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי", דְּמַשְׁמָע שֶׁהַדִּבּוּר דָּבָר אֶחָד וְהַמַּחֲשָׁבָה דָּבָר אַחֵר: