שולחן ערוך הרב, אורח חיים נז

דִּין "בָּרְכוּ" וַעֲנִיָּתוֹ וּבוֹ ה' סְעִיפִים: הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לוֹמַר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ" בְּקוֹל רָם , כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הַקָּהָל וְיַעֲנוּ אַחֲרָיו "בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד":

וְאִם אָמַר בְּלַחַשׁ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע מִמֶּנּוּ "בָּרְכוּ" אֶלָּא שָׁמַע הַקָּהָל שֶׁסְּבִיבָיו עוֹנִין אַחֲרָיו "בָּרוּךְ ה' כו'" — אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם, אֶלָּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם ט' שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ "בָּרְכוּ" וְעוֹנִין אַחֲרָיו — יְכוֹלִים כָּל הַקָּהָל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עֲשָׂרָה הָאוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן עִקָּר , כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ד (עַיֵּן בְּמָגֵן אַבְרָהָם שָׁם ):

וְצָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לַחֲזֹר וְלוֹמַר "בָּרוּךְ ה' וְכו'" , כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, שֶׁאוֹמֵר לָהֶם "בָּרְכוּ" וְהוּא אֵינוֹ "מְבָרֵךְ". וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר "הַמְבֹרָךְ" וְלֹא הוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל לְגַמְרֵי — צָרִיךְ הוּא לְהַחֲזִיר אֶת עַצְמוֹ לַכְּלָל לְגַמְרֵי וְלוֹמַר "בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַצִּבּוּר (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן (קצ"ג) [קצ"ב] ):

וְנָהֲגוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַאֲרִיךְ בְּ"בָרְכוּ" וְהַקָּהָל אוֹמְרִים "יִתְבָּרֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח כו'" בְּעוֹד שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בְּנִּגּוּן. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר הַתֵּבוֹת — אָסוּר לוֹמַר כְּלוּם, אֶלָּא צָרִיךְ לְכַוֵּן וְלִשְׁמֹעַ כְּמוֹ בַּקַּדִּישׁ . וְלָכֵן אִם אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ בְּנִגּוּן אֶלָּא בְּחִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת — אֵין לְאָמְרוֹ כְּלָל:

מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לִצְעֹק עַל חַבְרֵיהֶם בֵּין קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" לְ"יוֹצֵר אוֹר", אוֹ לְדַבֵּר בְּצָרְכֵי רַבִּים — טוֹעִים הֵם , שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ד :