שולחן ערוך הרב, אורח חיים תקכד

כַּמָּה דְבָרִים הָאֲסוּרִים בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: כְּשֵׁם שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין עוֹלִין עַל גַּבֵּי אִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם , וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְרַקְּדִין , וְלֹא דָנִין , וְלֹא מְקַדְּשִׁין , וְלֹא כּוֹנְסִין לְחֻפָּה , וְלֹא מְיַבְּמִים , וְלֹא מְגָרְשִׁים, וְלֹא חוֹלְצִים , וְלֹא מַקְדִּישִׁים שׁוּם דָּבָר לְגָבוֹהַּ , וְלֹא מַפְרִישִׁין חַלָּה וְלֹא תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת , וְלֹא פּוֹדִין אֶת הַבֵּן , וְאֵין קוֹנִין קִנְיָן אֲפִלּוּ בַּחֲזָקָה אוֹ בְּקִנְיַן סוּדָר , וְאֵין נוֹתְנִין מַתָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ צֹרֶךְ שַׁבָּת — כָּךְ אֵין עוֹשִׂין אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב, עַיֵּן סִמָּן של"ט וְש"ו.