שולחן ערוך הרב, אורח חיים תקח

דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּיוֹם טוֹב לַהֲכָנַת צָלִי וּבוֹ ג' סְעִיפִים: אֵין מְלַבְּנִים אֶת הָרְעָפִים בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לֶאֱפוֹת אוֹ לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱפוֹת וְלִצְלוֹת בְּעִנְיָן אַחֵר , מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַלִּבּוּן הֵן מִתְחַסְּמִין (פֵּרוּשׁ מִתְקַשִּׁין וּמִתְחַזְּקִין ), וַאֲפִלּוּ הֵן יְשָׁנִים, מִכָּל מָקוֹם כָּל שָׁעָה שֶׁהֵן מִתְלַבְּנִים הֵן מִתְחַזְּקִין יוֹתֵר , וַהֲרֵי זֶה מְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב (עַיֵּן סִמָּן תצ"ה ).

הַצּוֹלֶה דָגִים עַל גַּבֵּי הָאַסְכָּלָה — הֲרֵי זֶה לֹא יַחְתּוֹךְ חֲתִיכַת נְיָר כְּדֵי לִשְׁרוֹתָהּ בְּמַיִם וְלִתְּנָהּ תַּחַת הַדָּג עַל גַּבֵּי הָאַסְכָּלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף הַדָּג , וְכֵן לֹא יִשְׁבּוֹר חֲתִיכַת חֶרֶס כְּדֵי לִתְּנָהּ תַּחַת הַדָּג , וְכֵן לֹא יִפְצַע אֶת הַקָּנֶה לִתֵּן קְרוּם שֶׁלּוֹ תַּחַת הַדָּג , וְכֵן אֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמִין שַׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ , לְפִי שֶׁכָּל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן דָּבָר הָרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — הֲרֵי זֶה כִּמְתַקֵּן כְּלִי בְּיוֹם טוֹב .

מֻתָּר לִפְצוֹעַ אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע , שֶׁאַף אִם תִּקָּרַע הֲרֵי זֶה מְקַלְקֵל וּפָטוּר מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפּוֹר .