שולחן ערוך הרב, אורח חיים תסט

שֶׁלֹּא לְיַחֵד בָּשָׂר לְפֶסַח וּבוֹ ה' סְעִיפִים: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר (עַל בְּהֶמְתּוֹ): "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא" , וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאמַר כֵּן עַל גְּדִי וְטָלֶה , מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ אוֹתָם לְפֶסַח , וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאכְלֵם יְהֵא נִרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ . אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל שׁוּם מִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף , בֵּין חַיִּים בֵּין שְׁחוּטִים — לֹא יֹאמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח", אֶלָּא יֹאמַר: "בָּשָׂר זֶה לְיוֹם טוֹב" , שֶׁאִם יֹאמַר: "לְפֶסַח", יְהֵא הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁמַּקְדִּישׁ הַבָּשָׂר לִדְמֵי פֶּסַח , דְּהַיְנוּ שֶׁיִּמְכֹּר הַבָּשָׂר וְיִקַּח פֶּסַח בְּדָמָיו , וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאכַל הוּא עַצְמוֹ אֶת הַבָּשָׂר — יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹעֵל בְּקָדָשִׁים . וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: "הֵילָךְ מָעוֹת הַלָּלוּ וְקַח לִי בָּהֶם בָּשָׂר לְפֶסַח" , אֶלָּא יֹאמַר: "קַח לִי בָּשָׂר לְיוֹם טוֹב":

אֲבָל עַל דָּגִים וְעַל כָּל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מִין בָּשָׂר כְּלָל — מֻתָּר לוֹמַר: "זֶה יְהֵא לְפֶסַח", שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יְהֵא נִדְמֶה לְהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא מַקְדִּישׁ דָּבָר זֶה לִדְמֵי פֶּסַח, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר זֶה אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת כְּלָל עִם פֶּסַח , שֶׁהֲרֵי אֵינָן מִין בָּשָׂר כְּלָל. וְיֵשׁ מַחֲמִירִין שֶׁלֹּא לוֹמַר עַל שׁוּם דָּבָר: "זֶה לְפֶסַח", חוּץ מִן הַחִטִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים הַצְּרִיכִים שִׁמּוּר מֵחִמּוּץ, שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא אוֹמֵר: "חִטִּים אֵלּוּ לְפֶסַח", יְהֵא סָבוּר שֶׁאוֹמֵר: חִטִּים אֵלּוּ אַצְנִיעֵם וְאֶשְׁמְרֵם מֵחִמּוּץ לְצֹרֶךְ הַפֶּסַח. וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה . אֲבָל בְּדִיעֲבַד, אֲפִלּוּ אִם אָמַר עַל גְּדִי וְטָלֶה חַיִּים: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח" — מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה , אֲפִלּוּ אָמַר כֵּן בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, דְּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֵין לֶאֱסֹר בְּדִיעֲבַד. (וְיֵשׁ מַחֲמִירִין בִּגְדִי וְטָלֶה לְאָסְרָם בַּאֲכִילָה לְעוֹלָם, בֵּין בְּפֶסַח בֵּין קֹדֶם הַפֶּסַח אוֹ אַחֲרָיו, אֲפִלּוּ אָמַר כֵּן עַל בְּשַׂר גְּדִי וְטָלֶה, שֶׁחוֹשְׁשִׁים לְפִי שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁהוּא אוֹמֵר בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא סָבוּר שֶׁכְּבָר הִקְדִּישׁוֹ מֵחַיִּים לְשֵׁם פֶּסַח , וִיהֵא נִרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. אֲבָל מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה , דְּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן בִּלְבַד אֵין אוֹסְרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ה' . וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם אֵין שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וְלֹא שְׁעַת הַדְּחָק. וְכָל זֶה כְּשֶׁהַגְּדִי וְטָלֶה הֵן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֻׁתָּפוּת בָּהֶן, אֲבָל אִם אֵין לוֹ חֵלֶק בָּהֶן — אֵין לְהַחֲמִיר כְּלָל, שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ ):

לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח", אֲבָל לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה עַל פֶּסַח", כְּמוֹ שֶׁהוּא הַמִּנְהָג לוֹמַר כֵּן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז — מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל גְּדִי וְטָלֶה חַיִּים, שֶׁאֵין כָּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁאִם הָיָה מַקְדִּישׁ אוֹתָם לְפֶסַח — הָיָה לוֹ לוֹמַר: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח" :

אָסוּר לַעֲשׂוֹת גְּדִי אוֹ טָלֶה מְקֻלָּס , דְּהַיְנוּ לִצְלוֹתוֹ (בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת אוֹ בְּלֵיל פֶּסַח) כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם (רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ ) כְּעֵין צְלִיַּת הַפֶּסַח. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אָסוּר לְאָכְלוֹ בְּלֵיל פֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ: "בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח" (וַאֲפִלּוּ צְלָאוֹ כַּמָּה יָמִים קֹדֶם הַפֶּסַח), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ו , עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:

לֹא יֹאמַר אָדָם: "כַּמָּה טֹרַח פֶּסַח זֶה" , כִּי "רָשָׁע מַה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" — מַה טֹּרַח זֶה לָכֶם . וְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִין בָּזֶה, וְיֵשׁ שֶׁלּוֹמֵד עֲלֵיהֶם זְכוּת , שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר: "מַה טֹּרַח זֶה" עַל טֹרַח הַקְרָבַת הַפֶּסַח, שֶׁהִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, וְנִרְאֶה מִדְּבָרָיו שֶׁמִּצְוֹת הַתּוֹרָה הֵן עָלָיו לְטֹרַח, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזְמַן הַזֶּה כְּשֶׁאוֹמֵר עַל גֹּדֶל הַזְּהִירוּת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת: "כַּמָּה טֹרַח" — אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר: