שולחן ערוך הרב, אורח חיים תסה

דִּין מֻרְסָן בְּפֶסַח וּבוֹ ו' סְעִיפִים: אֵין שׁוֹרִין מֻרְסָן בְּמַיִם [לַתַּרְנְגוֹלִים] מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וָאֵילָךְ . אֲפִלּוּ אִם הוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה הַמֻּרְסָן לִפְנֵיהֶם כְּשִׁעוּר מִיל, וְכָל פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, שֶׁהֲרֵי אָסְרוּ לְהָנִיחַ עִסָּה בְּלֹא עֵסֶק לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ"ט :

אֲבָל מֻתָּר לַחְלֹט אֶת הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנָן לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹהֶה כַּמָּה יָמִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהֶחָלוּט אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ כְּלָל , אֲבָל הַגְּאוֹנִים אָסְרוּ כָּל חֲלִיטָה , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ"ד :

וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶם שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים מִשֵּׁשׁ וָאֵילָךְ — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִיכָם בְּמָקוֹם לַח שֶׁיּוּכְלוּ לָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ . אֲבָל קֹדֶם שֵׁשׁ מֻתָּר לִתֵּן לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ חָמֵץ גָּמוּר, רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מִתְּחִלַּת לֵיל י"ד אַחַר הַבְּדִיקָה וָאֵילָךְ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִשְּׁעַת אֲכִילָתָם עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לֶאֱכֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תל"ג . וּמַה שֶּׁמִּשְׁתַּיֵּר מֵאֲכִילָתָם לֹא יַנִּיחֶנּוּ מוּטָל לִפְנֵיהֶם, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם מְשֻׁמָּר עַד זְמַן הַבִּעוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְטוֹב לִזָּהֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח וָאֵילָךְ שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִיךְ לִפְנֵיהֶם שְׂעוֹרִים בְּמָקוֹם לַח (אֶלָּא אִם כֵּן עוֹמֵד עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם עַד שֶׁיִּגְמְרוּ לֶאֱכֹל, וּמַה שֶּׁנִּשְׁתַּיֵּר לֹא יַנִּיחֶנּוּ מוּטָל לִפְנֵיהֶם), כִּי יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבְּדִיקָה לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁהִשְׁלִיךְ שָׁם שְׂעוֹרִים הָיָה לַח וְלֹא יִבְדֹּק שָׁם, וְאַף אִם יִבְדֹּק שָׁם יִמְצָא שְׂעוֹרִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ מֵאֲכִילָתָם וְלֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְבַעֲרָם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְנַגְּבוּ וְאֵין חִמּוּצָן נִכָּר. וְטוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתֵּן לִפְנֵיהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת בְּעוֹד שֶׁהַשְּׂעוֹרִים מֻנָּחִין לִפְנֵיהֶם, אֶלָּא יְכַבֵּד מִתְּחִלָּה אוֹתוֹ מָקוֹם הֵיטֵב וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁם מַיִם :

לֹא תַּשְׁרֶה הָאִשָּׁה אֶת הַמֻּרְסָן בְּמַיִם מִשֵּׁשׁ וָאֵילָךְ לָשׁוּף בּוֹ אֶת בְּשָׂרָהּ בַּמֶּרְחָץ. אֲבָל מֻתֶּרֶת לָשׁוּף עַל בְּשָׂרָהּ מֻרְסָן יָבֵשׁ אֲפִלּוּ בְּעוֹד שֶׁמֵּי הַזֵּעָה טוֹפְחִין עַל בְּשָׂרָהּ, לְפִי שֶׁזֵּעַת הָאָדָם אֵינוֹ כְּמַיִם לְהָבִיא לִידֵי חִמּוּץ אִם אֵינוֹ מַזִּיעַ מֵחֲמַת חֹם הַמַּיִם אֶלָּא מֵחֲמַת חֹם הָאוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תס"ו . וּמִכָּל מָקוֹם, צְרִיכָה הִיא לִזָּהֵר לְהַעֲבִיר כָּל הַמֻּרְסָן מֵעַל כָּל בְּשָׂרָהּ קֹדֶם שֶׁתִּרְחַץ גּוּפָהּ בְּמַיִם בֵּין בְּחַמִּים בֵּין בְּצוֹנְנִין . וּלְפִי שֶׁעַכְשָׁו אֵין הַנָּשִׁים בְּקִיאוֹת בְּכָךְ, לְפִיכָךְ אָסוּר לָהֶם לָשׁוּף מֻרְסָן עַל בְּשָׂרָן אֲפִלּוּ הוּא יָבֵשׁ :

אִם שִׁפְשְׁפוּ מֻרְסָן בְּאַוָּז לַח מִמַּיִם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צוֹנֵן, בֵּין בְּעוֹדוֹ בְּעוֹרוֹ בֵּין כְּשֶׁהֻפְשַׁט מֵעוֹרוֹ — אָסוּר לְאָכְלוֹ בְּפֶסַח, מִפְּנֵי שֶׁהַמֻּרְסָן נִכְנַס בַּנְּקָבִים שֶׁיֵּשׁ בְּעוֹרוֹ , וְגַם בַּבָּשָׂר יֵשׁ בְּקָעִים בְּכָל צַד, וְדֶרֶךְ הַנְּקָבִים וְהַבְּקָעִים נִבְלָע טַעַם הַמֻּרְסָן בָּאַוָּז . וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר אִסּוּרִים, כְּגוֹן בָּשָׂר צוֹנֵן שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ חָלָב צוֹנֵן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּבָּשָׂר בְּקָעִים הַרְבֵּה נוֹהֲגִין לְהַתִּיר הַבָּשָׂר עַל יְדֵי שְׁטִיפָה וַהֲדָחָה בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה אוֹ שְׁעַת הַדְּחָק כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן צ"א , מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן חָמֵץ בְּפֶסַח שֶׁאוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּמַשֶּׁהוּ — יֵשׁ לְהַחֲמִיר וְלֶאֱסֹר בַּאֲכִילָה. אֲבָל אִם שִׁפְשְׁפוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר שָׁעָה שִׁשִּׁית וָאֵילָךְ — יֵשׁ לְהַתִּיר בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה אוֹ שְׁעַת הַדְּחָק אַף לְאָכְלוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח , וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֵר לְהָדִיחוֹ וּלְשַׁפְשְׁפוֹ בְּמַיִם יָפֶה בְּתוֹךְ הַפֶּסַח :

יֵשׁ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יְהַבְהְבוּ הָעוֹפוֹת בְּפֶסַח בְּקַשִּׁין , דְּהַיְנוּ זַנְבוֹת הַשִּׁבֳּלִים , כִּי שֶׁמָּא יֵשׁ גַּרְגִּיר דָּגָן חָמֵץ בְּתוֹךְ הַשִּׁבֳּלִין וְיִתֵּן טַעַם בָּעוֹפוֹת בִּשְׁעַת הַהִבְהוּב . וּמִכָּל מָקוֹם, בְּדִיעֲבַד אֵין לֶאֱסֹר הָעוֹפוֹת . וַאֲפִלּוּ אִם מָצָא הַרְבֵּה גַּרְגְּרִים הַמְחֻמָּצִים בַּשִּׁבֳּלִים הַנּוֹתָרִים לְאַחַר הַהִבְהוּב — אֵין מַחֲזִיקִין אִסּוּר מִסָּפֵק לוֹמַר שֶׁגַּם בַּשִּׁבֳּלִים שֶׁהִבְהֵב בָּהֶם הָיָה בָּהֶם גַּרְגְּרִים מְחֻמָּצִים, אֶלָּא תּוֹלִין לוֹמַר שֶׁכָּל הַגַּרְגְּרִים נָפְלוּ מֵהֶם בִּשְׁעַת הַדִּישָׁה. (אֲבָל אִם יָדוּעַ לָנוּ שֶׁהָיָה גַּרְגִּיר מְחֻמָּץ בַּשִּׁבֳּלִים שֶׁהִבְהֵב בָּהֶם — יֵשׁ לֶאֱסֹר הָעוֹפוֹת בַּאֲכִילָה , שֶׁחָמֵץ בְּפֶסַח בְּמַשֶּׁהוּ). וְכֵן אִם נִמְצָא שִׁבֹּלֶת רֵקָנִית בְּתַבְשִׁיל נִמּוֹחַ — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הָיָה דָּגָן מְחֻמָּץ בַּשִּׁבֹּלֶת וְנָפַל לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל וְנִמּוֹחַ שָׁם :