שולחן ערוך הרב, אורח חיים שצה

דִּינֵי בִּרְכַּת עֵרוּב וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: מִצְוָה לְחַזֵּ(ו)ר אַחַר שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת כְּמוֹ אַחַר עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת . וּמְבָרֵךְ עָלָיו "עַל מִצְוַת עֵרוּב", וְאוֹמֵר "בְּזֶה הַשִּׁתּוּף יְהֵא מֻתָּר לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵחֲצֵרוֹת לְמָבוֹי" . וְאִם מִשְׁתַּתְּפִים בְּפַת וְסוֹמְכִין עַל שִׁתּוּף בִּמְקוֹם עֵרוּב, וְאֵין מְעָרְבִין בַּחֲצֵרוֹת כְּלָל , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ז — יֹאמַר גַּם כֵּן "מֵחֲצֵרוֹת לְבָתִּים" . אֵימָתַי מְבָרֵךְ עָלָיו? בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּץ אוֹתוֹ מִבְּנֵי הַמָּבוֹי אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו . וְאִם לֹא בֵרַךְ וְלֹא אָמַר עָלָיו כְּלוּם — אֵינוֹ מְעַכֵּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם: