שולחן ערוך הרב, אורח חיים שפח

דִּין אִם לֹא עֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת יַחַד וְגַם לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וּבוֹ סְעִיף אֶחָד: כָּל שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת אֵינָם אֶלָּא לְהַתִּיר לְהוֹצִיא לְתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבָּתִּים. אֲבָל כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכוֹ אוֹ בַּחֲצֵרוֹת — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בּוֹ בְּיוֹתֵר מִד' אַמּוֹת וּמִמֶּנּוּ לַחֲצֵרוֹת , וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַכְנִיסֵם לַבַּיִת , אֲפִלּוּ עֵרְבוּ הַבָּתִּים שֶׁבֶּחָצֵר. וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא הַמָּבוֹי מְתֻקָּן בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה כְּהִלְכָתוֹ, שֶׁאָז אֵינוֹ כַּרְמְלִית אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ בּוֹ , וּרְשׁוּת אַחַת הוּא עִם הַחֲצֵרוֹת לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן , בֵּין שֶׁעֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת לְעַצְמָן בֵּין שֶׁלֹּא עֵרְבוּ . וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבֵיתוֹ, וְהוֹצִיאָם לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁתָּף אוֹ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת בְּדֶרֶךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ בְּאִסּוּר — מֻתָּר לְטַלְטְלָם שָׁם בְּיוֹתֵר מִד' אַמּוֹת , אֲבָל אָסוּר לְטַלְטְלָם מֵחָצֵר לְמָבוֹי אוֹ לְהֵפֶךְ , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"ב :