שולחן ערוך הרב, אורח חיים רצה

הַבְדָּלָה שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר וּבוֹ ה' סְעִיפִים: נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם" לְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁסִּיְּמוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן . וְנוֹהֲגִים לִכְפּוֹל פָּסוּק "אֹרֶךְ יָמִים וְגוֹ'", שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נִשְׁלָם הַשֵּׁם הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ . וְנוֹהֲגִין לוֹמַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה . וּמַתְחִילִין "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְלֹא "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", לְפִי שֶׁאֵין גְּאֻלָּה בַּלַּיְלָה . וְכָל זֶה הָאֲרִיכוּת שֶׁמַּאֲרִיכִין אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַשְׁלָמַת סִדְרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים מִלַּחֲזוֹר לְגֵיהִנֹּם , כִּי מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ כְּנֵסִיָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֶת סִדְרֵיהֶם :

יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר מְעֻמָּד פָּסוּק "וִיהִי נֹעַם" :

אִם חָל יוֹם טוֹב אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּאַחַד יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּשָׁבוּעַ הַבָּא , אֲפִלּוּ חָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת הַבָּא — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר "וִיהִי נֹעַם", שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה" ב' פְּעָמִים — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַשֵּׁשֶׁת יָמִים רְאוּיִים לִמְלָאכָה . אֲבָל אִם חָל בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אוֹתוֹ. וּבִזְמַן שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ — אֵין נוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" וְכָל סֵדֶר קְדֻשָּׁה , לְפִי שֶׁ"וִיהִי נֹעַם" שַׁיָּךְ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְעַל יְדֵי כָךְ שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל" , עַל כֵּן הֵן נִסְמָכִין זֶה לְזֶה לְעוֹלָם. אֲבָל "וְיִתֶּן לְךָ" נוֹהֲגִים לוֹמַר בְּכָל עִנְיָן :

נוֹהֲגִים שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ לְהַבְדִּיל עָלָיו . (וְיִשְׁתֶּה מֵהַכּוֹס בְּעַצְמוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, אוֹ יַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְאַחֵר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ . אֲבָל אִם מַשְׁקֶה מִמֶּנּוּ לְתִינוֹקוֹת — אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁתָה מֵהַכּוֹס אָדָם שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה זוֹ):

נָהֲגוּ לוֹמַר וּלְהַזְכִּיר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה , לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ הַגְּאֻלָּה, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁלֹּא לְבַטֵּל יִשְׂרָאֵל מֵעִסְקֵי צָרְכֵי הַשַּׁבָּת , וְגַם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ בָא אִם יֵשׁ אִסּוּר תְּחוּמִין לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים , וְעַל כֵּן אָנוּ מִתְפַּלְלִים: כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשַּׁבָּת וְיָכוֹל לָבֹא — שֶׁיָּבֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ :