שולחן ערוך הרב, אורח חיים קכז

דִּין מוֹדִים דְּרַבָּנָן וּבוֹ ג' סְעִיפִים: כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְ"מוֹדִים" — שׁוֹחִין עִמּוֹ הַצִּבּוּר . וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל י"ח — צָרִיךְ לָשׁוּחַ עִמּוֹ אִם הוּא עוֹמֵד בְּאֶמְצַע בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ט , כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּכוֹפֵר בְּמִי שֶׁחֲבֵרָיו מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. וְלֹא דַּי בִּשְׁחִיָּה מוּעֶטֶת, אֶלָּא כְּשִׁעוּר שְׁאָר שְׁחִיּוֹת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ג , וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁחוּ יוֹתֵר מִדַּאי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאוֹמְרִים הַצִּבּוּר "מוֹדִים" שֶׁהוּא תִּקּוּן הַרְבֵּה חֲכָמִים , וְנִקְרָא "מוֹדִים דְּרַבָּנָן" . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחוֹתְמִין "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת". וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין לַחְתֹּם בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְאוֹמְרִים "בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת" . וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחוֹת גַּם בַּסּוֹף בְּ"עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ". וְטוֹב לָחֹש לִדְבָרָיו . וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ הַמִּנְהָג לוֹמַר הַכֹּל בִּשְׁחִיָּה אַחַת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף , אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרָה — אֵין לְהַקְפִּיד מִשּׁוּם "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים" אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ג :

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בְּכָל יוֹם , וְאֵין אוֹמְרִים שָׁם "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו'", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ח . וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — צָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהִיא "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בָּרְכֵנוּ כו'" עַד "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" . וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין אוֹמְרִים רַק עַד "שָׁלוֹם" . וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם אוֹמֵר אוֹתָהּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם — אֵין אוֹמְרִים אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"א . וְאֵין הַצִּבּוּר נוֹהֲגִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר , לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲנוֹת אָמֵן אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי כֹּהֵן הַמְבָרֵךְ . אֶלָּא נוֹהֲגִין לוֹמַר "כֵּן יְהִי רָצוֹן" בִּמְקוֹם אָמֵן . יֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן בְּסוֹף הַבְּרָכָה בִּלְבַד . וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר כֵּן אַחַר כָּל פָּסוּק. וְהַנּוֹהֲגִין לוֹמַר אַחַר כָּל פָּסוּק "יְהִי רָצוֹן" וּבְסוֹף פָּסוּק ג' "כֵּן יְהִי רָצוֹן" — טוֹעִים הֵם, שֶׁ"יְּהִי רָצוֹן" בְּלֹא מִלַּת "כֵּן" — אֵין מַשְׁמָעוּת אֵיזֶה דָּבָר "יְהִי רָצוֹן" :

נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית "שִׂים שָׁלוֹם" . וְכֵן בְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמֵר "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו'". אֲבָל בְּעַרְבִית מַתְחִילִין "שָׁלוֹם רָב". וְכֵן בְּמִנְחָה אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁאֵין אוֹמְרִים "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כו'" . וְיֵשׁ מַתְחִילִין "שִׂים שָׁלוֹם" בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים בּוֹ "כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ", שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת :