שולחן ערוך הרב, אורח חיים קיא
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 111 · שולחן ערוך הרב · free full Hebrew text
Open in the reader →דִּין סְמִיכוּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּבוֹ ד' סְעִיפִים: (אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְפִלָּה מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ) צָרִיךְ לִסְמֹךְ בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה , וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" , וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם תְּפִלַּת י"ח , כְּגוֹן פָּסוּק "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" וְדוֹמָיו, חוּץ מִפָּסוּק "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח ", שֶׁהוּא חוֹבָה מִתַּקָּנַת חֲכָמִים וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקְּבָעוּהוּ חֲכָמִים בַּתְּפִלָּה — נַעֲשָׂה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה וְכִתְפִלָּה אֲרֻכָּה הִיא . וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר "גָּאַל יִשְׂרָאֵל" . וְכֵן נוֹהֲגִין , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו . וּבְמוּסָף וּמִנְחָה שֶׁאֵין שָׁם סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — מֻתָּר לוֹמַר פְּסוּקִים קֹדֶם "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", אֲבָל לֹא אַחֲרָיו מִשּׁוּם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה , שֶׁהֲרֵי פָּסוּק זֶה מִכְּלַל הַתְּפִלָּה הוּא:
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה זוֹ לְמָדוּהָ חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: "יִהְיוּ לְרָצוֹן וגו' צוּרִי וְגֹאֲלִי", וּכְתִיב אַחֲרָיו: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה", אֲבָל שַׁבָּת לָאו יוֹם צָרָה הוּא . וְיָמִים טוֹבִים דִּינָם כְּחֹל , הוֹאִיל וְהֵם יְמֵי הַדִּין, שֶׁבַּפֶּסַח הָעוֹלָם נִדּוֹן עַל הַתְּבוּאָה, וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, וּבֶחָג עַל הַמַּיִם . וְאֵין לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ , לְפִי שֶׁלִּמּוּד זֶה אֵינוֹ אֶלָּא סֶמֶךְ בְּעָלְמָא , וְעִקַּר סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה הוּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁדִּמּוּ י"ח בְּרָכוֹת אַחַר בִּרְכַּת גְּאֻלָּה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְדָפַק עַל פֶּתַח הַמֶּלֶךְ וְיָצָא הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ, וְאִם רוֹאֵהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִפְלִיג וְהָלַךְ לוֹ אַף הוּא מַפְלִיג, וְשׁוּב אֵין מִתְקָרֵב אֵלָיו כְּשֶׁחוֹזֵר וְדוֹפֵק — כָּךְ הוּא בְּמַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:
הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמַּתְחִיל י"ח בְּקוֹל — צָרִיךְ לוֹמַר תְּחִלָּה פָּסוּק "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" , הוֹאִיל וְהוּא מִכְּלַל הַתְּפִלָּה . וְטוֹב שֶׁיֹּאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ . אֲבָל שְׁאָר פְּסוּקִים אֵין צָרִיךְ לוֹמַר . וְאִם רָצָה לוֹמַר — רַשַּׁאי, וְאֵין אִסּוּר כְּלָל לְהַפְסִיק (בְּעִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה וּצְרָכֶיהָ) בֵּין תְּפִלַּת לַחַשׁ לִתְפִלָּה שֶׁבְּקוֹל (אֲבָל לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אָסוּר עַד אַחַר נְפִילַת אַפַּיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"א ):
אִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ מָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְלִין — לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם תְּחִלָּה וְלִקְרוֹת אַחַר כָּךְ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה , לְפִי שֶׁסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה מִתְּפִלָּה עִם הַצִּבּוּר (אֲבָל בְּעַרְבִית תְּפִלַּת הַצִּבּוּר גְּדוֹלָה מִסְּמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ו ):