שולחן ערוך, אורח חיים רנב

מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בע"ש כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז סעיפים: מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרת מאליה בשבת כגון לשרות דיו וסממנין במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין (פי' אגודות) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט שאם היא על האש אסור שמא יחתה (פי' יגלה ויעיר הגחלים במחתה) ואפי' אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדיר' אפי' אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת ומותר למכור לנכרי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום: הגה ויש מתירין שיוציא עכו"ם בשבת אם ייחד לו העכו"ם מקום מבעוד יום בבית ישראל ויש להחמיר (מרדכי פ"ק דשבת) ועיין לקמן סי' שכ"ה:

מותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן (פירוש האומן שמעבד ומתקן העורות) סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה העכו"ם המלאכה בביתו: הגה ואם לא קצץ אסור בערב שבת וע"ל סי' רמ"ז דיש חולקין אם עושה לו בחנם דהיינו בטובת הנאה: ואם ראהו עושה מלאכתו בשבת אם היה עושה בטובת הנאה צריך לומר שלא יעשה בה בשבת: הגה ואפילו אם נתנן לו כמה ימים לפני שבת:

ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר ולאסור:

כל שקצץ אע"פ שיעשה העכו"ם מלאכה בשבת מות' לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתא דנפשיה קא עביד: הגה ויש אוסרין ללובשו כל שידוע שהעכו"ם גמרו בשבת (הגהות אשירי פ"ק דשבת ומהרי"ל וב"י בשם רוקח) וצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשה (א"ז) והכי נהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו בשבת שאז יש להקל ואם יש לתלות שנגמר בע"ש מותר בכל ענין [הגהות אלפסי] ודוקא אם שגר לו העכו"ם לביתו אבל אסור ליקח כלים מבית האומן בשבת ויו"ט [מרדכי פ"ק די"ט וא"ז והגהות מיי' פ"ב מהל' י"ט והגהות אשר"י פ' אין צדין] וכל זה בכלים שעשה לישראל (ב"י) אבל עכו"ם שעושה מנעלים על המקח מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת ולנועלם ובלבד שלא יקצוץ עמו דמי המקח [הגהות אשירי פ' אין צדין]:

ומות' לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת ולהניח קילור [סם של רפואה שנותנים על העין] עבה על העין אע"פ שאסור להניחו בשבת ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפי' מוגמר מונח בכלי דאין אדם מצווה על שביתת כלים ולתת שעורים בגיגית לשרותן וטוענין בקורות בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים והשמן והיין היוצא מהן מותר [וע"ל סי' ש"כ סעיף ב'] וכן בוסר ומלילות שריסקן מבע"י מותרים המשקים היוצאים מהם ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכ': הגה ולא חיישי' להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוס' והרא"ש פ"ג דשבת וסמ"ג וסה"ת והגהות מיי' פ"ז ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל ס"ס רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגר מע"ש אע"פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור אגור) ועיין לקמן סי' של"ח:

לא יצא אדם ע"ש סמוך לחשיכה במחטו בידו ולא בקולמוסו שמא ישכח ויוציא אבל מותר לצאת בתפילין סמוך לחשיכה לפי שאינו שוכחן:

מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת: