שולחן ערוך, חושן משפט שצב
Shulchan Aruch Choshen Mishpat 392 (Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 392) · שולחן ערוך, חושן משפט · free full Hebrew text
Open in the reader →דין כלב שנטל חררה ואכל חררה והדליק הגדיש. ובו סעיף אחד: כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש (של בעל החררה טור ס"א) אם הניחה בגדיש ואכל את החלה והדליק את הגדיש על החלה ועל מקום החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש חצי נזק ואם היה מגרר את החלה על הגדיש והולך ושורף משלם על החררה נזק שלם ועל מקום הגחלת חצי נזק ועל שאר הגדיש פטור (וי"א דמשלם על כל הגדיש חצי נזק) (טור שם וב"י בשם הרשב"א) בד"א כששמר בעל הגחלת את אשו וסגר הדלת ובא הכלב וחתר ונטל את החררה מעל האש אבל אם לא שמר אשו בעל האש חייב על שריפת הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה (וכ"כ הטור בשם הרמ"ה): הגה ויש אומרים דעל מקום החררה משלם כל אחד החצי ועל שאר הגדיש בעל הכלב נותן רביע ובעל הגחלת שלש' חלקים ואם זרקה על הגדיש אז משלם בעל הכלב רביע אפי' על מקום החררה ובעל הגחלת שלשה חלקים (טור שם) :
Meforshim on this section
- באר היטב חשן משפט Ba'er Hetev on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
שלם. דכיון דהניחה שם ה"ל היזק בידים וכי אורחיה הוא. סמ"ע:
- באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט Be'er HaGolah on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
א) לשון הרמב"ם בפ"ב מהלכות נזקי ממון די"ז משנה שם דף כ"א ע"א והחררה הזו יש בה גחלים שכן דרך לאפותה עליהם
- ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט Biur HaGra on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
ואם היה מגרר כו'. עתוס' שם ד"ה ור"י כו' וכן הקשה הרשב"א דהכין מיתוקמא שפיר טפי דא"צ לחלק בין מקום הגחלת לשאר הגדיש אלא שכ' דה"ק דאפשר לאוקמיה אליביה אף בדאנחיה משא"כ לר"ל וז"ש וי"א כו' ועמ"ש בסי' ש"ץ ס"ה:
- מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט Me'irat Einayim on Shulchan Aruch Choshen Mishpat
ואכל את החלה. הוא חררה הנ"ל אלא מתחלה לשון המשנה נקט דקתני חררה ואח"כ ל' הרמב"ם דכתב ל' חלה ואח"כ תפס לשניהן יחד וכתב על החלה ועל מקום החררה: