שושנת העמקים ב

הקדמת המחבר אמר המחבר להיות שכבר הקדמנו בתחלת חיבורינו ספר גנת וורדים שעיקר ושורש גדול לידע כתיב התלמוד ומוצאיו ומובאיו כאשר ראינו ומצאנו לאבותינו ורבותינו הקדושים נ"נ בג"ע מהם חברו ספרים רבים כולם על שורשי ים התלמוד הם סובבים והולכים וס' הכריתות להר"ש מקינו"ן ז"ל מלא מזה והרבה ספרים הרבה אין מספר לכן ראיתי גם עתה לחבר קונטרוס זה המכונה בשם שושנת העמקים ע"ש שלקטתי שושנים אמרים יקרים מפנינים נוטפות מור וכל מיני בשמים ועליהם ביאור ארוך בפלפול וסברא ישרה כאשר יראה המעיין וגם ע"ש שלנתי בעמקה של הלכה כד"א וילן יהושע בעמק ולא שעה א' ושתים רק כמה זמן עידן ועידנים הרבה עד שהוצאתי מכח אל הפועל בעזה"י סברות ישרות ודעתי בקונטרוס זה להועיל לבני גילי ולפחותי ערך ממני אם ימצא. ולא כתבתי דברי לגדולי ערך אשר קטנם עבה ממתני ואני מתנצל לפני כל יודעי דת ודין ומכ"ש לפני גאוני דורינו שאל יחשדוני שאני ח"ו עושה בהדפסת ספרים קורדם לחתוך או איזה כוונה אחרת ואספרה אל חוק דמיון מעשה, פ"א פגע איש תקיף לאיש עני נושא ספר קטן בין אצילי ידיו אשר חבר שאל אותו כמה רוצה בעד זה השיב א' זהב פוליש התחיל לבזות אותו עולם ומלואו מליאים מספרים שלך השיב איש העני בדברים רכים ח"ו לא יחיד אני בדבר זה ובכל דור יש מדפיסי' הן גאוני הזמן ובינונים וקטני ערך כמוני ומה פשעי כו'. השיב. להם מותר ולך אסור ועוד שאתה מתגאה ויוהרא ועוד קורדם לחתוך ואני עומד ומשתאה מרחוק ושומע שאיש העשיר מקנתר ומחרף לאיש העני לקחתי הס' מבין אצילי ידיו ועיינתי בו ראיתי בו קצת תועלת השבתי לאיש העשיר על ראשון כו' על קושיא א' אני מקשה עליך כעין קושית הירושלמי פרק זיי"ן דתרומת הובא בר"ש מ"א האוכל תרומה מזיד משלם קרן שוגג חומש פריך לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטור מתשלומין קשיא ומשני ר"ל מוקי להנך מתני' כר' מאיר דלוקה ומשלם ופריך אם יסבור ר"ל כל מתני' ר' מאיר קריא מי נימא דר' מאיר כתיב ואיש כי יאכל כו' יע"ש ה"נ תורה לאו של א' הוא ומקום הפקר נתנה לכל וכתיב אני את דכא אשכון ואני קורא עליך הוי שמים מר למתוק ומתוק למר דקשה מתוק למר ניחא עבירה מתוק אצלם לפי שעה אע"פ ונהמת באחריתה משא"כ מתוק מצוה למר למה. וי"ל פ"א באתי למקום א' ולא היו מניחין תפילין דר"ת ושחקו על מי שמניחן כי איסור חמור יוהרא וגאוה כמ"ש בש"ע א"ח סימן ל"ד וראיתי בבית הכנסת מריבים ומקנטרים זה לזה וכ"א אם אתה נוגע באפס קצה כבודו כנוגע בבבת עינו. וגם שמים חשך לאור ואור לחשך, פירשתיו בס' המגיד ע"ד הלצה לא זו בע"ש מאחרין שבת עדיין יום גדול ובמ"ש מקדימין אלא אף זו בימי הספירה בע"ש ח"ש קודם צ"ה אומרים עדיין יום גדול ואין מדליקין נרות ואומרים שיש עדיין שעה ומחצה לצאת הכוכבים ומיד אחר תפלת ערבית ערך רבע שעה אומרים הגיע זמן ספירה כי זה יותר משעה שלילה הוי שמים אור לחושך ומחשך זה היה אור לפני רגע וע"ד קורדם לחתוך ראה כמה איסורים ולאוין ר"ל לפעמים עובר האדם בשביל פרנסה ועני זה מקבל בתורת צדקה כו' אין לך לבזותו ואמנם ח"ו יארע במקום קטן אשר יקרא זה בענין תפלה וא' מאלף יבזה את האיש העני כו' וישראל קדושים הם. וראינו לראשונים ז"ל חברו ספרים רבים על כללים ופרושי הגמרא ואח"כ על פסק הלכה כן מחויבים אנחנו לילך בעקבותיהם וכל דור ודור כפי צורך השעה צריך לחבר ספרים לפי הזמן ואם שאין לדמות אצלם בשום דמיון כי היה לבן פתוח כפתחו של אולם וברגע כל סוקרים ומבינים אדרבה זהו הסיבה שמחויבין אנו להגות כפי יכלתינו וכפי הזמן וא' המרבה וממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואתה הקורא לשם שמים רוצה לידע ולא לחלוק וממכירי האמת תמצא בו בעזה"י דברים מועילים בזה הספר וסדרתי מפתחות הספר שימצא המעיין מבוקשו בנקל ובכן אפרוש כפי אל ה' אבי שבשמים יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו בגאולה שלימה שאין לה הפסק ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה לשמה ולא נבוש ולא נכלם אמן: