שושנת העמקים על שיר השירים ד:ו

עד שיפוח וכו'. אומר ית' על דבר השלימיות האלה שהיו לך במצרים מהד' דברים ושני שדיך הם משה ואהרן לכן אמרתי למה איחל עד תום הת' שנה כ"א עד שיפוח היום של גלות מצרים הוא קודם כלות כל גבול הגלות וניסת הצללים אשר את יושבת בצלו הם משה ואהרן טרם יאספו אל עמם אלך לי אל הר המור הוא סיני לעשותך מקוטרת מר להפסיק זוהמתך ואל גבעת הלבונה ללבנך בדברותי כמפורש למעלה על מקוטרת מר ולבונה והנה ארז"ל בש"ר ובמדרש חזית על פ' החדש הזה לכם וכו' שכשאמר משה לישראל החדש הזה אתם נגאלים אמרו יש' הלא כל מצרים מלאה מע"ג ואיך אנו נגאלים וכו'. עוד נאמר שם שאמרו הלא נשאר עדיין ק"ץ שנה מהד' מאות והשיב כיון שהוא חפץ בגאולתכם אינו מקפיד על חשבונותיכם וכו' והנה הפתחון פה שהיה להם על הטענה השנית הלא הוא בל יקרם כבני אפרים שהקדימי שלשים שנה לקץ והרגום פלשתים ע"כ על שתי אלה יאמר על האחד כלך יפה רעיתי גם שאר השבטים זולת לוי שעבדו עו"ג וש"ת כי מום העו"ג בך שהיה התמיה הא' שאמרו על הע"ג הנה ומום אין בך כ"א בם אך לא בך כ"א שמהם נדבק בך כמדובר על כשושנים בין החוחים וכו' וכמשל רז"ל על שאני שחרחורת מהכושית שפחת הגבירה היפה שידיה היו מפוחומות כמדובר במקימו שאין העו"ג מתדבקת בישראל רק כשחרות מתדבק בחוץ בלבד או ומום אין בך כי כבר כפרת בה ע"י קרבן פסח כמאמז"ל משכו ידיכם מעו"ג וקחו איש שה וכו' כי את שה שעבדו שחטהו באופן שאין פחד על היות מצרים מלאה מעו"ג שלכם ועל הטענה הב' כי לא נשלם הזמן ותירא פן יקרך כבני אפרים אל תחושי כי הלא אתי מלבנון כלה כלומר אינך יוצאת בלעדי כבני אפרים כי אם אתי כי או אז יצא אתם ה' כי השכינה נשארה במצרים עם ישראל עד תום הזמן והוא כמ"ש ז"ל בשמות רבה שמצרים נקרא לבנון ויהיה על כי שם נתלבנו בלבנים מעונותיהם בדם פסח ומילה מזוהמתן כמפורש אצלנו בסיבת גלות מצרים ובענין המתים בימי החשך וזהו אתי מלבנון כלה ובהיותך אתי מלבנון לא יפסיקו אותך בדרך רק תבואי עד הר המור הנזכר ולא יקרך כבני אפרים וז"א תבואי:

או שעור הכתוב מי שבא אתי מלבנון הוא אשר תהיה כלה בסיני והנה את אתי מלבנון תבואי מה שאין כן בני אפרים שבאו בלעדי ואשר תחושו פן אין החשבון עד תום הארבע מאות שנה שלמים ותפקפק פן משה טועה כמנהגן של אפרים אל תירא כי האם תשורו ליחשוב מראש אמנה שע"כ תחשבו לטועים שהיה ממראית בין הבתרים שנאמר שם והאמין בה' כאשר טעו בני אפרים למנות מאז הת' שנה וטעו בשלשים שנה שבין מראת בין הבתרים ללידת יצחק לא כן את רק מראש שניר וחרמון הוא מראש יצחק ויעקב שהוא מלידתו של יצחק וז"א מראש והוא מאמרם ז"ל במדרש שניר וחרמון הם יצחק ויעקב מה זה השניר שונא את הנייר כך לא נתנסה יצחק אלא פע' אח' בלבד וחרמון זה יעקב מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו כך כהונה מיעקב לויה מיעקב מלכות מיעקב ע"כ. הרי כי על יצחק ויעקב ידבר והוא לפי דרכנו והוא כי הם הנקראים זרע אברהם להתקיים גר יהיה זרעך מעת לידת הראשון שבהם ואין בזה טעות כלל. וש"ת איך יתקיים בהם מספר שנות הגלות ולא נשתעבדו לז"א ממעונות אריות וכו' והוא כי יצחק היה גולה ממעונות אריות אבימלך ושריו ויעקב מהררי נמרים מעשיו ומלבן ולא אמר אריות כי לא מלכים היו רק שרים: