שומר אמונים ס

כגון אם האדם יצא השדה לציד ציד חיה ועוף או דגים הנה יושגח מלמעלה ויגזור עליו כמה דגים יעלה מן הים בחרמו ולא שגזר השי"ת על אילו הדגים שימותו או יחיו אלא לפי שהאדם הוא מושגח במזון ביתו ופרנסתו אם תהיה בריוח או בצמצום או בנחת או בצער וכן לא גזר השי"ת על חיה זו או עוף זה שיהיה נצוד מהאדם. אבל גזר על האדם הזה מזונו ופרנסתו והכין לו צידו צבי או איל. ואפילו על פרטיות צער צידתו אם בקל אם בטורח אם יהיה ניצוד מיד או יברח עד אלף פסיעות אחריו או אלף וחמש על הכל הושגח האדם. כי כל אלו הם יסורין לאדם והוא מושגח על פרטי עניניו ועד"ז נמצאת השגחה לאדם בבעלי חיים שלו כגון אם ישמין שורו ושיו. או יכחיש. ולא מצד השגחת השור בעצמו אלא בעבור בעליו אם ישוה שורו דינר או שתי דינרים וכן אם תלד רחלה אשר לו שתים כאחד או טלה חלב א'. וכן אם תצא תרנגולת שלו על פני השדה ותבא אליו הפרס והעזניה ויטרפוה לא תהיה השגחה זו מצד התרנגולת בעצמה אמנם יהי' מצד השגחת השי"ת לאדם וגזר עליו יסורין אלו או ברכות בהצליח אותם ועד"ז בצמחי האדם אם עץ הזית אשר לו יוציא פירות הרבה או מעט אם יצליח חלקת שדהו בפירותיו או יאכלנו החגב. הכל מצד עונות האיש הזה או זכיותיו ועד"ז בדומם אם תשבר כדו או פכו אם תפקע קדרתו אם יסדק חביתו אם מלא אם ריקן הכל הוא בהשגחה פרטית מצד התועלת או ההיזק המגיע לאדם ובזה ימצא השגחה פרטית בכל המציאות והנמצאים חלקה אחת תמטר וחלקה אחת לא תמטר אילן מתברך אילן מתיבש הכל תלוי באדם

ההשגחה השלישית היא השגחה כוללת שמבטלת הפרטית וזו היא מכת מדינה וכשנתן רשות למשחית לחבל דאינו מבחין בין צדיק לרשע וכן אמרו רז"ל דבר בעיר כנס רגליך. אמנם זה יהי' דוקא בצדיק שאינו גמור כי ג' מיני צדיקים הם יש צדיק יסוד עולם שיכול להציל העולם כלו בצדקתו כגון האבות ומרע"ה וכיוצא וכן עיר שנגזרה עליה גזירה או ספינה הטובעות בים יש כח בצדיק להציל את כלם וזהו ימלט אי נקי ויש צדיק שלא יוכל להציל אלא עצמו כגון נח וכיוצא ויש צדיק הוא נספה עם הכלל ואינו יכול להציל אפילו עצמו ועליו נאמר ויש נספה בלא משפט והטעם הוא מפני שראה ולא מיחה שהיה לו להוכיח או לברוח משם וכ"ש אם ראה ושמח. או יהיה הטעם להספה עמהם מפני שאין בצדקתו כח להנצל שיש לו איזה עון וכיון שמתראה בפני המשחית גובה חובו ועונו ממנו ולטעם זה כתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו והכל הוא בדין ההשגחה העליונה דבעידן ריתחא פוקד עליו עונו ויארע תקלה לצדיק שאינו גמור בכלל שכניו ובני עירו ואם היה מסתלק משם היתה לו נפשו לשלל

ההשגחה הרביעית היא השגחה פרטית בבעלי חיים ובאומות להצליחם ולהצילם כדי שילכו לעשות שליחותו של מקום ע"ד שאמרו רז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש והלבנון באדיר יפול הרי שהוא מוצלח מחמת שליחותו וכן בבעלי חיים נעשה להם ניסים להצלתם בהשגחה עליונה כעין הצפרדע שהיה מעביר העקרב במים כדאיתא בב"ר פ"י וכיוצא בזה ולא מחמת עצמם שאין השגחה והצלה כזאת ראויה לרשע כזה או לבעל חי כזה אלא מפני שליחותו המזומן לו ומעין ענין זה הוא מה שאמרו יכין רשע וצדיק ילבש שהוא עתיד להוליד בן צדיק יהיה בו צורך הרבים כעין שמעי שעם היות שנתחייב מיתה האריכו לו עד שהוליד מפני שהיה עתיד לצאת ממנו מרדכי. וכן כתיב אל תצר את מואב בשביל שתי נפשות שהיו עתידים לצאת מהם וכמה הם מדרך זה בכל דור ודור שהקב"ה מטיב לרשע ולא בעבורו אלא בעבור תועלת הצדיק ובני אדם שאינם יודעים העתיד יתמהו על זה אבל צופה עתידות צופה הדברים מתחלתם ועד סופם ומסדרם בחכמתו כפי המציאות הצריך אליהם אם מצד מעשה בני אדם שקלקלו הסדרים והקב"ה מביאם לסדרם ואם מצד המעשים בעצמם שא"א מבלעדי המציאות ההוא מצד החכמה העליונה

ההשגחה החמישית במיני המיתה והם ד' נפלים או קטנים או מי"ג שנה עד עשרים או מעשרים ולמעלה הנפלים הם אותם הנשמות שנתחייבו כריתות ומיתות ב"ד ונכרתו פעם ראשונה יתגלגלו בעוברים ויכרתו וזהו טעם מיתה להם וגם אביהם ואמם נתחייבו באותו צער. ונמצאו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וסבת המפלת תלויה בענין הכרת שנתחייבו אם מצד אכילה היה הכרת נופלים מצד תאות האכילה אם מצד מלאכה האסורה נופלים מצד מלאכה יתירה. אם מצד ביאה האסורה נופלים מחמת ביאת הזכר על המעוברת עד שמפילה. וכיוצא בזה אם חייבין סקילה נופלת האם ומפלת ואם חייבין שריפה נשרפת ומצערה מפלת וכיוצא בענין זה הקטנים המתים משעת לידה עד י"ג שנה ויום א' הם מתים בעון אביהם והם הנק' עשוקים כי כשאדם חוטא אותם נשמות הראויות לבא על ידו החיצונית עושקת אותם מהיכל גניזתם וכדפירש הסבא דמשפטי' והדין דין אמת על אביו ועל