שומר אמונים נח

ואם צדקת מה תתן לו אבל הספי' בהם הוא צורך העבודה כי משתנים הם כפי מעשה התחתונים אמנם אין תירוץ זה מתיישב למבין והאמת הוא לע"ד כי אין כאן קושיא כלל שהרי מקרא מלא דברה תורה שחת לו לא וגו' ובא לרמוז כי הפגם וההשחתה שעושים התחתונים בעולמות העליונים איננו עצמיי להם. כי אין נגרע מהעליונים השפע שצריכין הם לצורך עצמם וכדפירשו בזוהר פרשה וארא (דף ס') וז"ל א"ר אלעזר חייבין עבדי פגימותא לעילא מאי פגימותא דשמאלא לא אתכליל בימינא דיצה"ר לא אתכליל ביצה"ט בגין חובייהו דבני נשא ופגימו לא עבדי אלא לון ממש הה"ד שחת לו לא בניו מומם כביכול עבדי ולא עבדי. עבדי דלא יתמשך עלייהו ברכאן דלעילא כד"א ועצר את השמים ולא יהיה מטר ולא עבדי דהא שמיא נטלי לון לגרמייהו ברכאן מה דאצטריך ולא נטלי לאמשכא לתתא ודאי מומם דאינון חייבין איהו וכו' עכ"ל הרי שאמר ופגימו לא עבדי אלא לון ממש. הה"ד שחת לו לא וגו' כי השפע נמשך לעליונים כל מה שהם צריכים לעצמם אבל לא נטלי לאמשכא לתתא וכדי שתבין ענין זה היטב צריך אתה לדעת מה שכתבו המקובלים כי העשר ספירות של עולם האצי' ועולמות בריאה יצירה ועשיה. הם שכלים פשוטים בעלי חכמה ובינה יתירה. והם משכילים תמיד בבוראם ושוקדים תמיד על חשק עבודתם שהיא עבודה שכלית לא גשמית ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא לא יגרעו אותה כלל ולא ימנעוה רגע אמנם היא עבודה קיימת שלא תחסר ולא תעדיף איש איש בעבודתו ובמדרגתו מן הכתר העליון עד סוף כל מדרגות הקדושה ועיין בהראב"ד פי' ספר יצירה דף נ"ט ב' ובעבודה ההיא הם שואבים שפע קיומם וחיותם. שלא תחסר לעולם ומכלל זה הגלגלים שגם הם שוקדים על עבודתם ותשוקתם גדולה מאד בהיותם מספרים כבוד אל ובמהלכם הם ישבחו הבורא ויתנהג אליהם שפע קיומם. והנה בזה השפע שמקבלים העליונים והספי' בעבודתם אין להם חלק עם התחתונים כלל אם ייטיבו ואם ירעו התחתונים כי לעולם החק הקבוע להם לא יושבת מפני שאין בהם חטא כלל אמנם יש עוד רב טוב לעליונים תלוי בעבודתנו שהיא תחסר ותעדיף כפי שיעור עבודת התחתונים אם יעבד כראוי יוסיפו שפע ואור בספירות ובכל מדרגות הקדושה ואם יחטאו יגרעו אותו תוספת. ומפאת זה יתיחס בעליונים תוספת ומגרעת ושמחה ובכיה. וגאולה וגלות וכיוצא בדברים הללו והוא המכונה בספרי המקובלים בערך התחתונים כלומר שאין אותו גרעון ותוספות המיוחס בהם בערך קצבתם בעבודתם אלא בערך מה שנוסף בהם מצד התחתונים כי באותה בחי' לבד הוא ששייך תוספת ומגרעת כפי שיעור עבודת התחתונים

ועתה לא יקשה כלל מה שכתוב בפסוקים הנזכר. כי מאחר דשפע העליונים של צורך עצמם וחיותם נמשך להם לעולם מבלי שום מונע. כי אין במעשה התחתונים כח לגרום בעליונים חסרון שפע קצבתם ולא אף גם להוסיף שפע עליהם לכן אמר אם חטאת מה תפעל בו שהרי פגם החוטא אינו פועל בו בעצם. דהיינו בבחי' קצבתו הקבועה לו לנאצל מהא"ס. וכן אם צדקת מה תתן לו דאין הצדיק מוסיף שפע לו לנאצל בבחינחו העצמית כנז'. כי כל מה שגורם האדם להוסיף או לגרוע בספי' אינו אלא בבחי' השפע שמקבלים הספי' לצורך השפעת התחתונים והרי זה דומה לאם הילד היונק כי כל עוד שיוסיף הילד ליינק. יוסיפו לו דדיה למלאות חלב ובהעצור כח הילד למוץ ולא יינק עוד גם השדים לא יבא חלב אליהן ויהיו ריקות תחת אשר היו במלואות וזהו ממש ענין העבודה צורך גבוה כי יותר ממה שהילד רוצה לינק אמו רוצה להניק לו. והרי האדם במעשיו הטובים יונק מהשדים העליונים וגורם להריק עליהם שפע ברכה והפכו הוא החוטא כי בסבת חטאו ומניעת יניקתו ממקום שורש נשמתו גורם שימנע השפע העליון מלירד שם במקום שהוא שורש נשמתו וכמ"ש בתיקונים סוף תיקון מ"ג וז"ל ומאן דאתבטל מפריה ורביה כאלו אחזר לההיא ארץ יבשה ומנע ברכאן מינה כל חד לפום דרגיה מאן דפגים לתתא פגם לעילא לאתר דאתגזר נשמתיה עכ"ל הרי מבואר דבמקום שורש נשמתו דוקא הוא דפגים ומנע ברכאן והיינו מניעת השפע בבחי' השייכה אל התחתונים אבל לא בבחינת השפע העצמיי של העליונים וכמו שכבר אמרתי

גם מאמר רז"ל לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות מובן הוא כפשוטו ליודע סוד שבירת הכלים. כי רפ"ח ניצוצין נשארו תוך הכלים שנשברו ומהם נעשית קליפת נוגה אשר היא טוב ורע. ואנו מבררים הניצוצין ע"י עשיית המצות כי על ידי המצות ל"ת אנו מפרידים הפסולת מן האוכל וע"י מצות עשה חוזר הטוב מקליפת נוגה לעלות למקורו ולהוריד השפע לעולמות וזוהי כוונת המאמר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות כי על ידי המצות נעשה הצירוף והבירור כנזכר ועיין בספר עץ חיים של האר"י זלה"ה בדף ס"ט ע"א ובספר מבוא השערים ש"ב ח"ג פ"ח ותבין עומק זה המאמר וסודו: