שומר אמונים מג

בו שום דבר שיראה ממנו שהוא מוגבל. כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו לא שינוי ולא חידוש ולא חילוף עכ"ל. הרי שאין בא"ס רצון. ואיך כתב האר"י זלה"ה כשעלה ברצונו וכו'

יהוידע מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי האר"י מיירי בצד השלימות שיש ברצון ור' עזריאל מיירי בצד הגריעות שיש ברצון והענין כי הן אמת ויציב הוא מה שאמר ר' עזריאל שאין לתאר הא"ס בתואר רצון וכיוצא מפני שאלו התוארים מורים שינוי וחסרון. שהרי מהות הרצון בנבראים מורה שינוי פעם רוצה ופעם לא רוצה וגם מורה הרכבה וריבוי כי ענין הרצון הוא דבר נוסף על המהות. וזה המין של רצון ודאי שלא ימצא בא"ס כלל כי הוא פשוט אין ריבוי בו כלל ואינו משתנה כלל. והחושב שיש לו רצון על זה הצד המורה חסרון אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו וכמ"ש הראב"ד ז"ל אבל אין כוונתם לשלול מהא"ס הרצון מהצד המורה שלימות ושבח כגון לומר שהוא ית"ש פועל ברצון שזהו שבח ושלימות שהרי הפועל היותר משובח הוא הפועל בכוונה ורצון ושלימות העלול בהכרח צריך שימצא בעילה אשר מעצמה המציא אותו ואי לא תימא הכי נמצאת אומר שהוא מוכרח במעשיו שפועל בלי רצון וזה הוא גריעות וחסרון גדול ונפל היסוד מוסד ומקובל בפי הכל שהא"ס הוא מסולק מכל החסרונות וגם הרב עזריאל ז"ל עצמו כתב שם שהא"ס הוא שלמות בלתי חסרון וא"כ מוכרחים אנו ליחס לו תואר הרצון מהצד המורה שלמות ושבח. ולסלק ממנו הרצון מהצד המורה גריעות וחסרון ולזה האר"י זלה"ה כשבא להודיענו שהפועל האלהי נעשה על צד החפץ והרצון לא בטבע וחיוב אמר כשעלה ברצונו הפשוט להאציל וכו' כי באומרו כשעלה ברצונו הודיענו שהא"ס פועל ברצון לא בהכרח או במקרה ח"ו. ובאומרו הפשוט רומז לנו שאין כוונתו לייחס לא"ס רצון נוסף על המהות וגם לא רצון משתנה. אלא רצין פשוט דרצונו הוא עצמותו הפשוט בלי שינוי וריבוי כלל ועיין בספר אלימה עיין כל ח"ב פ"ו

שאלתיאל כן דברת ויפה פירשת לפי סברת הקדמונים והרמ"ק ז"ל וגם לפי פשט לשונו של האר"י זלה"ה דמשמע מדבריהם כי מה שיחסו תואר רצון פשוט אל הא"ס אינו אלא להודיע שהוא פועל ברצון. אמנם הרמ"ע ז"ל ודאי שלא לכך נתכוון כי בפירוש כתב שהרצון הוא המתואר בתואר א"ס ובעל הרצון קודם אליו. נמצא לפי דבריו כי הרצון ובעל הרצון הם שני נמצאים אלא שלא ירדתי לסוף דעתו ולכן באר לי כוונתו יפה

יהוידע מה שכתב הרמ"ע ז"ל בענין הרצון ובעל הרצון אינו שייך כלל אל הענין שבו אנו מדברים כי בודאי הגמור גם הוא מודה שאין הרכבה וריבוי באלוה ח"ו וכמ"ש בספריו ואין בזה שום ספק כי החולק על זה אין לו אלוה והוא כופר בעיקר אמנם ביאור דברי הרמ"ע ז"ל הוא דס"ל שיש בעל הרצון שהוא העליון שאין למעלה ממנו ובו אין אנו רשאין לדבר כל עיקר ולא לתאר אותו אפי' בתואר א"ס כי אין שום שם ותואר יכול להלמו כלל לא בדרך חיוב ולא בשלילת הפכו אלא דומיה תהלה. אמנם רצונו הוא הנקרא א"ס שהוא רצון קדום מיוחד תמיד עם בעל הרצון כי הוא שמו ולבושו. ובי היה סוד הצמצום. לא בבעל הרצון כמו שכתב בספר פלח הרמון ש"ד וביונת אלם פ"ב ע"ש. ותבין בהדיא שזו היא כוונתו והנה דע כי דבר זה הוא מחלוקת בין המקובלים כת של קודמין ז"ל כי רבים מהם כתבו שהכתר אין לו התחלה אלא הוא קדמון כקדמות הא"ס והוא מתייחד עם הא"ס ולבוש אליו ונקרא שמו של הא"ס ואסמכוה אמה דאיתא בפרקי ר"א עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד פי' הוא הא"ס ושמו הכתר וכמו שתמצא בפרדס ש"ג פ"א וכתר לאו דוקא אלא כוונתם על העלול הראשון ולפי שבזמנם לא היה להם רשות לפרסם מהחכמה רק מהספירות ולמטה לפיכך קראו אל העלול הראשון בשם כתר עליון והרמ"ע ז"ל קראו בשם רצון ואל הקדמון בהחלט קרא בעל הרצון כמ"ש בספר יונת אלם פרק או"ב ובספר פלח הרמון שער ד' פרק בג"ד ע"ש והנה הרמ"ק ז"ל שם בפרדס הגם שכתב דבעלי סברא זו הם בעלי תריסין מ"מ כתב שאין ראוי להאמינו ועוד כתב שם בפרק ג' שהנותן קדמות אל שום דבר זולת הא"ס הרי זה מאמין בשניות ע"ש גם בספר אלימה עיין כל ח"א פ"ו וח"ג פי"ב הזהיר מאד על זה שלא לצייר שום נמצא קדמון זולתו כלל ועיקר. שאם תתן קדימת לשום נמצא מבלעדיו הרי אתה מכלל המאמינים בקדמות ושניות ע"ש הן אמת כי לע"ד נראה שיש להשיב על קושיות הרמ"ק ז"ל דקושית השניות לא קשיא כי אין האלהות מצד היותו קדמון כ"א מצד עוצם מעלתו שהוא הממציא ומקיים כל הנמצאים והכל צריכין אליו והוא אינו צריך לזולתו. וכיון שכן המאמין בקדמות הרצון לא יאמין בשניות ח"ו. שהרי הכל מודים דבעל הרצון הוא מחוייב המציאות מעצמו וכמ"ש שם ביונת אלם לחייב מציאותו באימה וכו' וידוע דרושם מחוייב המציאות ר"ל דהוא אינו צריך לזולתו וכל מה שזולתו צריך אליו

גם בספרו מאה קשיטה סימן כ"ב כתב וז"ל באופן כי מלת ברוך אינה צודקת ברוצה כל עיקר וכבר ידעת כי שם העצם אנו מפרשים אותו שם לעצם האלהות סוד ההנהגה לא לעצם האלוה המנהיג