שומר אמונים כא

הנזכר' עם בחי' שרשיהם שהוא הא"ק נרמזו בפסוק כל הנקרא בשמי וגו' דהיינו כ"ל רומז לא"ק שאין לו שם עצמי רק מלת כל רומזת אליו לפי שהוא הכל כי כל ד' עולמות אבי"ע הם מושרשים בו השרשה רוחנית צוריית שכליית וממנו נשתלשלו כל הנמצאות לפיכך נקרא כ"ל שהוא כולל הכל. הנקרא בש"מי רמז לעולם האציל' שהספירות הם עצם השמות הקדושים והוא עולם היחוד לפיכך אמר בש"מי לשון יחיד ולכבו"די ברא"תיו הרי עולם הבריאה המכונה בשם כסא הכבוד יצר"תיו הרי עולם היצירה א"ף עשי"תיו הרי עולם העשיה והוסיף כאן מלת אף לפי שבעולם העשיה הוא מקום הקליפות וכחות האף והחימה בר מינן וכל המדרגות הללו הם מתחלפות זו מזו כדרך עילה ועלול עד שאי אפשר להכנס ביניהם נקודה ומדרגה אחרת כלל באופן כי עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ועם היות שעיקר כל זה הוא מפי הקבלה ולא נוכל להכריח אותו עפ"י ראיות מופתיות מ"מ גם אין השכל מנגדו. ואדרבה הוא מתקבל אל כל הישר הולך עפ"י טעמו ונימוקו וכמו שרמזתי לך בקיצור דברי המספיקים למבין אשר עינים לו בראשו

שאלתיאל רוצה אני שתודיעני אם הבורא יכול לברוא העוה"ז מבלי אלו ההצעות ואמצעיים או אינו יכול להמציאו אלא אחריהם. אם תאמר שאינו יכול אלא ע"י כל השתלשלות הנז'. נתת חסרון בחקו ח"ו וא"ת שיש כח בידו לברוא העוה"ז מבלי השתלשלות הנזכר. הדרא קושיא דמה צורך א"כ להמציא כל כך נמצאים

יהוידע אין ספק דכיון דהא"ס הוא בבב"ת. דאין נמנע אצלו לצמצם כחו באופן שיברא העוה"ז מבלי השתלשלות העליונים אבל כיון שמגודל שלמותו הוא ההטבה כי טבע הטוב להיטיב לזולתו וכמו שכבר אמרתי לך. נמצא דנמנע הוא אצלו מטעם זה להמציא בריאה גרועה וגשמית כמו שהוא העו"הז כ"א על ידי תולדות והויות רבות מאליפות מרובבות שזו נשתלשלה מזו כי מכח הבב"ת לא יצא דבר בעל תכלית גשמית כיון שמן הטוב לא יצא רק טוב ואפי' תימא דיספיק שיאציל את א"ק פשוט בתכלית הפשוטות. כי עם זה הורה הפעולה על שלמות הפועל ואחריו יברא העוה"ז מבלי השתלשלות האמצעים שבין א"ק לעוה"ז ליתא נמי מהטעם הנז' עצמו. שהרי כיון שהעולם הבא אחר א"ק יש ביכולת לקבל שלימות גדול ולהיות במדרגת אציל' כפי סדר השתלשלות. למה הא"ס הטוב והמטיב לזולתו ימנע ממנו ההטבה ויעשה אותו במדרגת עולם העשיה שהוא העוה"ז. ולכן כיון שהא"ס ית"ש לא ימנע טוב לראוי לקבלו. מוכרח לומר שיש ריבוי נמצאות קודם זה העולם כי בתחלה האציל המדרגה העליונה שאפשר במציאות שהיא א"ק ואחריו שאר המדרגות והנמצאים המשתלשלים ויורדים זה מזה בדרך עילה ועלול עד חומריות העוה"ז ובזה הם מקבלים מהשלימות האלהי כל מה שהוא באפשרות לקבל כל אחד מהם

עוד טעם שני אל צורך ותועלת הספי' כי הנה אם היה העולם נברא מבלי אמצעות א"ק והספירות הנאצלות הנה מלבד שא"א כמו שאמרתי מטעם שטבע הטוב להיטיב הנה גם היה זה העולם אלוהותי. והענין כי כבר ידוע ומפורסם שהשגה במהות הא"ס היא נמנעת לכל נמצא עליון ותחתון אמנם על ידי פעולותיו אנו מחייבים מציאותו כי בראותנו גודל העולם הגשמי הזה והתמדת תנועתו והפעולות המופלאים למיניהם. נחייב מציאות הבורא ועוצם חכמתו ויכלתו וא"כ אם לא היה ממציא כ"א זה העולם לבד היינו מאמינים שהבורא ית"ש יתעלה מעולמו מה שבין העילה לעלול לבד והיינו חושבים ומדמים אותו שהוא שכל וכמו שחשב אריסטו והנמשכים אחריו אמנם אנחנו עם ה' נמסר לנו שנעלה מן השכל אל דקות המלאך שהוא עולם היצירה ומעולם המלאכים נעלה אל עולם הכסא שהוא עולם הבריאה אשר הוא מתעלה על המלאך כהתעלות המלאך על האדם ולמעלה מהכסא יתעלו הספירות שהוא עולם האצילות אשר הוא אל הכסא כערך הכסא אל המלאך והספירות הם עשר מדרגות מתעלות אלו על אלו וכלם לבוש לא"ק. והא"ק יזדככו בחינותיו אלו על אלו עד כתר א"ק הנקרא כתר עליון שהוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא כסא אל הא"ס ומעתה אע"פ שהוא מהנמנע להשיג ולידע מהותו ית"ש עכ"ז אין ספק שיותר יכיר מרוממותו ועוצם יכולתו המכיר הפעולות והעלולים השלמים הנזכר גבוה על גבוה וידע שהוא ית"ש מתעלה ומתנשא על כלם. משמכיר לבד הפעולות והעלולים הגשמיים ומחייב מציאותו מתוכם ולכן הסכימה חכמתו הפשוטה להמציא רבוי המדרגות זו למעלה מזו כדי לגלות ולפרסם יכולתו ואלהותו וכמ"ש בזוהר פרשת בא דף מ"ב דהא"ס האציל הנאצלים בגין דישתמודעין ליה כי היודע שהא"ס הוא למעלה מפרטי עולם העשיה ויצירה ובריאה ואצילות יחייב מציאותו חיוב נפלא שהרי נודע שאינו א"ק. ולא אחד מאורותיו הנפלאות. ולא אחד מספירות עולם האצילות ולא ממדרגות בריאה יצירה ועשיה כ"א עליהם הוא מתעלה ומתנשא לאין תכלית ולפיכך כדי שיכירו וידעו גודל יכולתו ורוממותו האציל הנאצלים והספירות ושאר מדרגות הנמצאים: