שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קמב

לחכם אחד בדברי השאג"א הלכות ציצית.

מ"ש לתמוה על השאג"א שהביא דברי הרמב"ם והראב"ד אם הותרה כלאים שלא בשעת עבודה וכתב לחלק דבג"כ מהני לב ב"ד מתנין להוציא לחולין משום דהוא איסור הבאה ע"י אדם מהני לב ב"ד מתנה אבל איסור כלאים שהוא איסור הבא מאליו לא מהני לב ב"ד מתנה וע"ז הקשה מעלתו מהא דפריך הש"ס ביבמות דף פ"ט ע"ב וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת ומה קושיא הא גם כאן הוה איסור הנאת הבאה ע"י אדם דתרומה קדוש ע"י אדם ולב ב"ד מתנה ודומה ממש לבג"כ. הנה לפענ"ד ל"ק דלב ב"ד לא שייך רק בדבר שהוא של ציבור אבל בדבר שהוא של יחיד לא שייך לב ב"ד מתנה כמ"ש המגיה במלמ"ל פ"ד משקלים יעו"ש ובגליון שם הארכתי בזה וא"כ לק"מ דתרומה לא שייך לב ב"ד מתנה כיון דאינו בכללות ציבור ומ"ש על דברת השאג"א מנזיר דף כ"ט דמקשינן נקיבה לזכר וע"ז הקשה דאכתי קשה לשיטת הרמב"ם מה מקשינן נקיבה לזכר הא שאני זכר דשפיר בא על הספק משום דאשם תלוי בא על הספק כמ"ש הט"ז והמג"א סי' א' ולכך יכול להביא דאף שהוא ספק מ"מ יכול להביא מתורת נדבה משא"כ בחטאת העוף דנקיבה דאינה באה בנדבה.

הנה אם דהקושיא קשה ג"כ על הש"ס גופא דמקיש נקיבה לזכר וקשה הרי זכר יוכל להביא על ספק בתורת נדבה והיאך מקיש נקיבה לזכר וע"כ דהש"ס מקיש מדמביא על הספק אף שאינו מתנה בנדבה וא"כ לא קשה ותדע שכן הוא דאל"כ יקשה איך אמר לא אם אמרת בזכר שכן אינו רק איסור אחד ולמה יהיה איסור כלל הא הוא יכול להתנות בתורת נדבה וע"כ דאינו מתנה כלל רק שמביא על הספק וא"כ שפיר מקיש נקיבה לזכר.

ומה שהקשה עוד בהא דאמר שאוכל נבלה הא יכול לאכול שלא כד"א וא"ל דלא גרע מח"ש הא ר"ל ס"ל ח"ש מותר מן התורה. הנה כמדומה שהכו"פ סי' ק"י הרגיש בזה אמנם לדעתי ל"ק דאף אם נימא דבכל אכילות מצות יכול לאכול אף שלא כד"א בקדשים ודאי לא יוכל לאכול דבעינן למשחה ולגדולה ועיין זבחים צ' ודף ע"ו ובתוס' דף ע"ה ע"ב שם ד"ה לשביעית ודו"ק: