שיטה מקובצת על כתובות פט.

כתובה ואין עמה גט כו'. ואם תאמר כיון שהוא אומר שכתבה לו שובר אף על פי שנקרע הגט הרי הוא מודה שנכתב כדי שלא תגבה פעם אחרת בכתובה בלא גט ואם כן כיון שאין השובר בידו יש לו לפורעה. כבר נשמר רש"י שכתב שהוא טוען שאין לו לפורעה בכתובה בלא גט שכבר נפרעה בגט כו' מכח אלמנות בכתובה אבל בכתובה בלא גט אפילו בעידי גירושין אין לה לגבות. ריב"ש ז"ל:

וז"ל הריטב"א ז"ל כתובה ואין עמה גט כו'. פי' כתובה ואין עמה גט ואפילו יש לה עידי גירושין היא אומרת אבד גיטי קודם פרעון והוא אומר אבד שוברי וכבר פרעתיך. ואם תאמר למה לי למטען אבד שוברי תיפוק ליה דלא מפקא גיטא לא גביא מזו כבר נשמר רש"י ז"ל שכתב והוא אומר כבר הוצאת גיטך בב"ד ואמרת שטר כתובתי אבד וגבו ב"ד הכתובה ע"פ הגט ולי נכתב עוד שובר על הכתובה שאם תוציאי עוד שטר כתובה ותבואי לב"ד לגבות מכח אלמנות שיהא לי השובר לעד וזה השובר אבד ממני. ע"כ. ואשמועינן תנא אגב אורחיה דאף על גב דמחיים לא בעי שובר דגיטא הקרוע היינו שוברה ואינה יכולה לגבות בעידי גרושין אפ"ה מבעי ליה למעבד תברא נמי להיות לראיה אם תבא לגבות בכח אלמנות ואף על גב דעביד תברא לא סמכינן עלה בלחוד שמא יאבד וקרעי' גטא וכתבי' תברא עלוהי דכיון דאמור רבנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן דלא תגבי תרי זמני. ויש עוד לפרש והוא אומר אבד שוברי שבתוך הגט כלומר שכבר פרעה ונכתב השובר בתוכו ואם איתא נאבד הוא ושוברו אבד ופרש"י הוא עיקר ונכון יותר ע"כ. ונראה דלהכי קתני והוא אומר אבד שוברי ולא קתני והוא אומר פרעתי ונקרע הגט דהיינו עיקר הטענה למאן דאמר אין כותבין שובר משום דאי לא טעין אבד שוברי ריע טענתיה וטענתא דידה עדיפא טפי משום דאין אדם פורע עד דמתקן כל מאי דאפשר לתקוני וכל שכן מאן דפרע בב"ד דב"ד מתקני ליה כל מאי דאפשר לתקוני והילכך זה שאין שוברו בידו אף על גב דלגבי דידיה לא מצטריך ליה מ"מ לגבי יורשין צריך הוא לשובר ואיניש קא מהדר בדינרי יורשיו ולא בהפסדן הילכך אם איתא דפרעיה הוה ליה למכתב תברא דילמא מפקא לה לכתובה ותגבה שנית לאחר מותו לכך הוא טעין אבד שוברי דהיינו עיקר טענתיה והא כתיבנא לעיל בשם תוספות שאנץ דלהכי נקט אבד שוברי משום דבלאו הכי לא מהימן לומר פרעתי כו' והיינו כדכתיבנא כנ"ל: וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול פירוש דסבר האי תנא שאין המלוה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד ובפרק השולח פרכינן מינה לרב דאמר נאמן ואוקמא למלתא כתנאי והלכתא כרב דאמר נאמן. ובמקומה פרשנוה בס"ד. הריטב"א ז"ל: מן הסכנה ואילך שהיו גוזרים שלא לקיים מצות והיו מתיראים שלא לשהות גט ופרוזבול מפני השמד ושורפין אותו לאלתר דגט מצות איסור אשת איש הוא ופרוזבול מצות שביעית היא גובה כתובתה בלא גט דלא מצי בעל טעין נתקרע בב"ד ופרוזבול נמי לא מצי טעין לא היה לך פרוזבול. רש"י במהדורא קמא:

וכתבו תלמידי רבינו יונה מן הסכנה ואילך כו'. גובה כתובתה כו' והוא דאיכא עידי גירושין דאי לא במאי גביא וגבי פרוזבול נמי רוצה לומר שלא בשטר פרוזבול אבל עידי פרוזבול צריך וגבי פרוזבול לית הלכתא כי האי מתניתא דבהדיא אוקימנא לה בפרק השולח כו' ואפילו שלא בשעת הסכנה נמי אם אמר פרוזבול היה לי ואבד נאמן ואף על פי שאין לו עידי פרוזבול וכתב הרמ"ה ומסתברא דמחייב שבועה כעין דאורייתא. ועוד כתב דהא דאמרינן דמן הסכנה ואילך לא תימא דוקא בשעת הסכנה אלא אפילו שלא בשעת הסכנה נמי דתחלה הוצרכו לעשות התקנה בשעת השמד ורצו שישאר לדורות דילמא גזרי שמדא ודייק הכי מלישנא דקאמר ומן הסכנה ואילך ולא קאמר ובשעת הסכנה ועוד האריך בפירושיו להביא ראיות מסוגית הגמרא והרצית אותם לפני מורי הרב נר"ו ולא הודה לי. עכ"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל:

גמ' ש"מ כותבין שובר מדקתני הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה שמע מינה דכותבין שובר מדקתני גובה כתובתה בהוצאת הגט ולא חיישינן דילמא איערומי קא מיערמא והדרא ומפקא כתובתה בב"ד אחרינא ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה לאמר לא נתגרשתי ולא נפרעתי דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא וגביא דהא קרעי ליה לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובה בלא גט נמי תנן במתני' לא יפרעו ומיהו הוה לן למיחש שמא תמתין עד שימות ותגבה כתובת אלמנה ומדלא חייש שמע מינה דכותבין שובר על כרחו של לוה ואינו יכול להשמיט עצמו ולומר לא אפרע לך עד שתחזיר לי השטר שמא תחזור ותוציאנו אלא אמרינן פרע והוא יכתוב לך שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש כו'. ובבבא בתרא נקטינן כמאן דאמר אין כותבין שובר. רש"י במהדורא קמא: וכתב (הרמב"ם) [הרמב"ן] ז"ל וז"ל ליחוש דילמא מפקא לכתובתה וגביא ביה פרש"י ז"ל בעדי מיתה וכן עיקר ופירושא דקא סלקא דעתין השתא כדלקמן דקרעיה גיטא ומ"ה לא קשיא לן בגמרא אמאי גובה בגט ליחוש דילמא כבר פרעה דאי פרעה איבעי להו למקרעיה לגיטא ומשום הכי נמי לא חיישינן דגובה בגט שני פעמים אלא הא מקשינן ליחוש דילמא הדרא וגביא בעדי מיתה כדפריש הרב ואי קשיא לך נימא ליה ביושבת תחת בעלה וכדאמרינן לקמן הא לא קשיא דהשתא ס"ד למימר בין יושבת בין אינה יושבת אי נמי דחיישינן דילמא סמוך למיתה גירשה ולא ס"ד למימר איהו דאפסיד אנפשיה. עד כאן: וכתב ריב"ש פירוש לפירושו דכי היכי דלקמן כי אמרינן דגביא בעדי מיתה ביושבת תחתיו מקשי וליחוש דילמא סמוך למיתה גרשה כלומר דאפילו סמוך למיתה אמרינן במתניתין דגביא בגט ותפשוט דכותבין שובר ולא ס"ד למימר איהו דאפסיד אנפשיה כדמתרץ בתר הכי דאם כן לא פשטינן מידי בעלמא ה"נ סבירא ליה למאן דמקשי הכא כי אמרינן דגביא בגט אפילו בגרשה סמוך למיתה אף על גב דגביא בתר הכי בעדי מיתה תפשוט דכותבין שובר ולית ליה טעמא דאיהו דאפסיד אנפשיה. וכבר כתב הרב דהך קושיא והך דלקמן חדא כמו שאכתוב בסמוך. ע"כ: עוד הקשה ריב"ש ז"ל דמאי קושיא דשאני הכא דאפילו מהדרא ליה שטר כתובה בעי לשומרו מן העכברים כדי שלא תגבה בעדי מיתה מיורשין למאן דאמר דאפילו במקום שכותבין הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואם כן בכי הא כותבין שובר לכולי עלמא דהא לא מפקא ליה מיניה מידי אם ישמור השובר או הכתובה. ותירץ דאי אין כותבין שובר גם בזה אין כותבין שהרי טוב לו יותר בחזרת כתובה שאפילו יאבד לה אינו קלה כ"כ לשאול בלא כתובה כמו שהוא עתה אם יאבד שוברו שתוציא שטר הכתובה ותתבענו להדיא. ולזאת הקושיא תירץ הרשב"א עוד וז"ל וי"ל דהא פרישנא לעיל דאפילו במקום שאין כותבין אם הביא הבעל ראיה שכתב לה שיהא נאמן לומר פרעתי בשלא יהא שטר כתובתה יוצא מתחת ידה:

וז"ל הרא"ה שמע מינה כותבין שובר כו'. פי' מדקתני מתני' דמגבינן לה בגט שלא בכתובה שמע מינה דכותבין שובר דאי אין כותבין שובר כי מהימנא נמי דכתב לה ואבדה כתובתה ולא נפרעת לה ומגבינן לה בגט שלא בכתובה ליחוש דילמא הדר מפקא לה לכתובתה וגביא בה בעדי מיתה וכי תימא וטעמא מאי סלקא דעתך דלא כתבינן שובר דילמא מרכס תברא והדר תבע ליה בשטרא אם כן כי אמרת דלא פרעינן לה בדלא מהדרא שטר כתובתה מאי מהני דהא אפילו כי מהדרא שטר כתובה נמי הרי הוא צריך לשמרה מן העכברים דאלו מירכסא נמי הרי היא יכולה לחזור ולתבעו בעדי מיתה דאמרה לא כתב לי דהא אמרינן דאלו אמרה הכי דמהימנא וכיון דכן הוה ליה היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר ויש לומר אפילו הכי שמע מינה דאלו הוה סבירא לן אין כותבין שובר אף על גב דלא סגיא ליה באהדורי שטר כתובה דאכתי איכא למיחש כדאמרן מכל מקום לא הוה פרעינן לה בלאו הכי כלומר בדלא מהדרא שטר כתובה שיותר הדבר מזומן וקלה לתבעו כששטר כתובה בידה משאין לה שטר כתובה. ותו דכי לא מהדרינן ליה שטר כתובה אלו אתיא למיגבי מיניה בעידי מיתה ואית לה כתובה אפילו אי משכח בעל ההיא שעתא ראיה דכתב לה גביא מיניה כיון דשטר כתובה בידה ולית ליה תברא דאירכס ליה. ואלו מהדרינן ליה שטר כתובה אפילו מירכסא ליה אלו אתיא למהדר למיגבי מיניה בעידי מיתה אלו משכח בעל השתא ראיה דכתב לה לא מציא למיגבי מיניה כיון דלא חיישינן להכי ודאי ש"מ כותבין שובר ואף על גב דלקמן מתרצינן לה ביושבת תחת בעלה התם הוא בנשואה אבל אכתי קשיא מארוסה דבשלמא לקמן מתרצינן עלה דהוי היכא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר אבל השתא דקס"ד דאפילו במקום שכותבין איירינן כיון דאיכא כתובה והוי היכא דאפשר קשיא לן היכי גביא בלא כתובה ולא חיישינן להכי דילמא בתר הכי גביא בעידי מיתה ובכתובתה ומדלא חיישינן להכי ודאי שמע מינה כותבין שובר ע"כ. ורש"י תירץ כל זה במאי דכתב שמע מינה מדקתני גובה כתובתה בהוצאת גט ולא חיישינן דילמא איערומי מיערמא והדרא ומפקא כתובתה בבי דינא אחרינא ותגבה כו' פי' לפי' דאיברא ודאי דאפילו מהדר ליה שטר כתובה בעי לשמרו מן העכברים מכל מקום היכא דאיכא למיחש להערמה היה לנו לחוש אי סברינן בעלמא דאין כותבין שובר ויכול הוא להשמיט ולומר לא אפרע עד שתחזיר השטר דאיערומי קא מערמת וה"נ כיון דהויא מקום שכותבין ולא מהדרא שטר כתובה מוכחא מילתא דקא מערמא ולא הוה לן למיתב לה כתובה בהוצאת הגט בלחוד אלא שמע מינה דבעלמא כותבין שובר בעל כרחו של לוה ואינו יכול להשמיט עצמו ולומר לא אפרע עד שתחזיר שטרי ובהכי מתרצה נמי קושיא אחריתי דלא מצינן לתרוצי ביושבת תחת בעלה וכמו שתירץ הרא"ה דוק ותשכח. אי נמי לדידה דמוציאה גט בלא כתובה בעינן לתקוני דלא ליתבו לה כתובה משום דחיישינן דקא מערמה וכדכתיבנא אבל אין לתקן לאלמנה דאין אנו רואין בה צד הערמה דהרי מוציאה כתובתה ועדי מיתה דלא ליתנו לה כתובה אלא במכירין אותה שבשעת מיתתו היתה יושבת תחת בעלה ומיהו לקמן עלה דרבא דסבירא ליה גט גובה עיקר דהכי תקון רבנן ואין כאן צד הערמה משני שפיר ביושבת תחת בעלה וכדבעינן למכתב קמן בס"ד: עוד כתב רש"י ז"ל דקושיין היינו דקי"ל כמ"ד דאין כותבין שובר וכתב עליו הריטב"א דלא דק מרן דאדרבה מסקנא התם כמ"ד כותבין. וכן הקשו בתוספות דאדרבה התם משמע דקי"ל דכותבין דקאמר האידנא דכתבינן תברא כו' ואפשר לתרץ דהכי קאמר האידנא דכתבינן תברא כו' פי' אף על גב דשורת הדין אינו כן נהגו כן שלא להפסיד חובו של מלוה בכדי ותנעול דלת בפני לווין דיצטרך המלוה לשמור שטרו ואם יאבד שטרו יאכל הלה וחדי ולכך האי דלא כתבינן תברא כדי שיקפצו ללות: וריב"ש כתב וז"ל שמעת מינה כותבין שובר כתב רש"י דפלוגתא היא בבבא בתרא וקיימא לן כמאן דאמר אין כותבין דאינהו סבירא להו הכי התם ואפשר שרצה לומר רש"י התם דקי"ל דאין כותבין שובר כדי שלא יאבד שוברו של זה ויאכל הלה וחדי אי לאו משום טעמא דעבד לוה לאיש מלוה והכא בכתובה ליתיה להאי טעמא ע"כ. נמצא דלשיטה זו כי מתמהינן וקאמרי שמע מינה כותבין שובר היינו דכותבין שובר בכתובה דנמצא צריך לשמור שוברו מן העכברים דהאי טעמא קאי בגמרא התם בפרק גט פשוט אי לאו דמהדרינן עלה עבד לוה לאיש מלוה ובכתובה ליכא למימר בה עבד לוה ורש"י לא פירש כן דהרי כתב להדיא שמע מינה כותבין שובר על כרחו של לוה כו' אלמא כי קא מתמהינן שמע מינה כותבין שובר אבעלמא נמי קאי דהיינו לוה ומלוה ואם תשאל היכי מדמינן להו אהדדי דמשום דכותבין שובר הכא בכתובה דהכי נמי כותבין גבי לוה ומלוה ותקשי דהא קי"ל בעלמא דאין כותבין שובר וכי היכי דהכא בכתובה אית לן למימר אין כותבין הכי נמי בעלמא גבי שאר שטרי חוב וכדמשמע לשון הרב בפשוטו דילמא איברא ודאי דהכא בכתובה אית לן למימר אין כותבין משום דליכא למימר עבד לוה לאיש מלוה. תשובתך הכי נמי איכא לאקשויי איפכא דבשלמא בעלמא איכא למיחש דהדר מפיק שטרא וגבי ביה בבי דינא אחרינא והיזק מצוי וקרוב הוא ולכך יכול להשמיט עצמו ולאמר לא אפרע עד שתחזיר שטרי שמא תחזור ותוציאנו ולא כתבי תברא כיון דהיזקו קרוב אבל הכא בכתובה אין לחוש דדילמא הדרא מפקא שטר כתובתה דבתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובה בלא גט תנן במתני' הרי אלו לא יפרעו ולשמא תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנות לא הוה לן למיחש דהויא לה חששא רחוקה ולכך לא ממנעינן מלפרוע לה כתובתה ואפילו שובר לא היה צריך אלא דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן וכיון שכן דאיכא פנים לכאן ולכאן מעתה שוין הם ומייתינן מכתובה לשטר חוב דעלמא ומשטר חוב דעלמא לכתובה כנ"ל ודוק שהפך רש"י בפירושיו מאי דקאמר בגמרא דאי אין כותבין שובר ליחוש דילמא מפקא כו' פירש לך מרן במאי דקאמר תלמודא שמע מינה כותבין שובר והיינו כדי לאסוקי עלה שמע מינה כותבין שובר על כרחו של לוה וכו' וכדפרשי' וקל להבין והתוספות לא פירשו כן אלא הכי פירושא שמע מינה כותבין שובר ותקשי למאן דאמר התם דאין כותבין שובר וקשיא להו לפי שיטתם דממתני' קשיא לן אמאן דאמר אין כותבין ולא קשיא לן אמתני' מידי דא"כ מסיפא דקתני וזה אומר אבד שוברי הוה מצי למידק כדי לאקשויי למאן דאמר דאין כותבין שובר דהא קמן דמתניתין להדיא קתני דכותבין שובר כדקתני וזה אומר אבד שוברי ולמה לי לאוכוחי מרישא דמתניתין דלא קתני לה בהדיא אלא על ידי שקלא וטריא שמעינן לה ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דבעינן לאקשויי אפילו ארישא דמתניתין דלא קתני לה להדיא ועוד קשיא מרישא אסיפא דמרישא משמע דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ומסיפא משמע דמצי למטען אחר מעשה בית דין דמה לי הוציאה גט ומה לי הוציאה כתובה ומשום דכי אקשינן מרישא אסיפא אין אנו נוטים לא בתר רישא ולא בתר סיפא להכי קא פריך עלה דרישא לאוכוחי דסיפא קושטא קאמרה ותקשי ארישא דקיימא לן בעלמא דאין כותבין שובר והא דקתני בסיפא והוא אומר אבד שוברי היינו מאי דקתני ברישא הוציאה גט כו' דהוה טעין כבר הוצאת הגט בב"ד ואמרת אבד שטר כתובתי וכדפרש"י ז"ל וכבר אקשינן עלה דרישא וממילא מפריך נמי מאי דקתני אבד שוברי אבל לשיטת התוספות דבעינן לאקשויי מהך מתני' למאן דאמר אין כותבין אמאי שביק ממאי דקתני להדיא ופריך ממאי דלא ברירא כולי האי ועוד קשה לשיטת התוספות דמאי דפריך מהך מתני' למאן דאמר אין כותבין תקשי ליה מתני' גופא והוה לי' לפרושי מעיקרא פשטא דמתני' ושוב הוה ליה לאקשויי מינה ותירצו בתוספות דכבר ידעינן פירושא דמתני' לרבי יוחנן וכדפריש לה רבי יוחנן הכי נמי תפרש לה למאי דקא סלקא דעתא השתא וכבר ידוע דרבי יוחנן כמתני' ולכך לא הוצרך לפרושי מתניתין ואקשי מיניה להדיא ולשיטת רש"י ניחא דאין הכי נמי דה"נ פריך אלא דבעי לאקשויי עלה. וכדכתיבנא כנ"ל: אמר רב לעולם אין כותבין שובר ומתניתין במקום שאין כותבין כתובה עסקינן הלכך כי הוציאה גט מידה ואין עמו כתובה לא מצי טעין בעל עברתי על מנהג מקומנו וכתבתי לה כתובה ומתירא אני שלא תוציא היום או מחר שטר כתובתיך עלי ואיני פורע ליך עד שתביא שטר כתובתיך דהואיל ובמקום שאין כותבין כתובה הוא לא מהמני' ליה אלא אמרין ליה זיל פרע ולא מצי טעין נמי פרעתיך הואיל ושאר נשים גובות כתובתן בגיטין שלהם וכי הוציאה כתובה בלא גט במקום שאין כותבין כתובה יכול לטעון בעל פרעתיך בגיטיך דאפקת עלי ונתקרע בב"ד וטענתי בפני ב"ד שכתבתי ליך כתובה ולא השגיחו לי ומפני שהייתי מתיירא משטר כתובה זה שכתבתי ליך פייסתי אל הדיינין לכתוב לי שובר וכתבו לי ואבד והואיל ואין כותבין שובר לא מצי טעין אבד שוברי דהא דאמרינן אין כותבין שובר משום תקנה דלוה הוא והיכא דקא בעי איהו שובר כתבינן ליה ומשום שובר לא מרע כחו ולא מידי דמצי טעין אבד שוברי. ל"א אבד שוברי לאו דוקא אלא אגב בדיחותא קאמר הכי כלומר את אומרת אבד גטי ואנא נמי אמינא אבד שוברי כאדם שמשחק בחברו. רש"י במהדורא קמא: וז"ל יהריטב"א רב אמר במקום שאין כותבין כו' פירוש השתא לית לן למיחש דילמא מפקא שטר כתובתה וכי תימא מכל מקום השתא גביא בגט ולבתר הכי גביא בעדי מיתה הוה ליה מלתא דלא אפשר וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר ע"כ: וז"ל ריב"ש רב אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן כלומר בעלמא אין כותבין שובר דאי אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי והכא נמי אי במקום שכותבין הוא לית לה כלום עד שתחזיר לו כתובתה וקרע לה אלא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ועל כרחין כותבין שובר היכא דלא אפשר כגון לחששא בעדי מיתה ואינהו דנהוג הכי אפסידו אנפשייהו אבל גיטא דאפשר קרעינן ליה כדי שלא תגבה בו פעם אחר אם יאבד שובר של זה ע"כ. וכן כתב הרמב"ן ואסיק עוד והיינו דתנן במתניתין והוא אומר אבד שוברי אלמא כותבין שובר בהא אבל בעלמא לא ע"כ. והקשה ריב"ש אי במקום שאין כותבין מאי קא משמע לן מתניתין דגובה בגט בלא כתובה ושאין יכול לטעון פרעתי פשיטא שאם לא כן לעולם לא תגבה שהרי יכול לומר פרעתי ותירץ דהייתי אומר שגובה בגט בלא כתובה מיד סמוך לגירושין דלא מצי למטען פרעתי ומתניתין אשמועי' דלעולם גובה בגט בלא כתובה ואפי' כמה שנים אחר גירושין שהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ע"כ. ולי משמע מפשטא דשמעתא דהשתא סבירא ליה לרב דבמקום שאין כותבין אפילו אייתי הבעל ראיה דכתב לה לא הויא כמקום שכותבין וגובה כתובתה בהוצאת הגט בלחוד וכתבינן ליה שובר דאיהו אפסיד אנפשיה לכתוב במקום שאין כותבין אבל בעלמא ס"ל לרב דאין כותבין שובר והיינו דקאמרינן בסמוך לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה כו' פירוש ואי מייתי ראיה שכתב לא גביא וכדפרש"י משמע דרב פליג נמי עלה דהא דאי לאו הכי למה לי' למנקט האי דאין כותבין דכולהו מודו ביה אלא כדכתיבנא ואפשר לרש"י ז"ל במהדורא בתרא הכין סבירא ליה דקצרי מאי דכתב במהדורא קמא וכתב במקום שאין כותבין כתובה אלא סומכים על תנאי בית דין ואפשר דהכי קאמר דמי שאינו רוצה לסמוך על תנאי ב"ד אפסיד אנפשיה וכתיב ליה תברא אע"ג דבעלמא אין כותבין ובסמוך נמי גבי הא דרב ענן האריך בלשונו וכתב עליו להבי' ראיה ואי מייתי ראיה או עדים שכתב לא גביא כו' ע"כ ובמהדורא קמא לא כתב כן וכדבעינן למכתב בס"ד. משמע דבעי לפרושי דרב פליג נמי עליה בהא וכדכתיב' והשתא ניחא דאשמועינן מתני' רבותא טובא לפי מאי דסבר רב השתא ולא תקשי מאי דקשיא ליה לריב"ש כנ"ל ומיהו במהדורא קמא לא פירש רש"י כן: וזה לשון הרא"ה ואוקמה רב במקום שאין כותבין דליכא כתובה וכיון דכן איפרקא לה קושיין דתו ליתא לההיא חששא דדילמא מפקא לכתובה דהא ליכא כתובה וגט דמתני' דוקא כדמשמע לן נמי מעיקרא והכי נמי משמע לן לעולם ומכל מקום אפילו במקום שאין כותבין האי דגביא כתובתה משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד הוא דאי לאו הכי אף על גב דגט השתא במקום שטר כתובה גופיה קאי מדינא ודאי הוה יכול למטען פרעתי אי לאו משום טעמא דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כדאיתא התם ומיהו לית ליה לרב דינא דהטוען אחר מעשה ב"ד אלא במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין לא ובהא פליגא אדרבי יוחנן ע"כ: ושמואל אמר אף במקום שכותבין כתובה מתוקמא מתני' וכדפריש לה במאי דשמעי' מיניה דכותבין שובר ולשמואל כותבין שובר בתמיה כלומר שמואל דמוקים לה אף במקום שכותבין כתובה דכותבין שובר מתוקמא מתני'. רש"י במהדורא קמא: והריטב"א כ' וז"ל ושמואל אמר במקום שכותבין כתובה עסקינן פירוש דמתני' בפשטה אפי' במקום שכותבין כתובה ואתמהינן ולשמואל כותבין שובר ולא תמיה דקושיא היא דהא אמאי דהא הכין הלכתא דכותבין שובר אלא שאלה היא בלשון תמיה כלומר נימא דלשמואל תנא דמתני' סבר כותבין שובר או איכא לתרוצה אפי' כמאן דאמר אין כותבין ודכותה בתלמודא טובא ע"כ: וריב"ש כתב וז"ל ולשמואל כותבין שובר הא דמתמה הכי לאו משום דקיימא לן אין כותבין שובר אלא משום דשמואל גופיה סבירא ליה בפרק גט פשוט אין כותבין שובר ע"כ וזהו הנכון ומיהו קשי' דעיקר הקושיא חסר מן הספר דהוה ליה לאתויי הכא הא דקאמר שמואל בפרק גט פשוט דהיינו עיקר קושיא ונראה דמסוגיין הוא מוכרח דסבירא ליה לשמואל אין כותבין דאיבעי לאהדורי שמואל דאין הכי נמי דכותבין שובר אלא ודאי משמע דבעי לאהדורי דלא שמעינן ממתניתין דכותבין ולכך פריך דעל כרחין שמעינן מאוקמתי' דכותבין שובר ומאי אהדר שמואל עלה דקושיין ואפשר דלהכי כתב רש"י במהדורא בתרא ולשמואל כותבין שובר בתמיה. פי' בזה הוא התמיה ולא נצטרך לאתמוהא מדוכתא אחריתי והכי נמי דייק לשונו שבמהדורא קמא דוק ותשכח כנ"ל: וז"ל הרא"ה ז"ל ושמואל אמר אף במקום שכותבין כתובה פירוש מתניתין אפילו במקום שכותבין כתובה היא שנויה. ולשמואל כותבין שובר כלומר אם כן לשמואל הדרא ליה קושיין לדוכתא דשמעת מיניה כותבין שובר ע"כ: אמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל גופיה ולעולם שאין כותבין שובר והכי פרש' לי דאי מקום שאין כותבין כתובה היא ואמר בעל כתבתי לה ולא אפרע לה מידי עד שתביא שטר כתובה אמרינן ליה זיל אייתי ראיה דכתבת לה ואי לא מייתית פרע לה והיינו דתנן הוציאה גט בלא כתובה גובה כתובתה אי לא מייתי עדים דכתב לה הואיל ומקום שאין כותבין הוא ואי מקום שכותבין כתובה הוא ואמרה בעית מינאי לאנסובי לך בלא שטר כתובה ולא כתבת לי מעולם עליה להביא ראיה דלא כתב לה הואיל ומקום שכותבין כתובה הוא והיינו נמי דקתני גובה כתובתה אי מתיא סהדי דלא כ' לה דכיון דמייתי ראיה דלא כתב לה תו ליכא למיחש דילמא מפקא לכתובתה וגביא בה ובעל לא מצי טעין לאחר נשואין בקשה מיני לכתוב לה וכתבתי לה ואיני משלם עד שתביא שטר כתובה דמסתפינא דלא תגבה בה זימנא אחריתי דהואיל ואית לה סהדי דלא כתב לה הויא איהי כמקום שאין כותבין כתובה וגביא בגיטא. סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט כו' מתרץ לקמן אליבא דשמואל. מיניה דמר שמואל היינו שמואל גופיה ולאו מר שמואל מעלמא ואיידי דרב ענן תלמיד דשמואל הוה קרי ליה מר שמואל. רש"י במהדורא קמא. ודוחק לאוקמי מתני' במקום שכותבין דלשון גובה כתובתה משמע בלי ראיה כלל ואי מיירי במקום שכותבין בעינן לפרושה גובה כתובתה אי מייתי ראיה דלא כתב לה וקשיא נמי קושיית התוספות דכיון דבמקום שכותבין הוא ניחוש שמא אחר כך כתב דהא בריש פרק שני חיישינן להכי וכמו שכתבו התוספות ואין לפרש דמיירי מתני' בדאתיא ראיה דלא כתב לה מעולם ואפילו אחר נישואין כגון דמסהדי דמשנשאת לא זזה ידם מתוך ידה אי נמי כגון שהודה עכשיו בפניה' שלא כתב לה דהבו דלא לוסיף עלה דפשטא דמתני' משמע דגובה כתובתה בלי שום ראיה והיכי נפרש דבעיא אתויי ראיה דלא כתב לה מעולם הא ודאי דאין במשמעות משנתנו כן ועוד דאי הכי מאי למימרא והיה נראה לפרש דשמואל נמי לא מוקי מתני' אלא באין כותבין ואיכא בין רב לשמואל דלרב בין דהוא מקום שכותבין בין דהוא מקום שאין כותבין גובה כתובתה ואע"ג דאייתי בעל ראיה דכתב לה וכתבי' לעיל ולשמואל אי מייתי בעל ראיה דכתב לה אינה גובה כתובתה עד שתחזיר הכתובה ובין למר ובין למר לא מתוקמ' מתני' אלא במקום שאין כותבין והא דקא מסיים רב ענן במקום שכותבין ואמר למכתב לי כו' לאו לאוקמי מתני' בהכי קאמר אלא לאשמועינן דינא דבמקום שכותבין כתובה פירוש דאף במקום שכותבין לפעמים הדין נותן דגובה כתובתה וכגון שהביאה ראיה דלא כתב לה כך היה נראה לפרש ולא נהירא. ונראה לפרש דהכי קאמר לדידי מפרש' ליה מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין כו' פי' דמתני' הכי קאמר הוציאה גט כו' גובה כתובת' פי' דאי במקום שאין כותבין בלא ראיה כלל גובה כתובתה ובמקום שכותבין גובה כתובתה בראיה דלא כתב לה דמתני' בתרתי קא מיירי והלכך לא תקשי דאי אתיא ראיה דלא כתב לה מעולם מאי למימרא פשיטא דגובה כתובתה דהא מיירי נמי מתני' במקום שאין כותבין ואשמעינן רבותא דבמקום שאין כותבין גובה כתובתה ואפילו בלא ראיה ומיהו אי מייתי בעל ראיה דכתב לה אינה גובה והיינו דקתני ואין עמו כתובה פי' דלא כ' לה ודלא כרב ואע"ג דלא דייק לישנא דגובה כתובתה לגבי מקום שכותבין הא דייקא שפיר לגבי מקום שאין כותבין ומתני' בתרתי קא מיירי והיינו נמי דמוקי שמואל סיפא דמתני' במקום שאין כותבין וכדאמרי' בסמוך דכיון דרישא מיירי בתרווייהו לא דחיקא כולי האי לאוקומי סיפא דמתני' בחדא ומיהו אם נפרש דהכי קאמר דמתני' מתוקמ' שפיר במקום שאין כותבין כתובה או במקום שכותבין וכמו שכתבו התוספות לעיל במתני' והכי דייק נמי דכתבו ז"ל במקום שכותבין ואמר לא כתבתי עליה להביא ראיה ומתני' כשהביא ראיה שלא כתב לה ע"כ. אלמא משמע דלדידהו ז"ל מתוקמ' מתניתין שפיר במקום שכותבין בלחודה ועל כרחין נצטרך לפרושי שלא הביאה ראי' אלא בדלא כתב לה בשעת נשואין בלחוד וכדכתבי' לעיל מעתה תקשי דאכתי נחוש שמא אח"כ כתב כו' וכמו שהקשו התוספות ותרצו ככתוב בתוס' כנ"ל: וכתב הריטב"א במקום שכותבין והיא אומרת לא כתב לי עליה להביא ראיה פי' ואם הביאה ראיה שלא כתב לה כתובה בשעת נישואין גובה כתובתה בגט ומתני' בהכי מיירי אפילו במקום שכותבין כגון שהביאה ראיה שלא כתב לה. ואם תאמר מכלל דרב סבר דבמקום שכותבין אפי' הביאה ראיה שלא כתב לה אינה גובה בגט והא אמאי וי"ל דרב חייש דכיון דבמקום שכותבין הוא דאיהי לא הוה סמכא אדעתא ואע"ג דלא כתב לה בשעת נשואין חזר וכתב לאחר נשואין וכן תירצו בתוספות נמצאת שלש מחלוקות בדבר במקום שכותבין דלרבי יוחנן אפי' לא הביאה ראיה גובה בגט עד שיביא הבעל ראיה שכתב לה ולשמואל אינה גובה במקום שכותבין עד שתביא ראיה שלא כתב לה ואם הביאה ראיה גובה ולרב במקום שכותבין אפי' הביאה ראיה שלא כתב לה אינה גובה עד שתוציא שטר כתובה ואם לא כתב איהי דאפסיד' אנפשה ע"כ. וכן כתב הרא"ה וז"ל ואתא רב ענן לפרושי משמיה דשמואל דהכי הוא דינא דבמקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה כלומר וכיון שהביא ראיה הוה ליה כמקום שכותבין ובמקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה כלומר וכיון שהביאה ראיה שלא כתב לה הוה ליה כמקום שאין כותבין וכיון דכן היינו דקא מוקים לה לשמואל אפילו במקום שכותבין כלומר והביאה היא ראיה שלא כתב לה. וכיון דכן הדר ליה מקום שאין כותבין ותו ליכא למיחש דדלמא מפקא לה לכתובתה דהא ליכא כתובה. ומסתברא דהא דשמואל פליגא אדרב דרב סבירא ליה דאלו במקום שכותבין אע"פ שהביאה ראיה שלא כתב לה בשעת נישואין אכתי לא הוה ליה כמקום שאין כותבין אלא כמקום שכותבין דכיון דמקום שכותבין הוא הרי היא עומדת ליכתב ואע"פ שלא כתב לה בשעת נישואין חוששין שמא אח"כ כתב לה וכיון דאין כותבין שובר לא גביא בגיטא בלחוד אלא בכתובה ור' יוחנן פליג אתרווייהו וס"ל דאפילו במקום שכותבין עליו להביא ראיה שכ' לה ואם לא הביא ראיה גובה שלא בכתובה בין בטוענת לא כתב לי בין בטוענת כתב לי ואבדתי' דהיינו דאמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כדפרי' לה התם בב"ד בהדי' דכותבין שובר. אשתכח דג' מחלוקות בדבר רב ושמואל ור"י ומחלוקתם מפורשת ע"כ. ולמאי דפרישנא לעיל דבמקום שאין כותבין פליגי רב ושמואל אינו להטיל מחלוקת ביניהן במקום שכותבין דאפשר דרב נמי הכין סבירא ליה דאפילו במקום שכותבין אם הביאה ראיה שלא כתב לה בשעת נשואין דגובה כתובתה וריב"ש פירש דפליגי במקום שכותבין בפירש הריטב"א וז"ל מתני' מתוקמא לשמואל במקום שכותבין והביאה ראי' שלא כ' לה ובמקום שאין כותבין נמי מתוקמ' לדידי' ומיהו סיפא דהוציאה כתובה ואין עמה גט במקום שאין כותבין דוקא כדאי' בסמוך ולרב למאי דסלקא דעתין השתא במקום שכותבין אפי' הביאה ראיה שלא כ' לה אינה גובה בגט ואיכא מאן דאמר דטעמא דרב משום דחיישינן דאע"ג דלא כתב לה בשעת נשואין שמא כתב לה לאחר מכאן כיון דבמקום שכותבין הוא ולי נראה דטעמיה השתא משום דכיון דמקום שכותבין הוא אף על פי שלא כתב לה לא אמרינן תכתוב שובר ואיהו דאפסיד אנפשיה דמפני שלא כתב לה כתובה לא הורע כחו ואינו גובה בגט אלא סמוך לגרושין הלכך מתני' דקתני הוציאה גט דמשמע כל זמן שתוציאנו לא מתוקמא לי' אלא במקום שאין כותבין ומיהו הא הדר ביה רב מסברא זו כדאמרינן בתר הכי וסבר דבין מקום שכותבין ובין מקום שאין כותבין בגט גובה עיקר ובכתובה בלא גט גובה תוספת וכל הרוצה להשיב יבא וישיב שאין לחוש עתה לכלום [ע"כ]. וז"ל הרמב"ן ושמואל אוקמא בין במקום שכותבין דאי אמרה איהי לא כתבה לי ובגיטא לחודיה גבינא עליה הראיה וכיון דמתיא ראיה דלא כתב לה על כרחיה יפרע לה כתובתה ואי בעי מינה שובר לכתוב ליה איהו דאפסיד אנפשיה ובמקום שאין כותבין נמי מתוקמא דעליו הראי' וכדאוקמא רב ענן וכתבו התוספות לעיל דפירוש דמתניתין לשמואל הכין הוא הוציאה גט היינו גט ממש אבל בעדי הגט גרידא לא גביא אע"ג שאין נאמן לומר פרעתי לכולי עלמא במקום שאין כותבין כתובה מ"מ לא יפרע עד שתחזיר לו הגט ותקרע כיון שיכול לבא לידי הפסד אם ישאר הגט שלם בידה דלמחר תגבה פעם שנית ולא יוכל לומר לא גרשתיך גם לא יוכל לומר פרעתי וסבירא ליה לשמואל דאין כותבין שובר אי נמי אי שמואל לית ליה דר' יוחנן דאמר לא אמר כלום אם לא תוציא הגט ממש יהא נאמן לומר פרעתי אפילו במקום שאין כותבין כתובה דגט הוי במקום כתובה דהכי הוה בעי למימר אביי התם בפרקא קמא דמציעא ע"כ: ואף רב הדר ביה ממאי דאוקים לה מתני' במקום שאין כותבין והוה סליק אדעתיה דלא מתוקמא כלל במקום שכותבין דבין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין מתוקמא מתני' דקתני גובה כתובתה וקסבר תנא דמתני' גט גובה עיקר כלומר בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין אם הוציאה גט גובה על ידי גטה עיקר כתובתה והיינו מנה מאתים. כתובה גובה תוספת ואם הוציאה הכתובה בלא גט גובה מה שהוסיף לה על מנה מאתים אבל מנה מאתים לית לה כיון דלית לה גט הילכך קתני הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה כלומר עיקר כתובתה בלא תוספת דממה נפשך גובה עיקר דאי מקום שאין כותבין הוא ואמר איהו כתבתי אמרינן ליה זיל שלם מנה מאתים דאפילו אם הדרא ומפקא כתובה לא גביא מיניה אלא תוספת ואי מקום שכותבין הא לא מצי נמי לעכב לה עיקר כתובה משום שטר כתובה דאפילו אם הדרא ומפקא לה כתובה לא גביא מיניה לעולם עיקר כתובה בשטר כתובה ולא מצי טעין נמי פרעתי הואיל וגט בידה ואמרינן דבגט גובה עיקר. כל הרוצה להשיב ישיב כלומר מהשתא כל מאן דבעי לאותוביה תיובתא ליתיב דודאי מתניתין הכי איתא ולית בה שום פירכא ולקמן פריך אליבא דרב סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט. רש"י במהדורא קמא: והרא"ה ז"ל כתב וז"ל ואף רב הדר ביה כלומר ממאי דמוקים לה למתני' במקום שאין כותבין דוקא. דאמר רב בין כותבין בין אין כותבין הוציאה גט גובה עיקר דכתובה גבי עיקר לא מהני מידי דלגבי עיקר לעולם הוי במקום שאין כותבין וגט היינו שטר כתובה דעיקר. וטעמיה דרב משום דכיון דקים לן דכל אתתא אית לה לעולם מנה מאתים מתנאי ב"ד תו לא מיבעי לה ראיה אחריתי וכיון דכן כי אית לה נמי לא מהני מידי ולא מהני לן כתובה כלל אף במקום שכותבין אלא לענין תוספת במקום שכותבין כתובה ודאי אינה גובה תוספת אלא אם כן שטר כתובה יוצא מתחת ידה ומחזירתו לו דקי"ל אין כותבין שובר אבל במקום שאין כותבין ודאי גט היינו כתובה בין לענין עיקר בין לענין תוספת וכל הרוצה להשיב יבא וישיב דהשתא ודאי אתיא לה מתני' שפיר דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה אפילו במקום שכותבין ומאי כתובה עיקר כתובה והיינו דמגבי לה מיניה דלגבי עיקר לעולם מקום שאין כותבין הוא וגט היינו כתובה והשתא קיימא לן גט דוקא אבל עידי גירושין לא כדאמרן ותו ליכא למשמע מינה כותבין שובר דליתא לחששא דדילמא מפקא לה לכתובה וגביא בה דהא עיקר לא מיגבי לעולם בכתובה ולגבי דידיה כתובה לא מהני מידי אלא כמאן דליתא כלל וגרשה גובה בגט ואלמנה בעידי מיתה במקום שאין כותבין לגמרי. ואיכא דאמרי דאליבא דרב לא קאמרינן אלא בגרושה דגביא בגט תו ליכא למיחש למידי אבל אלמנה כיון דאיכא למיחש לעידי מיתה דילמא גביא בהו והדרא וגביא וקיימא לן אין כותבין שובר ודאי לא גביא לעולם אלא בכתובה והא ליתא דאם כן מאי חזו רבנן למימר במקום שכותבין בגרושה לאפוקי מדינא דלא תיגבי בכתובה כלל אלא בגיטא וגיטא תיקום במקום כתובה לגמרי ואי אית לה גביא ואי לא לא גביא ומאי אהנו לה רבנן בהכי כי משוי גיטא במקום כתובה אדרבה עדיפא לאוקמא אדינא דתיגבי בכתובה ואי אית לה כתובה גביא ואי לא לא גביא דהא לא מהני לה האי טפי מהאי. ואיכא דמפרשי דאהני דאלו גביא בכתובה אי מירכסא תו לא מצי גביא. אבל גיטא בלאו הכי נמי אית לה למינטריה שהיא צריכה לו לראיה שתנשא בו והקילו עליה שאינה צריכה אלא לשמירת אחד מהם. ולא נהירא ומחוורתא דמילתא כדאמרן דלגבי עיקר אפילו במקום שכותבין הוה ליה כמקום שאין כותבין לגמרי. ואלמנה גביא בעידי מיתה שלא בכתובה במקום שאין כותבין לגמרי והשתא אתיא שפיר דאיכא למימר משום טעמא דפרישנא לעיל דרבנן שוויה לעיקר כאלו אין כאן כתובה כלל. ע"כ:

וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל ואף רב הדר ביה ממאי דקאמר דמתני' במקום שאין כותבין כתובה דוקא דאמר רב בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין הוציאה גט גובה עיקר כו'. פי' דהכי תקון רבנן דכל שהוציאה גט גובה עיקר כתובה בגט ההוא ואף על פי שלא הוציאה כתובה ואפילו במקום שכותבין אבל תוספת לא גביא ביה וכל שהוציאה כתובה ויש לה עידי גירושין או עידי מיתה גובה עמה תוספת ונדוניא אבל אינה גובה בו עיקר כתובה דחיישינן שמא כבר גבתה או תגבה היום או מחר עיקר כתובה זמנא אחרינא בגט ומעתה מתניתין אתיא שפיר אפילו במקום שכותבין שאם הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה עיקר כתובה וליכא למיחש דלמא מפקא לכתובה וגביא בה דהא אף על גב דמפקא כתובה לא גביא בה עיקר כתובה וכל שהוציא הגט וכתובה גובה עיקר כתובה בגט וכותבין בו שובר וגובה תוספת בשטר כתובה וכל הרוצה להשיב יבא וישיב דבהא שפיר מתרצא מתני' אפילו למאן דאמר אין כותבין שובר. ואם תאמר מכל מקום עדיין יש לחוש שגובה היום עיקר כתובה בגט וכשימות בעלה תחזור ותגבה עיקר בעידי מיתה. ויש לומר דהיינו מאי דאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ואסיק דכל כי האי גוונא מילתא דלא אפשר הוא וכל היכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר. ונראין הדברים האמורים בהאי כלל דכייל רב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין שוה הוא בין באלמנה בין בגרושה דאפילו אלמנה גובה עיקר בעידי מיתה ואינה גובה בכתובה לעולם אלא תוספת ומנה מאתים דכתבי בה לרווחא דמלתא בעלמא כתבי ליה דאם אלמנה גובה עיקר כתובתה במקום שכותבין ואי לא מפקא כתובה לא גבי ליה בעידי מיתה כיון דסוף סוף צריכה היא לכתובתה לגבות בה עיקר במקום שכותבין למה הוציאו גרושה מדינה אף היא תגבה עיקר כתובה בכתובה ולא תגבה אותו בגט שהרי סוף סוף צריכה היא לשמור כתובתה גם לגבי עיקר משום אלמנות אלא ודאי כדאמרן דמשום עיקר אינה צריכה לשמור אלמנות אלא ודאי כדאמרן דמשום עיקר אינה צריכה לשמור כתובה כלל כיון שהוא תנאי ב"ד. וכן דעת רבינו הגדול וגם רוב רבותינו הצרפתים הסכימו בזה וכן עיקר. ע"כ: וז"ל הרמב"ן ז"ל ואף רב הדר ביה ואמר בין במקום שכותבין ואיהו כתב כמנהג המדינה ובין במקום שאין כותבין גט גובה עיקר. מימרא היא ולאו אפירוקא דקושיין קמייתא קאי ורב כהנא ורב אסי אקשו ליה לרב למאי דהדר ביה אלמנה מן הנשואין במאי גביא דהיא כעין קושיא קמייתא והיא היא מה לי חשש דילמא מפקא גיטא מה לי בשעת הגט חשש דעידי מיתה אבל לשמואל ליכא לאקשויי כלל דבמקום שכותבין ואיהו לא כתב לה ובמקום שאין כותבין כבר תריץ לה דהתם אינהו דאפסידו אנפשייהו וכותבין שובר אבל לרב קשיא למאי דהדר ביה. ע"כ: והתוספות כתבו גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת ומיירי מתני' בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין. ע"כ. משמע דאפשר לחלק בינייהו וקמשמע לן דלא תחלק מדקאמר דמיירי מתני' בין במקום שכותבין כו' ומיהו לשיטת הרא"ה דכתבינן בסמוך לגבי עיקר כל המקומות הויא לה מקום שאין כותבין וכיון דמוקמינן מתניתין דכי קתני גובה כתובתה היינו עיקר דהכי תקון רבנן דאין העיקר נגבה אלא בגט ואין לכתובה ענין אצל העיקר כלל מעתה הוה ליה כאלו מוקמינן מתני' במקום שאין כותבין דכל המקומות לגבי עיקר הוי כמקום שאין כותבין וכדכתבינן לעיל בשם המפרשים. ומלשון התוספות משמע דאף על גב דאמרינן גט גובה עיקר כתובה כו' מכל מקום אינו נעקר שם הכתובה ממנה מאתים דכתיב בה ולא אמרינן דלרווחא דמילתא בעלמא כתבי לה וכמו שכתב הריטב"א. והקשו בתוספות כיון דאית ליה לרב בפרק גט פשוט דאין כותבין שובר אם כן הוציאה גט ואין עמו כתובה לא תגבה אפילו מנה מאתים עד שתחזיר ליה הכתובה דיכול לבא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה דכשתתאלמן תגבה שנית מנה מאתים בעדי מיתה הואיל ושטר כתובה בידה כו' ככתוב בתוספות. ולשיטת הרא"ה לא קשיא ולא מידי דשטר כתובה לגבי עיקר לא מהני ולא מידי הילכך אפילו באלמנה נמי לא צריכה שטר כתובה לגבי עיקר דאין לכתובה ענין אצל העיקר כלל הילכך אין כאן הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה וכל כי האי גוונא כותבין שובר אפילו לרב דסבירא ליה אין כותבין שובר ולכך כתב הרמב"ן ז"ל דהיינו קושיא דרב כהנא ורב אסי דלקמן ומפרקינן במה דאפריקו לקושייהון לקמן דכל דלא אפשר כתבינן שובר. וכן כתב ריב"ש וזה לשונו והא דאמר רב השתא לא אמרה אפילו דוקא דמתניתין דהא אפילו הכי איכא למיחש דילמא גביא בעדי מיתה עיקר כתובה כקושיין אלא מימרא היא ולאו אמתניתין אמרה ורב כהנא ורב אסי אקשו ליה לקמן למאי דהדר ביה אלמנה מן הנשואין במאי גביא דהוה כעין קושיין קמייתא והיא היא כו' ע"כ. והתוספות קשיא להו דאפילו תימא דמימרא היא באפי נפשה ולא איתמרא לפרוקי מתני' מכל מקום אנן תקשי לן כיון דאית ליה לרב בפרק גט פשוט דאמר רב בפרק גט פשוט הוה להו לאקשויי להדיא דרב אתא לתרוצי קושיין ואכתי הקושיא עומדת במקום ובמאי דכתבינן ניחא ואכתי איכא לאקשויי למה להו לתוספות לאקשויי אמתני' דאמרינן אם כן הוציאה גט ואין עמו כתובה כו' דהיינו כלישנא דמתני' הוה להו לאקשויי מרב גופיה דקאמר גט גובה עיקר כו'. ויש לומר דמרב גופיה היה אפשר לומר דהכי קאמר גט גובה עיקר כו' פירוש אפי' עדי הגט דעיקר משום תנאי ב"ד הוא דמגביא והילכך אין צריך לא גט ולא שטר כתובה אלא באלמנה ולא בגרושה דבתנאי ב"ד היא גובה והוה ליה מלתא דלא אפשר וכתבינן שובר אע"ג דבעלמא סבירא ליה דאין כותבין שובר דשאני הכא דאין הפרש בין שהשטר כתובה בידה או אינו בידה וכל כי האי גונא כותבין שובר אבל ממתני' קשיא דע"כ הוציאה גט כו' היינו גט ממש וכדתריץ לה רב בסמוך ועיקר אי מפקא גיטא גביא כו' וכיון דבגרושה לא סגי בעדי הגט אלא בעינן גט ממש דהויא ליה כשטר כתובה לגבי עיקר הכא נמי בעדי מיתה לא סגי בלא שטר כתובה דגט בגרושה הויא כשטר כתובה באלמנה מעתה תקשי דאכתי יכול לבא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה וכמו שהקשו בתוספות והיינו לפי מאי דהקדימו דמיירי מתני' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין דמשמע דכתובה מהניא מידי לגבי עיקר ולא נעקר שם כתובה מהעיקר לגמרי כדכתבינן לעיל אבל שאר המפרשים פירשו דלגבי עיקר הוו ליה שטר כתובה מקום שאין כותבין ולא מהני ולא מידי ולא קשיא להו כלל וכדכתיבנא ומיהו הכי מפרשינן דלאו היינו טעמא משום דסמכי אתנאי ב"ד לגמרי דא"כ אפילו גט לא בעיא דבעדי הגט סגי והא ליתא דבהדיא אמרינן לקמן דבעיא גט ממש למגביא עיקר אלא היינו טעמא דגט גובה עיקר משום דהויא ליה כשטר ממש ומיהו בלא גט אע"ג דאיכא עדי גט לא גביא מידי וכדכתבינן ואפילו הכי סבירא ליה דבעדי מיתה סגי ולא בעינן שטר כתובה דשטר כתובה לא נכתב אלא לגבויי תוספת אבל שטר כתובה לא אתחזק ריעותא דשטר כתובה אין לו ענין לעיקר כלל ומה יש לה עוד לעשות למגבה עיקר אבל הגרושה כיון דבגט גובה עיקר והיינו שטר גביית העיקר אם תוציא הגט הרי אתחזק ריעותא ואערומי קא מערמא ואין כותבין שובר בכיוצא בזה זו היא שיטת המפרשים ז"ל וכן נמי כתבו התוספות במסקנא דעל צד הדוחק יש לנו לומר כן לתרוצי קושיין דאפילו אין כתובה בידה גובה עיקר אפילו בעדי מיתה פירוש וכ"ש בגט ומיהו בעדי הגט בלחוד לא וכדכתבינן והיה אפשר לפרש דבעדי הגט נמי סגי למגבה עיקר דטעמא דגט גובה העיקר משום דסמכין אתנאי ב"ד ולהכי לא גביא בכתובה משום דחיישינן שמא גבאתו על פי הגט והא דאמרי' לקמן ועיקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא מפקא לא גביא היינו משום דחיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט וכדפרש"י לקמן ומיהו אי מודה הבעל דלא פרע מידי אלא דחיישינן שמא תוציא האשה הגט היום או למחר ותחזור ותגבה העיקר להא לא חיישינן ותגבה העיקר אפי' שלא תוציא הגט דבכל כי האי כותבין שובר דוקא בעלמא שהשטר מוכיח על החוב אע"ג דמודה דלא פרע לא יפרענו עד שיחזור שטרו אבל גט אטו מנה מאתים כתוב ביה עד שנעכב מלפרוע משום הוצאתו ואם אמר רב גט גובה עיקר היינו משום דגביא בתנאי ב"ד וכך לי הגט עצמו כמו עדי הגט ולהאי שיטתא ניחא דהכי נמי גביא בעדי מיתה בלא שטר כתובה ולא תקשי קושיית התוספות כלל. ומיהו רוב המפרשים ז"ל לא פירשו כן: ודע שרש"י כתב במהדורא בתרא וז"ל ואף רב דאוקי מתני' במקום שאין כותבין לחודיה הדר ביה ואוקי מתני' בטעמא אחרינא ובין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין אי מפקא גט בלא כתובה גובה עיקר כתובתה דהיינו מנה מאתים וגובה דקתני' מתני' עיקר קאמר ולא תוספת וכי מפקא כתובה בלא גט גובה תוספת ולא עיקר שמא גבאתו על פי הגט. ע"כ. פירוש לפירושו קשיא ליה מאי ואף רב הדר כו' והלא שמואל לא הדר ביה אלא דרב ענן פירש מילתיה מיניה דמר שמואל ומאי ואף רב הדר ביה דקאמר ותירץ דאף לא קאי אהדר ביה אלא אמאי דאוקי ליה מעיקרא אוקי מתני' במקום שאין כותבין לחודיה פי' וטעמא דמתני' משום דאין כותבין ושוב הדר ביה ומוקי מתני' בטעמא אחרינא פירוש אף על גב דהכי נמי מתוקמא דהויא ליה מקום שאין כותבין מיהו היינו טעמא משום דלגבי עיקר כל המקומות הוו להו כמקום שאין כותבין דאתנאי ב"ד קא סמכינן וכדכתבינן לעיל באידך שיטה ודוק שכתב רש"י הדר ביה ואוקי מתניתין בטעמא אחרינא ובין במקום שכותבין כו' ולא כתב ז"ל דבין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין מוקי לה למתני' כמו שכתבו התוספות אלא דמוקי בטעמא אחרינא בלחוד משמע דליכא בינייהו אלא שינוי הטעם. ומן הדין כתובה נמי מהניא דאתנאי ב"ד קא סמכינן אלא להכי לא גביא בעדי הגט משום דחיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט וכדפרש"י לקמן ולכך תקנו כן ולא תקנו שתגבה על פי הכתובה ושלא תגבה על פי הגט שמא גבאתו על פי הכתובה משום דעיקר תנאי ב"ד היינו בגט דמורה שבא לידי תשלומין אבל הכתובה אינה מורה שבא לידי תשלומין דאי בעי לימא לא גרשתי' וכדכתבינן לעיל הלכך בהוצאת הגט סמכינן אתנאי ב"ד ולא אהוצאת כתובה כנ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל בקושיותיו על ספר המאור בפרקא קמא דמציעא דלענין הגמרא אין הכתובה מעשה ב"ד כי אם הגט ע"כ: ותלמיד הרשב"א ז"ל כתב וז"ל ואף רב הדר ביה ממאי דאוקמא במקום שאין כותבין דוקא במקום דלא אפשר כותבין שובר ואוקמא בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין ומפרש ואזיל ולשון אף דנקיט אדשמואל קאי דאוקמה בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין ואע"ג דלא אזלי בחדא שיטתא מ"מ תרוייהו מודו דהכי מתוקמא ע"כ. ומה שנראה לי בלשון רש"י ז"ל כתבתי כנ"ל:

וז"ל הר' ישעיה מטראני ז"ל אמר רב בין במקום שכותבין כו'. גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת פירוש דקסבר רב דוקא מנה מאתים שהם תנאי ב"ד גובה בלא כתובה ולא מצי למטען פרעתי אבל תוספת דלא הויא תנאי ב"ד אינה גובה בלא כתובה דמצי למטען פרעתי ושמואל פליג עליה ואמר דבגט גובה הכל ואפילו תוספת דתוספת כתובה ככתובה דמיא לכל מילי ובמקום שיש להם מנהג ידוע לכל הנשים כמה היא התוספת גובה נמי תוספת בלא כתובה ע"כ. והיינו כדכתבינן דוק ותשכח: בשלמא לשמואל דאמר בין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט ומוקים לה למתניתין במקום שאין כותבין ומפרש לה דבמקום שאין כותבין עליו להביא ראיה ומוקים לה נמי לסיפא במקום שאין כותבין ואהכי לא יפרעו דמצי טעין שכבר גבתה בגט דאפקה עלי גט בלא כתובה וטענתי כתבתי ואמרו לי להביא ראיה ולא מצאתי ראיה ופרעתי ונתקרע הגט בב"ד ולפי שהייתי מתירא משטר כתובה זה שכתבתי ליך פייסתי לב"ד לכתוב לי שובר וכתבו לי ואבד שוברי והואיל ואין הגט בידה ואמרינן כותבין שובר מצי טעין אבד שוברי אי נמי בבדיחותא מצי אמר לה אבד שוברי במקום שכותבין כתובה לא מתוקמא סיפא אליבא דשמואל דכיון דהוציאה כתובה לא מצי טעין בעל כבר פרעתי לה שהוציאה עלי גט בלא כתובה ואמרה לא כתבת לי והביאה ראיה שלא כתבתי לה ופרעתי דהא קא חזינן דכתב לה הלכך לא מתוקמא סיפא אליביה אלא בשאין כותבין. אלא לרב דאמר אין נפרעין על פי הגט אלא עיקר ומפרש למתניתין דקתני גובה כתובתה דהיינו עיקר כתובתה השתא כי מפקא כתובה בלא גט אמאי לא יפרע נהי דעיקר כתובה לא גביא בהאי שטר כתובה דמצי טעין בעל כבר גבתה עיקר בגט הואיל וליכא גט בידה אבל תוספת מיהא תגבי בהאי שטר כתובה דתוספת ודאי לא מצי טעין דפרע דבגט אינה גובה תוספת הואיל ואין שובר בידו לא להמנוהו הואיל וכתובה בידיה של זאת. רש"י במהדורא קמא: והרא"ה כתב וז"ל בשלמא לשמואל מוקים לה במקום שאין כותבין פירוש או במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב לה דהיינו מקום שאין כותבין כדפרי' וכיון דכן דינא הוא דכיון דליתיה גט בידה דנהימניה לדידיה דהא כבר פרעה בגיטא דאפיקתיה מעיקרא ותבעיה בגיטא בלא כתובה דהא קיימא לן דאילו טעין ואמר כתבתי לא מהימן ואמרינן ליה זיל אייתי ראיה ואי לא מייתי ראיה אמרי' ליה זיל פרעה אלא לרב נהי דעיקר לא גביא דליכא גט כלומר וגט גבי עיקר לעולם היינו שטר כתובה ולא גביא עיקר לעולם אלא בגט תוספת מיהא גבי דהא מוקים לה רב אפי' במקום שכותבין ליכא למיחש לפרעה תוספת משום גיטא דבמקום שכותבין לעולם לא מגבינן לה תוספת אלא בשטר כתובה וכיון דכן תוספת מיהא תגבה דכיון דמפקא שטר כתובה ודאי היינו ראיה דלא פרעה ע"כ:

וז"ל הריטב"א בשלמא לשמואל מוקים לה במקום שאין כותבין כו'. פירוש דלשמואל לפיכך אינה גובה בכתובה בלא גט לא עיקר ולא תוספת משום דלדידיה כל שהוא מקום שאין כותבין עליו להביא ראיה ומסתמא הרי הוא עומד בחזקת שלא הביא ראיה אלא שעשה כמנהג העיר. ואי לא מייתי ראיה אמרינן ליה זיל פרעה בין עיקר בין תוספת ותכתוב לה שובר בגט עצמו ועכשו היא מצניעתו. אלא לרב תוספת מיהא תגבי שהרי לעולם אינה גובה תוספת אלא בשטר כתובה וקרעי ליה לאלתר. ואם תאמר ולשמואל נמי היאך נחוש שגבתה תוספת אם לא הוציאה כתובה ובמה גובה אותו שהרי אינו תנאי ב"ד. ויש לומר כגון שהביא' עדים שנתחייב לה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי דאי לאו הכי נאמן לומר פרעתי כחוב דעלמא:

אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כשאין שם עדי גירושין סיפא דמתני' כשאין שם עדי גרושין והואיל ואין הגט בידה ואין לה עדים שגרשה מגו דיכול למימר כו'. רש"י במהדורא קמא: וז"ל הרא"ה אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן בשאין שם עדי גירושין. לאו למימר דרב יוסף מפרש לגט דמתניתין עידי גירושין דהא פרישנא דאליבא דרב ודאי דוקא בגט כיון דקיימא לן דלגבי עיקר לעולם הוי מקום שאין כותבין וגט במקום שאין כותבין היינו שטר כתובה והוא הדין נמי אליבא דרב מעיקרא ואליבא דשמואל דמוקמי לה במקום שאין כותבין מתני' ודאי גט דוקא קאמר והכי נמי משמע לן לעולם כדפרי' במתניתין אלא הכי קאמר דהשתא אליבא דרב סיפא קתני הוציאה כתובה בלא גט בדליכא ראיה אחריתי דגירושין נמי אלא גט וגט נמי ליתיה דאבד הימנה אבל ודאי גט דרישא דוקא והוא הדין לסיפא אלא דסיפא מיצטרך לן לפרושה הכי דלית לה נמי ראיה אחריתי דגירושין כדפרי' והאי דתנא לה הכי סיפא ולא תנא בהדיא דליכא עדי גירושין כלל משום דאורחא דמלתא קאמר דמסתמא היינו ראיה דגירושין דאית לה לאתתא גיטא ותו לית לה ונקט נמי לישנא דרישא דגט דרישא ודאי דוקא וכיון דהכי הוא דליכא עדי גירושין מיגו דיכול למימר לא גירשתי' יכול למימר גירשתיה ונתתי לה כתובתה. ואיכא דקשיא ליה כיון דקי"ל דגט דמתניתין דוקא ובלאו גט לא גביא למה ליה למיתני במתני' והוא אומר אבד שוברי בלאו הכי נמי מהימן למימר פרעתי בגיטא ולהכי לא מפקא ליה וליתא כדפרי' במתני' דהכי נמי קאמר דכיון שאבד גיטה אף שוברו אבד אי נמי דהא קמ"ל דאפי' מודה לה דלא קרעי' לגיטה מהימן למימר פרעתי שלא בב"ד בשובר מהאי מיגו דאמרן דאי בעי אמר פרעתיך בב"ד וקרעינהו לגיטא כיון דליתיה לגיטא וה"ה נמי בלא שובר ולא אמרינן ליה אחוי תבריך דקסבר היינו תברך דתו לא ירצה למתבעיה דאלו טעין ואמר לה פרעתי מהימן כדפרשי' התם בבבא בתרא בטעמא דאמרי' אטו כל מאן דמגבי בבי דינא מגבי אלא אורחא דמלתא דנקט. ולרב א"ש דמוקי לה במקום שכותבין ובדין הוא דכיון דאית לה כתובה לא מהימן אלא משום מיגו והיינו דבעי למטען הכי דאי לא אע"ג דאיכא מגו ריע טענתיה דאמרינן ליה אמאי פרעתה בדלא אהדרה כתובה ניהלך או לכתוב לך תברא וכיון דכן הוה ליה כמיגו במקום עדים ולא מהימן ולהכי בעי' דקא טעין הכי דאבד שוברו והשתא ודאי אתיא שפיר אליבא דכולהו. עד כאן לשון הרא"ה ז"ל:

מגו דיכול למימר כו'. והא דאמר רב המנונא בפ' האשה שנתאלמנה האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה היינו לינשא לאחר אבל לגבות כתובתה כל זמן שלא נשאת לאחר ואין לה עדי גרושין יכול למימר אכתי לא איחייבנא לך כתובה דהא לא גרשתיך מעולם ואהכי נאמן אמאי דקאמר פרעתי. רש"י במהדורא קמא: והרמב"ן כתב וז"ל מגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול למימר גרשתיה ופרעתיה ואיכא דקשיא ליה והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ואף ליטול כתובת' נמי משמע דמהימנא וכדכתיבנא בפרק האשה שנתאלמנה וניחא ליה כיון דאדעתא דכתובה אתיא לא מהימנא וכדאמרינן ביבמות גבי האשה שאמרה מת בעלי דאמרי' תנשא ותטול כתובה ואמרי' התם דאם אמרה תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין אותה כדאיתא בפרק האשה שלום והכא נמי כיון דאדעתא דכתובה אתיא אי אמרה גרשתני לא מהימנא. ולדידי לא ניחא לי בהא חדא דהכא כיון דאיהו מודה לה דגרשה מאי אית לה למתבעא אלא כתובה וכי תימא דרב יוסף מוקי לה דמקמי דלודי בעל תבעה בכתובה הוה כי ההיא דיבמות אכתי לא דמי דהתם מאי טעמא שרו לה רבנן משום חומר שהחמרת עליה בסופה והך איתתא כיון דתבעה כתובה דילמא לא מת בעלה ואיהי לא מנסבא אלא דמצטרכי לה זוזי וקבעה כתובתה ולפיכך אף להנשא אין מתירין אותה דחיישי' שמא בעלה קיים וכיון דשרית לה אתיא לאינסובי אבל הכא כיון דקיימא לן אינה מעיזה פניה בפני בעלה מה לי תבעה כתובתה מה לי לא תבעה ואפשר דכי אמרינן נמי אינה מעיזה פניה לומר התירוני לינשא אבל לגבות כתובתה אימר אמרה הכי כיון שאינה תובעת להתירה להנשא ויש מי שאומר נאמנת היא ליטול כתובתה ואינה נאמנת ליטול תוספת וכן כתב הרב רבי משה הספרדי ובהכי מפרשא קושיין ולא ידענא טעמא אטו האשה שאמרה מת בעלי אינה נאמנת ליטול תוספת ואפשר לומר דמדרש כתובה ליתיה אלא בעיקר כתובה אבל לא בתוספת. והראב"ד אוקמה באומרת עכשיו גרשתני ואבד גיטי דאיכא לברורי אי נמי דרב יוסף לית ליה דרב המנונא ורבא נמי פליג עליה בפרק בתרא דנדרים ע"כ: וכתב ריב"ש דליתא להא דהראב"ד דמתני' בכל ענין היא לא בסמוך לגירושין דוקא כמו שכתבתי למעלה ע"כ: והרא"ה דחה תירוצא בתרא דכתב הרמב"ן דהא רב המנונא תלמידו דרב הוה ורב יוסף אליבא דרב קאמר כדפרכינן נמי הכי בבבא קמא פרק הגוזל בתרא ולרב המנונא נמי אליבא דרב רביה מתני' היכי מתרץ לה וכתב דמחוורתא דמלתא דמדרב המנונא אינה נאמנת ליטול כתובה וכן נראה לפי אותה שיטה שכתבנו למעלה ע"כ: והתוספות פתרי בקושיא לר' יוחנן נמי דהכי נמי מפרש ר' יוחנן מעתה לדידהו דל מהכא תירוצא דתוספות דר' יוחנן בכל מידי מיירי בין בכתובה בין בתוספת ודל מהכא תירוצא בתרא דתריץ הרמב"ן דתקשי מרבי יוחנן אדרבי יוחנן ככתוב בתוספות ולא פש להו אלא תירוצא קמא דדחה הרמב"ן ותירוץ הראב"ד ז"ל דחוק מאד: