שיטה מקובצת על כתובות פ:

לאו בפירוש איתמר כלומר לאו בפירוש שמיע ליה מרבא דמה שעשה עשוי. אחריתי בהדה עייל לאשתו אחת מן השפחות לשמשה ואתיא גבירתה דשפחה וקא צוחא על שפחתה משום רווח ביתא אתקינו והא קא רווח משמשא שתיהן. רש"י במהדורא קמא: מאן דחזא סבר מה שעשה עשוי פי' מאן דחזא סבר דאפי' בעלמא המוכר קרקע לפירות מה שעשה עשוי ולישנא קלילא נקט דאלו בעובדא דהכא הכל מודים דמה שעשה עשוי אלא ודאי כדאמרן. הריטב"א ז"ל: והא קא רווח פי' הרי"ף ז"ל דהא איכא אחריתי ורש"י ז"ל פי' שאף עתה עושה צורכי הבית וכן פי' הראב"ד ואי משום דעיילא לאידך לא גרעה מארחי ופרחי ששפחות שבבית משמשות הן אפי' לפני האכסנאי. וזה יותר נכון. הרשב"א ז"ל: ותלמידי רבינו יונה כתבו וז"ל והא קא רווח כיון שנשאר לה אחריתי וגם זו שהכניסה לאשה השנייה כיון שלא מכרה ולא משכנה לא הפסידה האשה הראשונה ההנאה שלה לגמרי כי לפעמים תסייע לחברתה. ע"כ: וכתב הריטב"א ז"ל והא קא רווח פי' שאף עתה היא עושה צרכי הבית ואית לה הנאה ושמעינן מינה שהנושא אשה על אשתו ואית ליה למיקם בספוקייהו יכול להשהותן שתיהן בבית אחד עמו ואין הראשונה יכולה לעכב דאי לא"ה תצוח שלא תהא צרתה בבית וכיון שתצא מן הבית תו ליכא רווח ביתא אלא ודאי כדאמרן כנ"ל ע"כ. ולפי' הרי"ף ותלמידי רבינו יונה לא שמעינן מינה האי דינא כלל ורבינו יהונתן הכהן אזיל בשיטת רש"י דרווח ביתא היינו דאכתי היתה משמשת לשתיהן אבל לעולם אם הוציאה מן הבית הן במכר הן במתנה לא עשה כלום ויכולה למחות בידו. וכתב הרב המעילי דלפי הרי"ף אם רצה למוכרה לפירות ג"כ הרשות בידו: שמא תכסיף כלומר יכחיש הלוקח את הקרקע כיון דלית ליה בגוף הקרקע כלום ואם הם עבדים ושפחות נמי שמא יכחישם במלאכות קשות יותר מדאי וימותו. ר' יהונתן הכהן:

וז"ל תלמידי רבינו יונה שמא תכסיף וכו'. כלומר לא ישים לו לב הלוקח אלא שיהיה לו פירות הרבה ולא יחוש לקיים הקרקע ויזקין במהרה ולפיכך יכולה האשה לבטל המכר רבא אמר משום רווח ביתא מאי בינייהו כיון דבין לטעם זה ובין לטעם זה יכולה לבטל זה המכר מהו שיש בין שני הטעמים הללו ומהדרינן איכא בינייהו היכא שהקרקע קרוב לעיר שהאדם יכול לראותה תדיר ויראה אם עובד אותה כראוי לטעם שמא תכסיף ליכא למיחש שהרי כל היום יראו אותו אבל לטעם רווח ביתא איכא למיחש. א"נ איכא בינייהו שהבעל אריס באותה שדה עצמו פירוש למ"ד שמא תכסיף ליכא כיון שהבעל עובד אותה למ"ד משום רוח ביתא איכא שהרי אינו נוטל מן הפירות אלא כמו אריס למחצה לשליש ולרביע וליכא רווח ביתא כולי האי וי"מ שהבעל אריס בשדות אחרות למ"ד שמא תכסיף ליכא למ"ד משום רווח ביתא איכא דהא איכא רווח ביתא ממה שבא לו משדות אחרות. עכ"ל תלמידי רבינו יונה: וז"ל רש"י ז"ל במהדורא קמא תכסיף שמא יכחיש לוקח את הקרקע כיון דלית ליה בגוף הקרקע. דמקרבא למתא מתיירא לוקח להכסיף דכל שעתא חזו לה אבל משום רווח ביתא איכא. בעל אריס הוא שעשהו לוקח לבעל עצמו אריס על אותה שדה מלוג שמכר לו לפירות דבעל ודאי לא מכסיף דמצפה הוא למיתת אשתו וירית לה אבל רווח ביתא ליכא. א"נ זוזי דשקל מקרקע דמכר לפירות עביד להו עיסקא ומשתכר בהן ומן הריווח מתפרנסין יחד דמשום רווח ביתא ליכא למיחש דהא איכא רווח ביתא אבל לשמא תכסיף לוקח איכא למיחש ע"כ. וכתב ר' יהונתן הכהן משום רווח ביתא כדפרשינן דביום או יומים יוציא העשרים דינרין שלקח ממנו בשכירות ויצטערו כל השנה שאם לא מכרה היתה נהנית האשה מן הגן או מן השדה בכל יום ויום. א"נ זוזי דשקל מיניה דהיינו עשרים דינרין עביד בהו עסקא ומשתכר בהו טובא ומן הרווח התפרנסין ונהנין בכל יום דמשום רווח ביתא ליכא למיחש דהא איכא רווח ביתא אבל להאי טעמא דשמא תכסיף איכא למיחש. ע"כ: וכתב הריטב"א ז"ל והלכתא כרבא ומיהו המוכר קרקע של נכסי מלוג מכירה גמורה אף לגופה כשם שהמכר בטל לגבי הגוף כך הוא בטל לענין הפירות וכדאמרינן לעיל להדיא במתניתין בחייה ולפירות וסתמא היא ואפי' היכא דאיכא רווח ביתא וכן דעת גדולי רז"ל וכבר פרשתיה בב"ב בס"ד. ע"כ:

מתני' שומרת יבם שנפלו כו'. הא מתניתין עיקרה ביבמות בפ' החולץ והכא לא קתני לה אלא משום מוכרת ונותנת וסופ' דמלתא מה יעשה בכתובתה אגב גררא נקט והתם עיקר. ריב"ש ז"ל:

מודים ב"ש וב"ה שמוכר כו'. כלומר אף על פי שנחלקו גבי ארוסה בנכסים שנפלו לה משנתארסה אם תוכל למוכרם בעודה ארוסה הכא כ"ע מודו דכל זמן שהיבם לא עשה בה מאמר מוכרת לכתחלה בנכסים שנפלו לה בעודה שומרת יבם ואף על פי שהיא זקוקה ליבם. מתה מה יעשה בכתובתה כו' לא קאי למאי דקתני ברישא דודאי נכסי מלוג שנפלו לה בעודה שומרת יבם כיון שיכולה למכור לכתחילה דברי הכל הוא שאם מתה יורשיה יורשים אותה אלא מלתא באפי נפשה היא ובנכסי מלוג שנפלו לה בעודה תחת הבעל איירי ור"ל מתה מי יירש כתובתה דהיינו מנה מאתים ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה דאינון נכסי מלוג שנפלו לה מתחלה בעודה תחת בעלה ב"ש אומרים כו'. תלמידי רבינו יונה: מה יעשה בכתובתה ששם לה בעל בכתובה ובנכסים שהוסיף לה משלה נכסי מלוג הרי הם נכסים הנכנסים והיוצאין עמה כמו שהם כלומר שאין יוכל בעל להוציאם יחלקו יורשי הבעל כלומר היבם עם יורשי האב כלומר אביה של שומרת יבם שהוא יורשה דאב קודם לכל יוצאי ירכו שכשמתה שומרת יבם בא יבם לירש את אשתו בנכסי מלוג שלה והאב בא לירש את בתו ויחלקו שניהם בנכסי מלוג שלה. בחזקתן בחזקת יורשי האשה יבם לא הוה מוחזק וביבמות בפרק החולץ מפרש להא מתני' דתנינן לה התם ופרכינן מאי שנא בחייה דלא פליגי דמודים שמוכרת ונותנת וקיים ושמעינן מינה דלית ליה ליבם שום זכיה בנכסי מלוג שלה ומאי שנא סיפא כי מתה היא דפליגי ב"ש ואמרי דיבם חולק בנכסי מלוג שלה אלמא אית ליה זכיה בגווייהו ומשנינן זיקת נשואה עושה ספק נשואין כלומר מה שהיא זקוקה ליבם ספק נשואין חשבינן לה דדילמא יחלוץ לה ואינה אשתו או שמא ייבם לה דאשתו הויא הלכך הויא לה ספק נשואה רישא דאיתיה לדידיה ואינהו יבם ספק וספק נשואה היא לו הלכך לא מצי יבם לעכב על שלה מלמכור דאין ספק מוציא מידי ודאי סיפא דמלתא הללו באין לירש והללו באין לירש מן הספק דיבם אומר אשתי היא ואני יורשה ויורשי האב אומרים לא כי שהרי לא נבעלה לו ויחלקו מן הספק וב"ה אזלי בתר חזקה וכיון דספק נשואה היא אוקים נכסי בחזקת יורשי האב דאינהו מוחזקים בהו טפי מיורשי הבעל ופרכינן נמי התם ולב"ש אין ספק מוציא מידי ודאי והא תנן נפל הבית עליו ועל אביו כו' ופרכינן נמי התם ולותבי' כתובה דמתניתין דקס"ד דקסברי ב"ש דיחלוקו נמי בכתובה אע"ג דבעל ודאי דהא מוחזק הוא בכתובה ויורשי האב ספק וקא אתי ספק ומוציא מידי ודאי ומשנינן בכתובה דמתני' לא פליגי דמודים ב"ש דלא יחלוקו יורשי האב בכתובה והכי קאמר מה יעשה בכתובה ושבקה לכתובה ותו לא אמר בה מידי אלא בנכסים מיירי וכיון דאית להו לב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי חשבינן שומרת יבם דמוחזק בכתובה מחיים וכי מתה ירית לה יבם כי קובר לה יבם וכדמפרש בגמרא. רש"י במהדורא קמא:

וכתב הריטב"א ז"ל מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים כו'. פירוש כתובתה קרי לעיקר כתובה ותוספת ונדוניא. ב"ש אומרים יחלקו כו' דייקינן בפרק החולץ דכיון דקתני עם יורשי האב דאלמא אינהו עיקר דבנכסי מלוג איירי ב"ש אבל בכתובה כב"ה סבירא להו והא דקתני הכא יורשי האב ולא קתני עם יורשי האשה כדתנן בב"ב [קנח א'] גבי נפל הבית עליו ועל אשתו משום דהכא לא ידיע מאן נינהו יורשי האשה הזאת ומ"ה קתני לישנא רויחא יורשי האב. וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין בחזקת יורשי האב פי' רש"י דכולהו דיני נכסים קתני וה"ק עיקר כתובה ותוספת בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה ונכסים של צאן ברזל בחזקתן ולא פי' בחזקת מי ובפרק מי שמת גבי נפל הבית עליו ועל אשתו אמרו בגמרא בחזקת מי איכא מאן דאמר בחזקת יורשי הבעל ואיכא מ"ד בחזקת יורשי האשה ואיכא מ"ד יחלוקו וכיון דפירשוה התם לא הוצרכו לפרשה כאן ולא בפרק החולץ דאיתא למתני' דהכא ותנא גופא ודאי לא קים ליה שפיר והיינו דלמאן דאמר בחזקת יורשי הבעל לא ערבינהו בהדי כתובה ולמאן דאמר בחזקת יורשי אשה לא ערבינהו בהדי נכסים הנכנסים והיוצאין. ואחרים פירשו דתנא תרי דיני קתני בלחוד וכלל ופרט קאמר נכסים בחזקתן כיצד כתובה דהיינו עיקר כתובה ותוספת ונדוניא בחזקת יורשי הבעל ואפילו למ"ד גבי נפל הבית עליו ועל אשתו דנכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה טעמא דמלתא דהתם הוא דכי מיית בעל ברישא בטל חזקתיה אבל הכא דאיכא יבם דקאי במקום בעל קים ליה שהנכסים בחזקתו נמי שהיו בחזקת הבעל וכבר ברירנא בפרק החולץ דפלוגתא דהני פירושי שייכא בפלוגתא דאיפליגו התם רבא ואביי אליבא דרבה דלאביי מתפרשא כפירוש רש"י ז"ל ולרבא מתפרשא כאידך פירושא בתרא וכיון דכן לא גרסינן במתניתין וכתובה בוא"ו דא"כ ע"כ תלתא דיני קתני ולא אתיא שפיר לרבא אלא ה"ג כתובה בחזקת יורשי הבעל בלא וא"ו והשתא איכא לפרושי הכין והכין ושם הארכתי בזה בס"ד. ע"כ:

וריב"ש כתב וז"ל רש"י גריס וכתובה בוא"ו ופירש ז"ל דמילי מילי קתני דנכסים בחזקתן מיירי בנכסי צאן ברזל דומיא דההיא דתנן בפרק מי שמת גבי נפל הבית כו'. וכן פירשו הרמב"ם והקשה על זה הפי' ר"ת דהא אמרינן התם דב"ש לא איירי אלא בנכסי מלוג ובשארא מודו לב"ה וא"כ למ"ד התם דנכסים בחזקתן היינו בחזקת יורשי אשה א"כ לב"ה טפי הוו נכסי צאן ברזל בחזקתה מנכסי מלוג וזה הפך כל הסוגיא שבפרק החולץ והפך הסברא דטפי אית לן למימר בנכסי צאן ברזל שקבל עליהן הבעל אחריות שהיו בחזקתו מנכסי מלוג. ולי אין זו קושיא דהתם אי אמרינן דב"ש מודו לב"ה בשארא דייקינן לה מדקאמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא יורשי האב עם יורשי הבעל משמע דמאי אמרי ב"ה הכל מודו דיורשי האב פליגי ב"ש ואמרי יחלוקו עמהם יורשי הבעל דלמ"ד נכסי לב"ה בחזקת יורשי האב אכולהו פליגי ב"ש ואמרי יחלקו עמהם יורשי הבעל אבל קשה לי על פרש"י ע"כ פירש ר"ת דהאי נכסים בחזקתן דהכא לא מתפרש כההוא דפרק מי שמת והכא ל"ג וכתובה בוא"ו אלא כתובה ותני והדר מפרש כו' וטעמא דפליגי התם אמוראי בנדוניא אליבא דב"ה אי בחזקת הבעל או בחזקת אשה אם יחלוקו והכא לכ"ע בחזקת הבעל משום דשאני התם שמתו שניהם ואין א' מן היורשין מוחזקים בנכסים והדבר ספק מי מת ראשון כדיהיב טעמא התם הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש אבל הכא היא מתה והיבם ראוי ליקרא מוחזק שהרי משעת מיתת אחיו הוא יורש בנכסיו והיא אין לה ליטול כלום מכתובתה עד שתחלוץ וכן פי' הראב"ד. ולפרש"י ז"ל הא דאמר נכסים בחזקתן משום נדוניא ולא עריב לה בהדי כתובה למאן דמפרש התם נכסים בחזקתן בחזקת יורשי הבעל או בהדי נכסים הנכנסים והיוצאין למאן דמפרש התם בחזקת יורשי אשה י"ל דמשום דכתובה ונכסי מלוג ברור דינייהו ולא משום ספיקא אמרי להו דלהוו בחזקתן אבל נכסי צאן ברזל לא בריר דינייהו ומספיקא אמרינן בהו נכסים בחזקתן ומ"ה נקט האי לישנא ולא ערבינהו בהדי אינך א"נ לפי שאין טעמם ברור כל כך לא להך גיסא ולא להך גיסא כמו אינך מ"ה לא ערבינהו בהדייהו. ע"כ ריב"ש ז"ל.

והביאו ראיה תלמידי רבינו יונה לפרש"י ז"ל מדתנן בפרק מי שמת נפל הבית כו'. ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה כו' ושאלו בגמרא נכסים בחזקת מי כו' ואם איתא דסיפא הוי פירושא דרישא מאי קא שאיל בחזקת מי והלא מפורש במשנה בהדיא אלא ודאי ע"כ דמשום דרישא לא איירי אלא בנכסי צאן ברזל ולא נתפרש דינם במשנה כפי הצורך בפירוש הוצרך התלמוד לשאול וכי היכי דמאי דקתני התם נכסים בחזקתן נאמר על נכסי צאן ברזל ולא הוי סיפא פירושא דרישא ה"נ מתני' דהכא שהרי בלשון אחד נשנו. ע"כ: והרא"ה ז"ל כתב וז"ל עיקר הפירוש כמו שפירש הרי"ף ז"ל דתלתא דיני קתני עיקר כתובה ונכסי מלוג ונכסי צאן ברזל. מעיקרא קאמר מתה מה יעשה בכתובתה כלומר בעיקר כתובה ונכסי צאן ברזל דאינהו נמי כתובה מיקרי כדכתיבנא לעיל וכדאמרינן בכמה דוכתי בבבא מציעא מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה ואמרינן נמי הבו לה ד' מאה זוזי לכתובתה דבתראי ובמכילתין תקנו קבורתה תחת כתובתה ואמרינן אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה והיינו דבעינן מעיקרא מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאין עמה וכולה בכלל עיקר כתובתה ונכסי צאן ברזל ונכסי מלוג וב"ש אמרי יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אמרי נכסים בחזקתן. פי' נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג והאי דקרי להו נכסים כלומר נכסי הכתובה לפי שהן כתובין בה בחזקתן ובבבא בתרא אמרי' בחזקת מי ופליגי עלה. איכא מאן דאמר בחזקת יורשי הבעל ואיכא מ"ד בחזקת יורשי אשה ואיכא מאן דאמר יחלוקו ומיהו קשיא לן למאן דאמר בחזקת יורשי אשה או בחזקת יורשי הבעל אמאי לא ערבינהו ותנינהו בהדי עיקר כתובה או בהדי נכסי מלוג למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואיכא למימר דהני פשיטא ליה מלתא דהכי דינא אבל בנכסי צאן ברזל איידי דלא מיחוור דינא דידהו ומשום דהוי בספיקא הוא דדיינינן הכי ואמרינן האי לישנא נכסים בחזקתן כלומר היינו דינא דידהו דמוקמינהו אחזקתייהו והיינו דפלוגתא הי חזקה.

כתובה דהיינו עיקר כתובה ותוספת שהוא ככתובה ולא גרסינן וכתובה כדאמרינן נמי נכסים הנכנסים ולא קאמר ונכסים כו'. נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב והתם בבבא בתרא אמרינן בחזקת יורשי אשה משום דהתם איירינן בנפל הבית עליו ועל אשתו ומוכחא מלתא כי קאמר יורשי אשה מאן נינהו אבל הכא ביבמה היא גופא מספקא לן מאן יורשיה להכי תנא בחזקת יורשי האב אבל התם ביבמות איכא מאן דאמר דבנכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל כולי עלמא לא פליגי דבחזקת יורשי הבעל נינהו ולא איירינן אלא בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וכיון דכן הוא במתניתין ודאי לא איירינן בנכסי צאן ברזל דמי נינהו דכ"ע ס"ל דיורשי הבעל נינהו דק"ו הוא השתא נכסי מלוג דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל אמרינן דהוו בחזקת יורשיו כ"ש נכסי צאן ברזל שהן בחזקתו מתחילה וה"ה נמי דלא הוה ליה למנקט כתובה כלל אלא איידי דמרגיל בפומיה נקט לה והתם אמרינן דב"ש לא איירי אלא בנכסי מלוג ובנפלו לה כשהיא שומרת יבם והיינו דקאמרינן יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב למימרא דבנכסים מיירי דעיקרן של יורשי האב והיינו נכסי מלוג דעיקרן דידה וב"ה אומרים נכסים בחזקתן ובתר הכי מפרש כיצד כתובה דהיינו עיקר כתובה ותוספת ונדוניא בחזקת יורשי הבעל ובהא מודו נמי ב"ש ולא נקט לה אלא משום אידך. נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ובהא פליגי ב"ש ואי גרסינן וכתובה אית לן למימר דתלתא דינא נינהו והכי נמי קאמר נכסים בחזקתן נכסי צאן ברזל בחזקתן הראשונה והיינו דלא בעיא הכא בחזקת מי משום דפשיטא ליה מלתא דבחזקת יורשי הבעל קאמרינן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ולא פליגי בית שמאי אלא אסיפא ושם יתבאר עוד בעה"י. עכ"ל הרא"ה: גמ' מי קוברה בין לב"ש בין לב"ה. רש"י במהדורא קמא: יורשי הבעל קברי לה כו' לפי' ר"ת אתי שפיר שהרי יורשי הבעל ירתי עיקר כתובה ונדוניא וכן לפרש"י למ"ד בפרק מי שמת בחזקת יורשי הבעל או אפי' למ"ד יחלוקו אבל למ"ד התם בחזקת יורשי אשה היכי קאמר יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה והלא קבורתה תחת נדונייתה ואין יורשי הבעל יורשים מנדונייתה כלום וי"ל דדוקא בארוסה שמתה הוא דאמרינן שאינו קוברה משום מנה מאתים שהרי לא זכתה בהם לעולם דלא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר כדאיתא לעיל וגם אינו יורש מנדונייתה אבל שומרת היבם כיון שמת בעלה וזכתה בכתובתה הרי הוא כאלו הכניסה בנדוניא ליבם אותו שעבוד שהיה לה על נכסי בעלה ולפי זה אפילו ביבמה שנפלה מן האירוסין מבעיא ליה ופשטינן דיורשי הבעל קברי לה ומיהו לקמן גבי הא דתריץ אביי משום דבאין עליו משני צדדין פירשו בתוספות דדוקא בנפלה מן הנשואין קא תריץ אביי והיינו כפירוש רבינו תם דוק לקמן ותשכח:

או דילמא יורשי האב כו'. לשיטת רש"י יש לנו לפרש דלמאן דאמר בחזקת יורשי האשה הוא הדא בעיא והכי קאמר יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה דהיינו מנה מאתים דמקרי נמי נדוניא וכדפרישנא או דלמא יורשי האב קברי לה דמלבד הנדוניא דירתי קא ירתי נמי נכסים הנכנסים והיוצאין וכיון דיש להם תוספת בירושה אינהו בלחודייהו קברי לה ולכך לא הזכיר הנדוניא משום דמנה מאתים נמי מקרי נדוניא וירתי לה יורשי הבעל לכך נקט נכסים הנכנסים והיוצאין דהיינו מאי דליכא ליורשי הבעל ואיברא ודאי דעיקר מאי דתקינהו קבורתה היינו תחת נדונייתה ומיהו היכא דאיכא שני יורשין בנדוניא מסייע ירושת נכסי מלוג לצד האחד על חבירו אבל למ"ד בחזקת יורשי הבעל לא מבעיא ליה ולא מידי דפשיטא ודאי דיורשי הבעל קברי לה דאינהו ירתי כל הנדוניא ולא תקינו קבורתה אלא תחת נדונייתה ולא תחת נכסי מלוג אבל התוס' לא פירשו כן אלא דלפירוש רש"י ז"ל מיבעי בעי בין למ"ד בחזקת האשה בין למ"ד בחזקת יורשי הבעל ולכך לא קאמר אליבא דמאן דאמר בחזקת יורשי האשה יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאין ונדוניא והא הויא עדיף לה דקבורתה תחת נדונייתה משום דהא עדיפא ליה לכ"ע ונדוניא כיון דלא פסיקא ליה דפלוגתא היא לא נקטיה. והקשו בתוספות למ"ד בחזקת יורשי הבעל מאי מבעיא ליה והא תניא לעיל קבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת נדונייתה ולא נכסי מלוג והלכך פשיטא ודאי דיורשי הבעל קברי לה דירתי נדונייתה ותירצו בתוס' דלאו דוקא נקט התם כתובה דה"ה נכסי מלוג אלא דרגילות הוא טפי שמכנסת האשה לבעלה נכסי צאן ברזל מנכסי מלוג ועוד דלפירוש הקונ' נמי מנה מאתים דהכא כנדוניא דמי כדפירשנו הלכך בכלל מאי דתני קבורתה תחת כתובתה איתיה נמי מנה מאתים דשומרת יבם דדמי לנדוניי' אמטו להכי נקט תחת כתובתה כיון דזימנין שייך במנה מאתים דאיתיה בכל הנשים וכיון דנדוניא זימנין דשייכא במנה מאתים דאיתיה בכל הנשים לכך נקט נדוניא ומיהו ה"ה נכסי מלוג. ואין להקשות סוף סוף מאי מבעיא ליה דיורשי הבעל ירתי תרתי מנה מאתים ונדוניא ויורשי האב לא ירתי אלא נכסי מלוג אטו מי נימא דעדיפא נכסי מלוג דלא הוזכרה בברייתא ממנה מאתים דהוזכרו שם להדיא. דכולה חדא ירושה הויא דכולהו שם נדוניא מקרו ושקולין תרווייהו כחדא. ודע דעד כאן לא איבעיא לן אלא כד ירתי יורשי האב נכסים הנכנסים והיוצאין דאיכא נכסי מלוג וירתי לה אבל אי ליכא נכסי מלוג אף על גב דראויין לירש לא קברי לה אלא יורשי הבעל דלעולם בע"כ קא ירתי מנה מאתים דכל אשה יש לה מנה מאתים ונדוניא נמי אף על גב דלא הכניסה לו נדוניא קברי לה יורשי הבעל כיון דראוין לירש נדונייתה וכמו שכתבו הרא"ה והריטב"א לעיל בפרק נערה והכי משמע לן משיטתו של רש"י וכדכתיבנא לעיל בפרק נערה הלכך לא תקשי אמאי לא נקט לה אלא קבורתה תחת כתובתה ולא תחת נכסי מלוג משום דתחת נדונייתה קברינן לעולם ואפילו ליכא נדוניא אבל תחת נכסי מלוג לא קבריה אלא כד איתנהו וירתי לה ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל מי קוברה. משום דיש לה שני יורשין קא מבעיא ליה. פירוש דיש שני יורשין ממש דאיכא נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל ויורשי הבעל קא ירתי נדונייתה ויורשי האב נכסי מלוג אבל אי ליכא נכסי מלוג אף על גב דאי הוו לה הוו ירתי לה לא קא מבעיא ליה דפשיטא ודאי דמאן דירית כתובה איהו ניהו קבר לה. ולמאן דאמר בחזקת יורשי הבעל אי נפרש דקא ירתי כתובה דהיינו נדונייתה אין הצדדין שוין דלגבי הנדוניא אף על גב דליכא נדוניא ולא הכניסה לו צאן ברזל כלל קאמר דיורשי הבעל קברי לה כיון דראויין לירש נדונייתה דהכי תיקון רבנן קבורתה תחת כתובתה ולא פליגי רבנן בין הכניסה לו בין לא הכניסה לו אבל כי אמרינן דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאין פירושו דקא ירתי ממש וכגון דאית לה נכסי מלוג ואפשר דלהכי כתב רש"י יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה. ותניא בפרק נערה שנתפתתה קבורה תחת כתובתה. פירוש למאן דאמר בחזקת יורשי הבעל להכי נקט כתובתה אף על גב דהיינו נדוניי' משום דכך שנו בברייתא תחת כתובתה וכבר תירצה רש"י לעיל בפרק נערה אמאי נקט הכי ופירוש דקא ירתי כתובתה היינו ראויין לירש אף על גב דלא הכניסה נדוניא דהא תקינו תחת כתובתה קתני ולא תחת ירושתה והכין דייק הריטב"א לעיל פרק נערה והרא"ה כנ"ל:

וז"ל הריטב"א ז"ל מי קוברה כו'. פירוש הא אתיא שפיר כפשטא בפירוש בתרא דפרישנא במתני' וה"ק יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כל כתובתה עיקר כתובה ותוספת ונדוניא וקי"ל תקנו קבורתה תחת כתובתה או דילמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאין כו' דאף על גב דתקינו קבורתה תחת כתובתה תני' ה"מ היכא דליכא נכסי מלוג אבל הכא דאיכא נכסי מלוג דירתי להו קרובים לא תקינו לה רבנן קבורה מבעל אבל לפרש"י דאיכא מאן דאמר דנדוניא בחזקת יורשי האשה כי אמרינן יורשי הבעל קברי לה דירתי כתובתה משום עיקר כתובה ותוס' בלחוד נקטינן לה אף על גב דתקנו קבורתה תחת כתובתה היינו תחת נדוניא וכדאמרינן לעיל גבי ארוסה שאין הבעל קוברה אף על פי שיש לה כתובתה לפי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים הני מילי בארוסה דלא חזיא לנדוניא אבל בנשואה כיון דרוב נשים יש להן נדוניא אפילו ההיא דליכא נדוניא נמי לא פליגי רבנן וכדפי' רש"י דהרבה קוברין אף על פי שאין להם נדוניא. ומיהו ק"ל היכי נקטינן לה סתמא ולא אדכרינן נדוניא כלל וי"ל דמשום דלב"ה נכסי בחזקתן קתני סתמא ולא נתפרש יפה בחזקת מי נקטינן מה שהוא ודאי וה"ק יורשי הבעל קברי לה כיון דירתי כתובתה ותוספת מיהת ואפי' תימא דלית ליה בנדוניא כלום כי הרבה קוברין בלא נדוניא או דילמא אדרבא יורשי האב קברי לה כיון דירתי נכסי מלוג ואפילו תימא שאין להם בנדוניא כלום דבמקום דאיכא לאחרים ירושה בנכסים לא תקון לה רבנן קבורה מבעל אפילו היכא דירית מינה נדוניא כנ"ל. ע"כ: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל הא דאיבעיא לן שומרת יבם שמתה מי קוברה ה"פ ודאי קי"ל דקבורתה תחת כתובתה כלומר תחת מנה מאתים ונדוניא שכל מי שיהא יורש אותה יקבור ואע"פ שאין יורש שניהם כגון אשת איש שמתה שאין לה עיקר קוברה תחת נדוניא הואיל ואין אחר יורש ממנה כלום אלא זה אבל שומרת יבם שאחרים יורשין משלה לא תקנו לה קבורה אפילו תחת נדוניא אלא בעל לוקח הוי ומשלה דהיינו מה שיורשי' יורשין היא נקברת או דילמא לעולם היא נקברת מכתובתה או מן העיקר כגון זו או מן הנדוניא כגון אשת איש שמתה ודייקינן עלה ולימא אח אני יורש בכתובה זו ואי משום שעבודא של כתובה לא נתנה כתובה לגבות מחיים הלכך אחיו הוא דקא ירית ולא מדידה ואף על גב דבעל קבר לה תחת כתובה תחת נדוניא קא אמרינן כדפריש רש"י וטעמא דמינה קא ירית אבל הכא לאו מינה ירית כתובה הלכך הוה ליה כארוס דלא מחייב למקבר ארוסתו. וא"ת יקברנה תחת נדוניא שהרי הוא חולק בנכסי צאן ברזל שהרי בנכסים אלו מכח אחיו הוא בא שאחיו קוברה מחמתן אף על פי שלא נתנה כתובה לגבות מחיים דבעל איכא למימר ה"ק אשתו אין אני לבדי קובר אלא יורשי נדונייתה החולקים עמנו יקברוהו עמנו שהרי שניהם שוין בשלה ולדברינו שפירשנו ביבמות שנכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל ואין ליורשי אשה בהן כלום הא דאמר אביי אח אני יורש אשתו אין אני קובר ה"ק כי תקינו רבנן קבורה תחת כתובה ה"מ לבעל דמינה ירית דשויוה רבנן כיורש דידה אבל אחי אין אני ראוי לירש מכתובת' כלום כשם שאין אני יורש מלוג שלה ומה שאני איני פורע לה כתובה משום דלא נתנה לגבות מחיים לא היא ולא נכסי צאן ברזל שבה דתנאי כתובה ככתובה דמי ואף על גב דארוסה אית לה מפני שלא זכה הבעל בדברים הללו אבל משזכה לא נתנו לגבות אף הם מחיים ומסקנא יבם נמי כאחר דמי ובין עיקר ובין צאן ברזל מינה דידה קא ירית דידו כידה הלכך קוברה. ע"כ: והרשב"א כתב וז"ל שומרת יבם שמתה מי קוברה לפי מה שפירשנו במשנתנו דאין ליבם בנכסי צאן ברזל שלה כי אם מחציתם מפרש לה הכי מי קוברה כלומר הא דתניא קבורתה תחת כתובתה ה"מ היכא דלית לה נכסים אחרים לדידה דלא ירית להו בעל אבל היכא דאית לה נכסים אחרים דירתי ירתי אבוה ולא יבם הכא לא קבר לה יבם תחת כתובתה אלא קברי לה יורשים מנכסיה או דלמא מכתובתה היא נקברת לעולם וכי היכי דזימנין דנקברת תחת נדונית כתובתה בלבד כגון שאין לה נכסי מלוג וגם הבעל אין יורש מחמתה אלא נדוניא בלבד לפי שעיקר כתובה לא נתנה לגבות מחיים הכי נמי היכא דלא ירתי אלא עיקר כתובה כי הכא אפ"ה קבר לה מכתובתה ודייקינן דיבם קבר לה מדתניא יורשי כתובתה חייבים בקבורתה ופריך רבא ולימא אח אני יורש כלומר בכתובה זו אין אני יורש מחמתה כלל אלא מחמת אח דהרי זו כארוסה שמתה דאין ארוס חייב לקוברה לפי שאינו יורש עיקר מחמתה דמעולם לא נראית לה ולא נתנה כתובה לגבות מחיים ואחר דקבר לה משום כתובת נדוניתה דירית מינה הוא דקבר לה.

וא"ת יקברנה מיהא משום שהוא חולק בנכסי צאן ברזל ומחמתן היה אחיו קוברה כו'. וי"ל דה"ק אשתו אין אני קובר לבדי אלא כשם שאני ויורשיה חולקין בנדוניא כך נקבור אותה לחצאין. ואין הלשון מתיישב בעיני לפי פי' זה חדא דמדקאמרינן יורשי הבעל קברי דירתי כתובה או דילמא יורשי האב דקא ירתי הנכסים הנכנסים והיוצאין עמה אלמא משמע לכאורה דכל נכסיה נכללין בשני לשונות אלו ובין עיקר ובין נדוניא נכלל בכתובה וכולן ליבם ואין ליורשי האב אלא נכסים הנכנסים והיוצאין עמה ועוד דמאי דקאמר רבא ולימא את אני יורש היינו משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ומאי קא הדר אמר ואי משום כתובה לא נתנה כתובה לגבות מחיים ולא הוה ליה למימר בכי האי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר אח אני יורש דלא נתנה כתובה לגבות מחיים. ונראין דברי מי שפירש שנכסי צאן ברזל כולן ליבם וה"ק אח אני יורש דכי תקינו רבנן קבורה תחת כתובת נדוניתה ה"מ לבעל משום דמינה קא ירית להו הלכך תקינו דאיהו קבר לה אבל אני אין אני יורש מחמת' בנכסים כלל כשם שאין אני יורש נכסי מלוג דידה ואי משום כתובה כלומר ומה שאיני פורע לה כתובה משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים לא מנה ומאתים ולא נדוניא דתנאי כתובה ככתובה דמי וחוב הוא דלא מטא זימני' ואסיקנא דיבם נמי כאחר דמי וכולה כתובה מינה דידה קא ירית והלכך הוא קוברה. ע"כ:

והרא"ה אזיל בשיטת רבו הרמב"ן וז"ל מי קוברה כו'. פירוש יורשי הבעל קברי לה בלחוד דקא ירתי כתובתה חצי נדונייתה ועיקר כתובתה כלומר ואכתי איתא לתקנתא דרבנן דתקון קבורתה תחת כתובתה ואף על גב דלא אתמר אלא תחת נדונייתה התם הוא בעלמא דלאו מינה דידה קא ירית כלל עיקר כתובה אבל הכא דעיקר כתובה גופה מינה דידה שפיר שייך בה קבורתה תחת כתובתה או דילמא יורשי האב נמי קברי לה דלא תקון רבנן קבורה תחת כתובה גבי בעל אלא משום דליכא שאר יורשין אבל היכא דאיכא שאר יורשין לא אלא קוברין אותה בין שניהם כדין שאר ב' יורשין והא דנקט דקא ירית נכסים הנכנסים והיוצאים עמה ה"ה לחצי נדונייתה אלא דנקט משום דהני כולהו ירתי ואסיקנא דיורשי הבעל קברי לה כיון דזכו בכתובתה משום תקנתא דקבורתה תחת כתובתה אף על גב דאיכא שאר יורשין דלא פלוג רבנן בתקנתייהו. ע"כ: וז"ל ריב"ש או דילמא יורשי האב קברי לה דקא ירשי נכסים הנכנסים והיוצאין עמה דע"כ לא אמרינן דבעל קביר לה משום נדוניתה אלא כשאין שם יורש אלא הוא אבל כאן כיון שיש יורש כאן זולתו אינהו קברי לה ולאו דוקא אינהו לבד שהרי גם יורשי הבעל יורשין כתובתה אלא יורשי האב עם יורשי הבעל קאמר כדין שני יורשין או אפשר דכיון דיש לה יורש אחר אין יורשי הבעל קוברין כלל דבעל לוקח הוי ומנכסים דהיינו מה שירשו יורשין היא נקברת או דילמא לעולם היא נקברת מכתובתה או מן העיקר כגון זו או מנדונייתה כגון אשת איש. ע"כ:

ת"ש דתניא שומרת יבם שמתה יורשיה כו'. וא"ת הא דוקא אמרי' לעיל אף על גב דנימא דיורשי האב קברי לה היינו דוקא היכא דאיכא נכסי מלוג דקא ירתי יורשי האב אבל נדוניא אף על גב דליכא צאן ברזל כלל יורשי הבעל קברי כיון דראוין לירש מעתה מאי פשיט מהאי ברייתא דילמא להכי קאמר יורשי כתובתה חייבין בקבורתה משום דאינהו חייבין לעולם אף על גב דליכא מאי למירת ומיהו ה"ה אי איכא נכסי מלוג דירתי יורשי האב אינהו קברי לה וי"ל מדקתני יורשיה יורשי כתובתה כו' משמע דאיכא קמן שני יורשין דירתי ממש ואפ"ה קתני דאותן שהן יורשין כתובתה אינהו חייבין בקבורתה ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל יורשיה יורשי כתובתה. אותם יורשין שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה. ודוק כנ"ל: