שיטה מקובצת על כתובות כח:

וז"ל הרשב"א ז"ל לטבול ולאכול בתרומתו וכו'. ואם תאמר אתי לאסוקיה מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא איכא למימר בתרומת חוצה לארץ דליכא למיחש. ע"כ:

ושהיה חולק וכו'. ודילמא עבד כהן הוא וכו'. פי' היכי יהבינן ליה אפומא דהאי אפילו תרומה דרבנן ודילמא עבד כהן היה כשחלקו לו על הגורן ועכשיו נשתחרר או נמכר לישראל. שיטה ישנה: תנן כמ"ד אין חולקין וכו' וכיון דפלגו ליה לדידיה הרי זה כמי שמעיד שראו חולק על הגרנות בחזקת כהן ולא בחזקת עבד מהמנינן ליה להאכילו בתרומה דרבנן:

וכתב הריטב"א ז"ל תנן כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד וכו'. כלומר כרבי יהודה דאמר הכי וכדמפרש ואזיל. איכא דקשיא ליה דהא טעמא דרבי יהודה לפי שבמקומו היו מעלין מתרומה ליוחסין ההיא בתרומה דאורייתא היא ואילו למתני' אוקימנא בתרומה דרבנן לדברי הכל אין מעלין ממנה ליוחסין. ויש לומר שזה שמעיד עליו בתרומה דאורייתא הוא מעיד שראהו חולק בגורן אלא דאנן לא מהמנינן ליה אלא לתרומה דרבנן. וכן תירץ השר מקוצי ז"ל:

במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין וכו'. פי' לאפוקי מעבד ולאסוקיה לכהונה נמי. אין מעלין מתרומה ליוחסין פי' ואפילו לאפוקיה מחזקת עבד ולהשיא בת ישראל ולישא ישראל את בתו דדילמא בתורת עבד חלקו לו תרומה. שיטה ישנה:

דילמא עבד הוא. פי' עכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין. תנן כמ"ד דאין חולקין תרומה לעבד וכו'. ואם תאמר אכתי קשה דילמא עבד כהן הוה ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא בתרומה דאורייתא דמעלין ממנה ליוחסין אבל בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לו בלא רבו ומתני' אוקימנא בתרומה דרבנן. ולאו מילתא היא דודאי הא דמהימנינן ליה לקטן היינו דוקא בתרומה דרבנן. אבל הא דאמר קטן שהיה חולק עמו בגורן בתרומה דאורייתא קאמר שראו שחלקו לו תרומה דאורייתא בגורן דליכא לספוקי בעבד ועל פיו הוא אוכל בתרומה דרבנן. ואם תאמר לרבי יוסי נהי דאין מעלין מכל מקום הוה ליה למימר שאין חולקין שמא אחר שישתחרר כדפריך הכא תלמודא. ויש לומר משום דלא שכיח כלל שישאל תרומה לאחר שנשתחרר לא בתורת עבד ולא בתורת כהן שירא דילמא יבדקו אחריו ויוציאו עליו קול עבד ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל וישאל תרומה שהרי מזונותיו על רבו ואין אדם חוטא ולא לו ולכולי האי לא חיישינן שיאמר לו צאי מעשה ידיך למזונותיך ותדע שכך הוא שהרי בפרק נושאין מפרש תלמודא טעמא שאין חולקין תרומה לעבד משום דילמא אתי לאסוקיה ליוחסין. ואמאי תולה הטעם בזה לוקמיה אפילו כמאן דאמר אין מעלין והא דאין חולקין משום דחיישינן פן ישאל אחר שישתחרר כדפריך הכא תלמודא וכן מפרש התם טעמא דאין חולקין לאשה משום גרושה אלא ודאי משום דלא שכיח כלל ומכל מקום פריך הכא שפיר דילמא עבד כהן הוה משום דבחששא כל דהו אין להעלותו לתרומה. הרא"ש ז"ל: תנן כר"י דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דסבר מעלין מתרומה ליוחסין וא"כ האי דיהבו ליה בלא רבו בודאי לאו עבד הוא. הרא"ה ז"ל:

במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין. קשיא לן והא מכל מקום נפיק מינה חורבה דזמנין דמשחרר ליה או דנפק בשן ועין ואתי למיתן ליה תרומה ואפשר דלכולי האי לא חיישינן משום דסבירא לן המשחרר עבדו עובר בעשה וכדאמרן לעיל דסמכינן אאסור לאדם שילמוד עבדו תורה וליוצא בשן ועין כיון דמילתא דלא שכיח הוא לא חיישינן ועוד דאית ליה קלא ולא מהדר איהו בבית הגרנות למיתן ליה תרומה דעון מיתה הוא אבל ליוחסין ודאי חיישינן משום מעלה דילמא רוצה לישא מיוחסת כדי לבא בקהל. ומיהו מקשי וניחוש שמא עבד כהן הוא ועכשיו נשתחרר שהרי הוא בחזקת בן חורין ואין רשות רבו עליו וכל שכן לענין יוחסין דחוששין שמא ברח ולא נשתחרר נמי כלל. הרמב"ן. וכן כתב הרשב"א ז"ל: וז"ל הרא"ה ז"ל במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין. איכא דקשיא ליה אכתי היכי חולקין תרומה לעבד אם אין רבו עמו והא נפיק מינה חורבה דזימנין דנפיק לחרות או דזבין ליה ישראל ואזל ושקיל תרומה ויש לומר לשחרור לא חיישינן כיון דקיימא לן כל המשחרר עבדו עובר בעשה. דנפיק נמי בשן ועין לא חיישינן דמילתא דלא שכיחא הוא. דזבין ליה לישראל נמי לא חיישינן דמשוי נפשיה בעון מיתה דקא אכיל. כיון שרבו חייב במזונותיו. והא דאמרינן דמהימני לומר שהמקום הזה בית הפרס. ליכא לפרושי כגון שהיה בחזקת טומאה. דאהא לאו מהימני לאפוקי מחזקה דאורייתא. אלא כגון שהיה בחזקת טהרה ובזו נאמנים לעשותו בית הפרס לומר שהם תולין עליה לא אוכלין ולא שורפין כיון שהוא מדבריהם. והא דאמר רב יהודה מנפח אדם כו' עד ברגל כתיבנא לה בעירובין ועד כאן היינו באין בשבת וכו' עד סוף פרקא ותו לא מידי: סליק פרק שני פרק שלישי