שיטה מקובצת על ברכות מא.

אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות במאי פליגי - פירוש דרך שאלה הוא:

אמר ר' ירמיה להקדים - פירוש לאפוקי מסבריה דההוא מקשה דלעיל דסבר דבשאין ברכותיהן שוות מברך על חד ופטר חבריה אלא ודאי על שניהם הוא מברך. ור' יהודה סבר דאית ליה לאקדומי ולברך על החשוב. וכאן אין ברכת פרי האדמה פוטרת פרי העץ דאף על גב דאמרינן במתניתין דבדיעבד יצא התם במתכוין לצאת בה ברם הכא אין לו לכוין לכתחלה וכל שאין מתכוין לא יצא. ולר' ירמיה אפילו בצנון וזית פליגי דלרבנן חביב עדיף ולר' יהודה מין שבעה עדיף. צנון ותפוח אפילו ר' יהודה מודה:

ולענין הלכתא קיימא לן כמאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ואם בשברכותיהן שוות חביב עדיף כרבנן. ובשאין ברכותיהן שוות חשוב בברכה עדיף. והיינו דנקט עולא מברך על זה וחוזר ומברך על זה כלומר על איזה שירצה תחלה וחוזר ומברך על זה. והא דאמרינן כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה התם בדליכא חד מיניהו חביב ליה טפי מאידך וכיון דכן הקודם בפסוק ראוי לחשבו יותר. ובודאי אכילה ושתיה שני ענינים חלוקים הם לגמרי ואין לומר להקדים זה לזה כלל אלא כמו שירצה. וכן פירות או פת או פירות וחביץ קדרה או דייסא אין להטעינן להקדים פת אף על פי שהוא חשוב בברכה שהם ענינים חלוקים לגמרי וזה אינו רוצה לאכול מזונו עדיין ורצונו לאכול פירות תחלה. דלא אמרו אלא בשני מיני פירות דדעתו לאכול משניהם ושניהם חביבין לו אלא שאחד מהם חביב יותר ואף על פי שאוכל מן האחד תחלה אכתי אית ליה חביבותא באידך לאכול ממנו אחר כך ובזה אמרו דחשוב יותר בברכה קודם. אבל כשאינו נהנה לאכול זה החשוב תחלה או שלא היה נהנה לאכול אחרון זה שאינו חשוב ואינו נהנה באכילתו כלל אין ספק שאוכל אותו שרוצה בו ומברך עליו שאין אומרים לו לאדם לאכול שלא בהנאתו: