שיטה מקובצת על ברכות כח:

ולית הלכה כרב הונא - אלא מותר לטעום קודם תפלת המוספים:

ולא כר' יהושע בן לוי דאוסר לטעום קודם תפלת המנחה דמשמע דאפילו התחיל (ו)פוסק. ולית הלכתא כותיה דודאי אם התחיל אינו פוסק. אבל לכתחלה אסור. והני מילי בשעת מנחה קטנה דאיכא למיחש שמא ימשך בסעודתו ויעבור זמנה אבל במנחה גדולה מותר ואפילו לכתחלה דעדיין יש שהות גדול. תוס':

מתני' רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל וכו' - איידי דאיירי מענין תפלה אייתי הא תפלה הכא ולא נפקא לן מידי. ואשמועינן דמי שרוצה לומר הכי הרשות בידו:

אמר להם פנו כלים מפני הטומאה - כשהרגיש שנשמתו רוצה לצאת אמר להם הוציאו הכלים מן הבית שלא יטמאו:

והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא - ללוותני. ושבע כתות בגן עדן וחזקיה הוא מכת שלישית ובא ללוות את רבן יוחנן בן זכאי שהיה מזומן לכת שלישית דהכי אמרינן בחגיגה על ר' יוחנן בן זכאי שיצתה בת קול ואמרה להם אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית:

מתני' היה רוכב על החמור ירד וכו' - מפני שנראה גסות הרוח כשמתפלל רכוב:

או באסדא - פירושו הוא רפסודות האמור בדברי הימים והוא שקושרין קורות זו עם זו והולכין עליהם בים כמו בספינה:

עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו - רבינו האי ז"ל פירש שיכוף את ראשו כאגמון שיוכל לראות איסר שהוא מונח בארץ כנגד לבו ולא שיחצה קומתו לשני חלקים ויכופנה כשהיא מוצבת. ואפשר לפרש שיכוף את ראשו בכדי שאם היה איסר או שום דבר כנגד לבו שיראנו:

תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות וכו' - אין פירושו שהוא סדרם מעיקרא דודאי עזרא ואנשי כנסת הגדולה תקנום מעיקרא. אלא שנשתכחו וחזר הוא ויסדם. [והוא במגילה דף י"ז ע"ב.] [הגה"ה: לא שנשתכחו מעולם רק שהיו אומרים אותם שלא כסדר שאנו אומרים היום והוא הסדירם כסדר הזה אשר הוא בידינו. וכן הוא העיקר כך שמעתי וכך קבלתי אני הכותב. והראיה מהגמרא דאמרינן שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות ולא קאמר יסד. עד כאן הגה"ה בגליון]: