שיטה מקובצת על ברכות כז

דתניא תפלה ערבית רבן גמליאל אומר חובה ור' יהושע אומר רשות. אמר שמואל הלכה כדברי האומר חובה ורב [הגה"ה: לפנינו איתא אביי ורבא] אמר הלכה כדברי האומר רשות - והגאונים ז"ל פסקו כמאן דאמר רשות דתפלה כאיסורי והלכה כרב באיסורי. ועוד דתפלה דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ואמרו בתוספת דאפילו למאן דאמר רשות לא מבטלינן לה בכדי והיינו דרב דאמר טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החודש אלא ביום דמשמע דהא לאו הכי מחזירין אותו. והיינו נמי דר' יוחנן דאמר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וההיא דאמרינן ביומא פרק יום הכפורים אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית ופריך והאמר רב תפילת ערבית רשות ולמה לי פטור דמשמע דלמאן דאמר רשות פטור לגמרי. יש לומר דהתם אינו מבטל אותה בחנם אלא מפני שהוא עיף ויגע מהתפלות ומאריכת התענית ומשום הכי אמרו שתפלת נעילה פוטרת אותה. ויש לפסוק דתפילת ערבית חובה דהכי משמע מההיא עובדא דההוא תלמיד שעמד בבית המדרש באותו מעמד ושאל תפילת ערבית רשות או חובה ואמר לו רבן גמליאל חובה ואמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה ולא השיב אחד מהם דבר כנגד דעתו אלא דענה ר' יהושע דליכא מאן דפליג עליו בדבר זה. והא דקאמר בגמרא לעיל אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפילת ערבית רשות דמשמע דמתניתין פוסק כמאן דאמר רשות. לא תפסינן עיקר להך תירוצא דהא לעיל בברייתא דמסייע לר' יהושע בן לוי תניא ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. אלמא שמע מינה דמה אין לה קבע דקאמרינן היינו דאין לה זמן קבוע כמו תפלת השחר דיש לה זמן קבוע אבל תפילת ערבית אין לה זמן קבוע דזמנה כל הלילה. ואם כן לא מוכח מידי מהא דתפילת ערבית רשות. ועוד דשמואל פסק כמאן דאמר תפילת ערבית חובה. ועל כל אלו הראיות נראה לפי עניות דעתין דהלכה כשמואל דתפילת ערבית חובה: