שיטה מקובצת על ברכות כז.

שממאנים את הקטנות - כגון שני אחים (שנושאים) [שנשואים] שתי אחיות. אחת גדולה וקדושיה מן התורה. ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות. ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו. ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם. אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא איתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו. ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו. כיצד מתקנין מצוה על בית דין ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואחר כך יכול ליבם אשת אחיו בהיתר:

ושמשיאין את האשה על פי עד אחד -שהעיד שמת בעלה:

ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש - שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקא משמע לן דשור דאמרה תורה לאו דוקא דהוא הדין לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין:

ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח - דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו: