שיטה מקובצת על בבא מציעא מז.

חליפין ומקפיד עליהן מהו. פירוש מי אמרינן כיון דקפיד עלייהו אין לו דין חליפין וכמעות נינהו ובעינן משיכה דהא לא הוי דומיא דקנין סודר דליכא קפידא או דילמא הא נמי כחליפין נינהו וכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין אטו בשופטני עסקינן וכו'. פירוש נקט למימר דאפילו לקרקעות בקרקעות קפידא אית בהו מסתמא ואפילו הכי תניא בתוספתא שיש בהן דין חליפין דהכי תניא בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלים במטלטלים או קרקעות במטלטלים מטלטלים בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומאן דקא בעי בעיין דהכא לא הוה ידע הא מתניתא אי נמי סבר דכולה בדליכא קפידא. ומהדרינן דלא מיבעיא במטלטלים דאית בהו קפידא אלא אפילו בקרקעות שאין להן אונאה איכא קפידא מסתמא ואי הכי קנו בחליפין. הריטב"א.

גרסינן בתלמוד ארץ ישראל. המחליף אמכורו קלון באמכורו קלון קנה. פירוש אמכורו קלון בלשון יון כריכות של יריעות של פשתים. רבינו חננאל.

בשופטני. פירוש עם נבל ולא חכם תרגם יונתן שפטאה ולא חכימא. ספרים אחרים בשוטים. ה"ר יהונתן.

כל חליפין מקפד קפדי. אף על גב דזימנין דלא קפדי שהרי הגואל הקנה לבועז כל ארץ מחלון וכליון בנעל, מכל מקום רוב פעמים קפדי. דאמר ליה חמור בפרה וטלה. ואם תאמר ליקני חמור במשיכת הפרה דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה. ויש לומר דההם ערבון הכא דמים. וכן דעת רבינו חננאל בפרק האומנין דיש חילוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים שאמרו שערבון הוא פריעה סתם מקצת ומי המקח וכו' וכמו שפירש רש"י לקמן איכא למידק עדיין הכא ליקני כולו דהא משך מקצת דהיינו הפרה ומיד נקנה החמור בכל מקום שהוא וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשה להו דהא תירצה הרז"ה בפרק השוכר דהיינו טעמא לפי שהן שדות מוחלקות אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת דמים סתם ומכל מקום הא דהכא קשה לי. ואולי נאמר דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו ובדבר שאיני ראוי ליחלק כחמור לא קנה כללן שלא עלתה בדעתם להיות שותפים במקח זה וכדאסיקנא התם בפרק השוכר בההוא דזבן חמרא מחבריה. כן נראה לי. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: הכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. ושמעינן מהכא שהקונה מטלטלים במקח אחד ומשך מקצתן לא קנה עד שימשוך כולם ודמיא למאי דאמרינן בפרק הספינה כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור ואפילו בסאה אחרונה אלא אם כן יש שנתות במדה דהוי לה כל שנתא ושנתא כמכר באפיה נפשה. ומיהו דוקא בשלא נתן מעות אבל משך ופרע דמים ראשון ראשון קנה דהא ערבון שקונה כנגדו במטלטלים למי שפרע אלמא אלו משך קנה לגמרי והא דשמעתין במי שלא פרע דמים שעדיין לא משך הלה את החמור ולא עוד אלא דכל כי הא אנן סהדי שאין דעתו של זה על החצי חמור ולהשתתף עם חברו ועד שיזכה בכל החמור לא גמר והקנה ואפילו פרע דמים בעלמא לא קנה כלל. וכבר כתבנוה בפרק הספינה. מפי רבי. עד כאן.

וכתב הרמ"ך חליפין ומקפיד עליהן לא קנה כלל וכגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. לא קנה אלא לענין מי שפרע עד כאן.

ולוי אמר בכליו של מקנה. ואם תאמר רב ולוי איפליגו במטבע נעשה חליפין ואי היינו לוי דאמר מטבע נעשה חליפין אם כן לעיל דמייתי סייעתא מאמר לשלחני תן לי בדינר מעות וכו' למאן דאמר נעשה חליפין אם כן הוה ליה סייעתא מחדא וקשיא מאידך דהא משמע מן הברייתא דקונין בכליו של קונה דקאמר השלחני קונה מעותיו של בעל הבית מחמת מעות שמסר לו אלמא דקונין בכליו של קונה והכא אמר לוי בכליו של מקנה. ויש לומר דאין לחוש להך קושיא דאשכחן שפיר תנאי לקמן כותיה. תוספות חיצוניות.

ולוי אמר בכליו של מקנה. ואם תאמר לעיל דפליגי רב ולוי במטבע אי נעשה חליפין אי לאו ולא מסיימי תפשוט מהכא דלוי סבר נעשה חליפין דמאי טעמא תיפוק ליה דאין נעשה חליפין אי משום דדעתיה אצורתא וצורתא ובידא דבטלה הא כיון דסבירא ליה בכליו של מקנה ומפרשינן בסמוך דבההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה אם כן לא שנא מטבע ולא שנא שאר דברים. ויש לומר דמכל מקום מודה לוי דבעינן דומיא דנעלו דקרא והא ממעט דבר שאינו מסויים וגם פירות לרב נחמן והוא הדין מטבע לפי טעם שפירש הקונטרס לעיל דהוי כדבר שאינו מסויים או לפי שעם אחר שפירשתי לעיל. משאנץ.

רב אמר בכליו של קונה דניחא ליה וכו'. שהלוקח יתן כלי למוכר שיקנה לו הקרקע שלו בכלי זה שמקבל ממנו יתר על הדמים שפסק לו משום דניחא ליה לקונה דהיינו הלוקח דליהוי המקנה דהיינו המוכר קונה זה הכלי יתר על שאר הדמים מיד כי היכי דליגמר וליקני ליה הקרקע שלו כדרך כל מקח וממכר. רבינו יהונתן.

וה"ר יהוסף הלוי אבן מיגש כתב בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבי. מה שאמרו ניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה פירושו שמן הידוע שהדבר שהוא ברשות בעליו והוא קנוי לו אינו נעתק מאצלו לרשות קונה אחר אלא אם כן הסכימו בעליו הראשונים לעקור קנייתם ממנו ולהקנותו אל זה הקונה השני וכשאמר שהקנין לא יהיה אלא בכליו של קונה ואנחנו אין אנו רואין דרך שנאמר שלסיבתו נתרצה הקונה להקנות אותו כלי למקנה ובמה שהקנה לו המקנה אותו החפץ השני תמורתו אין זה נראה לפי שכל קונה צריך הוא על כל פנים לפרוע למקנה דמי אותו הדבר שהקנה אותר ומכרו לו ולזה אמר התלמוד שהטעם שנתרצה הקונה להקנות אותו הכלי למקנה הוא כדי שיתרצה המקנה להקנות לו אותו הדבר שמכר לו קודם שיקבל דמיו. וזהו פירוש מה שאמרו נימא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני. כלומר ניחא ליה לקונה דליקני המקנה אותו כלי דיהיב ליה הקונה וגמר ומקני ליה ניהליה כי היכי דליגמר המקנה ומקנה ליה ההוא מידי דזבין ליה ואף על גב דאכתי לא שקלינהו לדמים מיניה. עד כאן.

פולסי דנורא. פירש הקונטרס דהוה מנגיד יתך. ודוחק הוא דהא לא משמע לישנא הכי. אלא צריך לומר דהכי פירושו הוה משיב לך תשובות כדקאמרינן בפרק ראשית הגז דנפקי זיקוקין דנורא מפומיה דרב לפומיה דרבי. תוספות חיצוניות. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן פירש הריטב"א וזה לשונו: פולסי דנורא. פירש רש"י שהיה מנדה אותו שאומר עליו בוקי סריקי כי הני. ובתוספות הקשו עליו דמשום הא לא הוי בר נדוי לכך פירשו שהיה משיב וכו' ככתוב לעיל.

בההיא הנאה דמקבל מיניה. יש מפרשים דללוי דאמר בכליו של מקנה דכל שכן בכליו של קונה דכיון דגמר ומקנה בההיא הנאה דמקבל מיניה כל שכן דגמר ומקנה בההיא הנאה דאיהו נפשיה מקבל מיניה. ולא נהירא דהא מדנפיק להו לקמן מקרא דבכליו של קונה משפע דזה אינו ולא אזלינן בתר סברא והכי משמע לקמן דקאמר אליבא דמאן דאמר דקונין בפירות ממעטינן חצי רמון וחצי אגוז דלא אפילו אם היו מאה חצאי רמונים אין קונים ואי אזלינן בתר סברא אמאי לא חשיבי טפי מאחד שלם אלא שמע מינה דלא אזלינן בתר סברא אלא הכי דוקא קאמר. תוספות חיצוניות ותלמיד הר"פ.

וכתב הריטב"א וזה לשונו: בההיא הנאה דקא מקבל מיניה וכו'. הקשו בתוספות דאם כן הוה ליה למימר דדוקא כשהקונה אדם חשוב כדאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי קדושי אשה הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת ואוקימנא באדם חשוב. ועוד דאם כן אמאי שני לן בחליפין בין כלי או פירות או מטבע. ועוד דאם כן ללוי כל שכן שקונין בכליו של קונה והא לא משמע בסוגיין. ותירצו דודאי עיקרא דמילתא גזירת הכתוב הוא בין לרב בין ללוי כדתניא בסמוך אלא דכל חד וחד יהיב טעמא קצת לקראי. ומיהו לא פליג קרא בין אדם חשוב לשאינו חשוב ובעינן נמי כלי. עד כאן.

וכן הוא אומר ואם לא יגאל ונמכר בערכך. ומדקדק מדכתיב מכירה במקום גאולה. וקשה לרבינו תם דאדרבה וכו' ככתוב בתוספות הרא"ש ז"ל. וזה לשון הרמב"ן ז"ל: הכי גרסינן גאולה וכן הוא אומר לא יגאל. פירוש דכתיב גבי מעשר בהמה לא יגאל ולא ימכר ובמסכת ערכין נמי דרשינן מיניה שאינו נמכר באיטליז. וכן פירש רבינו תם ז"ל ומאן דגריס אם לא יגאל ונמכר בערכך איני יודע מה הוא שח דההוא ודאי גאולה ממש היא. עד כאן. וכן כתב הריטב"א ז"ל וזה לשונו: וכן הוא אומר לא יגאל וגבי מעשר בהמה כתיב וילפינן במסכת בכורות גאולה גאולה מחרמין דכתיב בהו לא יגאל ולא ימכר מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו לומר שלא יהא נמכר באטלז אלמא גאולה היינו מכירה. עד כאן.

תמורה זו חליפין. פירוש חליפין ממש ואשמועינן קרא שאף במכירות היו עושין חליפי סודר שהם כמו חליפי ממש. הריטב"א ז"ל.

וכתב הר"פ ז"ל וזה לשונו: תמורה זו חליפין וכן הוא אומר וכו'. יש לומר דהך חליפין דמפיק מתמורה לאו היינו של סודר דבתר הכי קאמר לקיים כל דבר שלף איש נעלו משמע דלאו חדא מילתא היא אלא מיירי בחליפין דשוה בשוה דעדיפי מחליפין דקנין סודר דאותן חליפין לא הוו לא בפירות ולא בקרקעות ואותן חליפין דשוה בשוה ישנן בין בפירות בין בקרקעות בין בעבדים אבל לא ממטבע כדאמרינן לעיל משום דדעתיה אצורתא וכו' וקשה על זה ואין להאריך. עד כאן.

רבי יהודה אומר גואל נתן לבעז. כדמשמע פשטיה דקרא ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלה משמע שהגואל שלף נעלו ואמר לבעז קנה לך בנעל זה, הרא"ש ז"ל. וזה לשון תוספות שאנץ: בעז נתן לגואל היינו מסברא כדאמר לעיל רבי יהודה אומר גואל נתן לבעז כדמשמע פשטיה דקרא דכתיב ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלו משמע שהגואל שלף נעלו ואמר לו קנה לך בנעל זה.

קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה. וקשה דלענין זר שאכל תרומה קאמר אבא שאול בפרק כל שעה דלא מחייב בפחות משוה פרוטה דכתיב ונתן וכו' ואין לחלק משום דלגבי גט ונעל לא איירי בנתינת ממון משום דאכתי תקשי לך מתרומה דחטה אחת פוטרת הכרי אף על גב דכתיב תתן לו. ואין לומר דחטה אתת לאו דוקא אלא שוה פרוטה בעינן דהא אפילו אין בכל הכרי שוה פרוטה יכול לתקנו. ועוד דאמרינן בירושלמי דפאה גבי אלו דברים שאין להם שיעור ופריך ליחשיב נמי תרומה ומשני נהי דאין לה שיעור למטה וכו' ואי בעינן שוה פרוטה אם כן יש לה שיעור למטה ויש לומר דדוקא נתינה דתשלומי תרומה הוי בשוה פרוטה דומיא דתשלומי מעילה דתרווייהו קדש מיקרו וכפרה נינהו וגמרי בחטא חטא מהדדי אבל נתינה דתרומה לאו תשלומי נינהו ולא שייך למגמר ממעילה. הרא"ש ז"ל.

כל דבר לאקנויי בנעל דסלקא דעתך דוקא שדה דכתיב בקרא. משאנץ.

לאפוקי חצי רמון וכו'. והא דלא קאמר חצי כלי משום דחצי כלי כיון דראוי לכלי ולעשוהו חשוב קונין בו שכן לפעמים עושין מן הגדול קטן ומן הקטן גדול מה שאין כן בחצי רמון. הריטב"א ז"ל.

כמאן כתבינן האידנא וכו'. ומיהו אף על גב דלא כתבינן הכי כיון דאמרינן וקנינו ממנו בהכי סגי דחזקה על העדים שעושים דבריהם בדין כדאיתא בסנהדרין גבי אוריתא דלא כתיב בה כתובו. למיקניא ביה ולא לאקנויי וכו'. פירוש אבל כלי של קונה ממש לאו דוקא דהוא הדין בסודר של עדים או איניש דעלמא כמו שאנו נוהגים היום. הריטב"א ז"ל. וכן כתב הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: וכן נמי קונין בכליו של אחר כגון עדים שמנהגן לקנות בכלי שלהם והרי זה כמי שהקנו סודרם לקונה היינו המלוה או הלוקח, עד כאן.