שיטה מקובצת על בבא מציעא מה:

היינו דקתני יעשה ולא יעשה כלומר אף על פי שחילולו מן התורה אסור לעשות כן מדרבנן. אלא לאידך לישנא דאמר בדאורייתא פליגי מחללין ואין מחללין מיבעי ליה. פירש רש"י ז"ל איבעי ליה למיתני אין סלעין של מעשר שני מתחללין על דינרי זהב אי משום כסף שני אי משום וכו'. ונראה מדבריו דלישנא קמא דפליגי בדהבא פירא וכספא טיבעא איסורא דאורייתא הוא ועליה נמי אמרי הכא דאם כן מחללין ואין מחללין מיבעי ליה. ויש ספרים דמוכיחין כן דגרסי אלא לאידך לישני וכו'. אבל ברוב הנוסחאות גרסי אלא לאידך לישנא ולא מקשה אלא ללישנא מציעא דדריש הכסף כסף ראשון דאלו ללישנא קמא לא קשה ולא מידי דההיא נמי מדרבנן היא שגזרו דהבא דמיקרי פירא לענין משא ומתן אטו פירא ממש דלא מחללין עליו חוץ לירושלים מדאורייתא מפני טורח הדרך וכדפריש מרן ז"ל. הריטב"א.

אין מטבע נעשה וכו'. כתוב בתוספות מידי דהוה אפירי לרב נחמן וכו'. פירוש דאי מטבע פירי הוה ליה למימר מידי דהוה אשאר פירי.

עוד כתוב בתוספות ואין נראה דלקמן משני בפרוטטות שנו וכו'. ואין לומר דכשיש בו צורה מיקרי כלי לפי שיוצא אבל כשאינו יוצא נקרא פירי כדקאמר דאידי ואידי פירי נינהו. דיש לומר אי הוי פירי באין בו צורה אם כן גם ביש בו צורה אפילו הוי כלי גם הוי פירי דלא גרע איהו נמי מכלי ואם כן הוה ליה לרב למימר מידי דהוה אשאר פירי. והא דקאמר בסמוך דאידי ואידי פירא הוא לאו דוקא אלא לאפוקי דלאו כלי הוא. גליון.

אמר רב פפא מאי טעמא דמאן דאמר וכו'. פירש רש"י מאי טעמא דמאן דאמר דהא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן וכו' נראה מדבריו דרב נחמן כלי ממש קאמר וכל מילי דלאו כלי ממש הוא הרי הוא כפירי לענין חליפין וכן כתב הוא בפירושיו בסמוך מפורש. ואינו מחוור דאם כן פליג ארב ולוי. ועוד דכל הני קושייתא דאקשינן הכא אמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין הוא הדין דהוה ליה לאקשויינהו אדרב נחמן ודאקשי נמי לקמן רבי אבא לעולא אדרב נחמן הוה ליה לאקשויי. ועוד דאמרינן לקמן כל המטלטלים קונין זה את זה אמר ריש לקיש ואפילו כיס וכו' דאלמא כלי לאו דוקא ואף על גב דריש לקיש למאי דסביר לן מעיקרא כרב ששת סבירא ליה מכל מקום מעיקרא הוה מהדרינן לאוקמי כרב נחמן ואם איתא היאך אפשר והא איהו בהדיא אמר דכיס מלא מעות וכו' קונין זה את זה ועל כרחך לא מוקמינן ריש לקיש כרב ששת אלא משום דאמרינן משיכה מפורשת מדאורייתא הא לאו הכי מוקמי נמי ריש לקיש כרב נחמן.

עוד הקשה הרמב"ן נר"ו מדאמרינן לקמן במנא לאפוקי מדרב ששת ביה למעוטי מטבע וכו'. ותו דאמרינן לקמן ופירי נמי עבדי חליפין ואי מטבע פירי נינהו מאי קאמר תו ופירי נמי הא שמעינן לה מכל הנעשה דמים באחר דהא הא קסלקא דעתין דכל הנעשה דמים באחר היינו מטבע ומטבע היינו פירי. ואף על פי שרש"י רצה להשמר מקושיא זו ופירש וחדא קתני והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנם בתורת חליפין כיון שזכה נתחייב בחליפין וכיצד מחליפין. אכתי אינו מחוור דאין הלשון הולמו דאמרינן ופירי נמי ומאי נמי דקאמר. ותו דאכתי למה לי למינקט שור ופרה לימא כיצד החליף מטבע במטבע אלא שבזו אפשר דקמשמע לן דאפילו פירי ממש נעשין חליפין. ומכל מקום אכתי קשיא לן כל הנך. אלא ודאי לא אפיק רב נחמן אלא פירות ממש שאין דומין כלל לנעל שאין משתמשים בהם ונרקבין ונפסדים אבל מטבע ראוי להשתמש בו וכו' כמו שפירשו בתוספות והיינו נמי דאמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל פירות לא ולא קאמר אבל מידי אחרינא לא. והא דאמרינן משום דדעתיה אצורתא וכו' פירש רש"י משום דהוה ליה כדבר שאינו מסויים. ואיכא למידק עליה דאם כן מה טעם אינו נקנה דאפילו דבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין. ועוד היכי ממעטינן ליה מדכתיב ביה והוצרך רש"י לפרש ביה מיעוטא הוא בו ולא בדבר אחר. ואינו מחוור לי דאי משום בו ולא בדבר אחר לא אימעוט מיניה מטבע בפירוש כדאימעוט הנך מנא לאפוקי מדרב ששת וכן נמי אינך. ויש לפרש צורתא עבידא דבטלה והוה ליה כדבר שאין גופו ממון דומיא דאותיות ומשום הכי אין נעשה חליפין ואין נקנה בחליפין והאי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא איתמר. והשתא ממעטינן ליה שפיר מביה לומר בדבר שקונין ביה כלומר בדבר שגופו ממון. אבל מטבע לא קני ביה אלא בצורתיה דדעתא דאיניש אצורתא וצורתא כיון דעבידא דבטלה לית בה ממשא. הרשב"א.

אי הכי קונה מחייב מיבעי ליה למיתני כדתנן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. רבינו חננאל.

הכי נמי מסתברא וכו'. ואי בחליפין תרווייהו נקנו. וקשה שהרי מדקאמר הכי נמי מסתברא וכו' משמע שאין זו קושיא גמורה למאן דאמר דמתניתין דהזהב קונה את הכסף רצה לומר בחליפין ואמאי והלא קושיא גמורה היא דאי אמרת בחליפין כחליפין תרווייהו נקט ומאי קאמר הכי נמי מסתברא. ויש לומר דאין הכי נמי דלאו קושיא גמורה היא דמצי למימר דלעולם מטבע נעשה חליפין ומתניתין דהזהב קונה את הכסף בין בדמים בין בחליפין וסיפא דקאמר הכסף אינו קונה את הזהב רצה לומר דאינו קונה בדמים אבל בחליפין קונה אלא תיקשי דסיפא דרצה לומר בדמים אמאי לא קאמר אינו מחייב דאגב דתנא רישא קונה לא מצי למימר מחייב משום דרצה לומר בחליפין תנא נמי בסיפא אינו קונה ומשום הכי אינו יכול להקשות קושיא גמורה אבל מכל מקום הכי נמי מסתברא דאין סברא לומר דרישא איירי בין בחליפין בין בדמים וסיפא דאינו קונה מיירי בדמים דוקא דמשמע דקאמר אינו בסיפא ממה שאמר קונה ברישא. תלמיד הר"פ.

לא קנה עד שימשוך. תימה מאי פריך דילמא ברייתא בדמים איירי אבל בחליפין קנה ויש לומר דמדקדק מדקתני לא קנה עד שימשוך את הזהב משמע דבענין אחר אינו קונה. אי אמרת בשלמא בחליפין פירוש אף בחליפין כדפרישנא וסיפא איירי בדמים ואינו חושש עתה במה שדקדקנו ומדקתני לא קנה דמשמע מינה דבשום ענין לא קנה עד שימשוך. הרא"ש.

וזה לשון הריטב"א: ועוד תניא וכו'. קשיא לי מאי ועוד דהא ברייתא פירושא דמתניתין ומאי דשנינן ודחקינן במתניתין כדפרישנו דחקינן בברייתא. ויש לומר דאורחא דתנא ברא לפרושי ולברורי ואם איתא הוה ליה לתנא ברא לפרושי דכי קתני והכסף אינו קונה את הזהב דדוקא בתורת דמים אבל בחליפין קונה אותו אי אמרת בשלמא בחליפין וכו' פירוש אי אמרת בשלמא אף בחליפין היינו דקתני נקנה כסף בכל מקום שהוא דלענין חליפין מיהת נקנה לגמרי בכל מקום שהוא. אלא אי אמרת בדמים דוקא איירי מתניתין מאי נקנה כסף בכל מקום שהוא. עד כאן.

והרמב"ן כתב וזה לשונו: אלא אי אמרת וכו'. איכא למידק ולמאי דקסלקא דעתין מעיקרא דרישא בחליפין היכי מתרצינן לה. ואיכא למימר קסלקא דעתין דמטבע דחריף דעתיה אצורתא ומשום הכי הכסף אינו קונה את הזהב ומטבע דלא חריף לאו דעתיה אצורתא וכלי הוא וקנה והשתא קאמרינן דמסתברא דכל מטבעות שוין דדעתיה אצורתא שהרי כל מטבע שוה יותר מדמי זהב שבו. עד כאן.

נתחייב גברא מיבעי ליה. אין שייך לתרץ כאן תני נתחייב כדמשני לעיל תני מחייב דהכא לא דייקינן מלשון נקנה אלא מכל מקום שהוא. תוספות שאנץ. ליישנן בעינא להו פירוש וכל שכן שאינו יכול לשנותו ממטבע למטבע ואפילו ממטבע שאינו יוצא לעיר אחרת למטבע היוצא דאמר אידך מטבע צריך לי להוליכו לעיר אחרת. מרבי. ומכאן ראיה דבמכר סחורה אינו מורידו לשומא כלל אלא שנותן לו מעות כמו שהתנה ומאותה מטבע שהתנה וכדין פועל וכן בדין דאנן סהדי שאין זה מוכר מטלטליו וסחורתו על דעת שיקבל קרקע או סובין וכן היה אומר מורי הרב ומכאן נראה לי ראיה. הריטב"א.

הרי פירות הללו נתונים לך במתנה. ואם תאמר לרבי מאיר דאמר מעשר ממון גבוה הוא אם כן אין יכול ליתנם במתנה. ויש לומר דיהיב ליה בטיבלייהו וכמאן דאמר דמתנות שלא הורמו לאר כהורמו דמיין והכי משמע בקידושין. תוספות שאנץ.