שיטה מקובצת על בבא מציעא יט.

ודוקא צורבא מדרבנן. פירוש הקונטרס יפה דפירש דוקא צורבא מדרבנן דמהימן לן דלא משני בדיבוריה. ובפרק כל הגט פירש דאי בטביעות עינא. ואומר ר"ת דעם הארץ וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנ"ץ.

ודוקא צורבא מרבנן. פירוש וכו'. פירוש דאף על גב דטביעות עינא עדיפא מסימנא כדאיתא בפרק כל הבשר מכל מקום חיישינן לאיניש דעלמא דילמא משקר שאומר שמכירו בטביעות עינא ואינו מכירו ולהכי לא מהדרינן ליה אבדתא דעלמא הילכך אף על גב דבאיסורי כל חד וחד נאמן על עצמו בטביעות עינא ובזה כל אדם מותר באשתו בלילה כדאיתא התם זהו בדבר שלו וברשותו אבל במה שהוא בידינו אין לנו להאמין אלא צורבא מדרבנן דוקא הא אלו הבעל עצמו או האשה או השליח מצאו ומכירו בטביעות עינא ונטלו הרי הוא כשר. מרבי. הריטב"א.

ליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו'. כתוב בתוספות ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכו'. ואין לומר דלא מקדים איניש פורענותא וכו' כדמסיק. דהא הכא עושה כדי להרויח בלקוחות. גליון.

דאמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. יש שפירשו דדוקא בהא דנפל ואיתרע ליה אבל בעלמא לא. והיינו דהוה קשיא לן מעיקרא דסלקא דעתין לדמויי הא לעלמא דאי לא מאי הוה קשה לן מעיקרא. ואין פירוש זה נכון דאם כן דבעלמא לא אמרינן הכי היאך מחזירים ליה ניחוש שמא ישתקע קול הנפילה או שתבא לגבות בבית דין דעלמא ועוד היאך כותבים לאיש כשאין אשתו עמו ניחוש לתקנתא דלקוחות דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפה לקוחות מניסן ועד תשרי וכי תימא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כדאמרינן במסכת גיטין גבי ההיא דלמה תקנו זמן בגיטין משום בת אחותו ופרכינן כתביה ואותביה בכיסתיה מאי איכא למימר ופרקינן לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. לא דמי דהתם גבי בת אחותו סמכינן אהא משום דזנות בת אחותו בעדים והתראה לא שכיחא. ועוד דכיון דלהצלה דנפשה היא ניחא לו בהצלה במאי דלא אפשר לתקוני אבל הכא לגבי תקנת לקוחות הוה לן למיחש לכל מאי דאפשר. אלא ודאי דהכא הכי פירושו דבכל אשה הבאה לטרוף לקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ומעיקרא הוה סלקא דעתין דכי היכי דלענין בת אחותו או לענין להתירה להנשא לא אמרינן לה דתיתי ראיה דהוא הדין לגבי לקוחות ופרקינן דהא ליתא אלא לעולם כשבאה לטרוף לקוחות צריכה ראיה. מפי רבי.

ומאי שנא משטר חוב וכו'. כל זה מלשון רב יהודאי גאון ואיכא למידק דהא תנן כותבים גט לבעל אף על פי שאין אשתו עמו כי סמכינן אטעמא דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואלו לגבי בעל חוב קיימא לן דבשטרי דלאו אקנייתא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו דחיישינן שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי וטריף לקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין ואמאי נימא שיכתבו שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ונימא ליה למלוה אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך. ויש לומר דהא ליתא שאין בעל חוב טורף לעולם אלא מדין השטר שיש לו קול והכא כיון דמדין כח השטר אינו גובה שאין מוכיח מתוכו אימת מטא גיטא לידיה אינו גובה אלא על ידי עדים שיעידו בדבר דהאי עדות כמלוה על פה היא שאין לה קול אבל השתא דתקון שאין כותבים שטר ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויתנהו לו ביום שנכתב הרי הוא כאלו מוכיח מתוכו שבו ביום הגיע לידו. הריטב"א.

אבל הרמב"ן כתב וזה לשונו: דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. פירוש אין דיננו אלא בגט שנפל דכיון דנפל איתרע ליה וחיישינן שמא עכשיו הוא מגרשה והוא אומר מזמן הגט אבל בשאר כל הגיטין אין אומרים לה כן שאם תאמר לכל הנשים היכי מקשינן הכא בחדוש. ועוד מן הלשון הכתוב בנוסחאות דמקשה ומאי שנא משטר חוב ואמרינן נמי בהדיא האי דהדרוה רבנן לגיטא משום דלא תעגן ותיתיב וכו'. ואין להקשות דילמא מפקה ליה בגיטא בבי דינא אחרינא דלא שמעי דנפל ומגבו לה מזמן הגט ואין אומרים אייתי ראיה. ואיכא למימר כל מילתא דבי דינא קלא אית לה והמוצא גט אשה על פי בית דין מחזיר הילכך שמעי לקוחות דנפל וטעני הכי ומשמע נמי דאי לא טעני טענינן להו אי נמי כל מציאה יש לה קול וטעני הכי ודמיא מילתא לההיא דאמרינן במסכת גיטין גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. ומיהו אכתי צריך לפנים המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים מאי איכא למימר ניחוש לפירי. ולא קשיא דכל גט שעל ידי שליח בא לידה קלא אית לה למילתא ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. עד כאן.

וכן כתבו הרשב"א והרא"ש והר"ן וזה לשונם: דאמרינן לה אימת מטא גיטא לידך. דעת רש"י במסכת גיטין דלמאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין זמן הגט מועיל לה כלום דלעולם אפילו היכא דלא נפל אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ושמעתין דהכא הויא תיובתיה דאם איתא דבכולהו גיטי אמרינן הכי מאי מקשינן הכא בחידוש אלא למאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה מאי איכא למימר הא בכולהו גיטי אמרינן אייתי ראיה ולישנא דמר רב יהודאי גאון נמי דכתב הכא לא סליק כותיה דאם איתא מאי מקשה מאי שנא משטרי חוב הא ודאי שנא טובא דבכולהו גיטי אף על גב דלא ידעינן דנפל אמרינן אייתי ראיה ובשטרי חוב לא אמרינן אלא ודאי כי היכי דלא אמרינן בשטרי חוב הכי נמי לא אמרינן בגיטין אלא היכא דלוקח תבע וכגון דמביא ראיה דנפל ומשום הכי מקשינן שפיר דאי תבע בתרווייהו ליכא למיחש ואי לא תבע בתרווייהו איכא למיחש. ואם תאמר אם כן דהיכא דלא ידעי דנפל לא אמרינן לה אייתי ראיה ניחוש דילמא מפקה לה לגיטא בבי דינא אחרינא דלא ידעי דנפל וגביא ביה. יש לומר דכל היכא דנפל ואהדריה קלא אית ליה והיינו טעמא דגיטין הבאין ממדינת הים וכדאמר בפרק המביא תנין גבי זמן. גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י קלא אית להו ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך והיינו טעמא נמי דמשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר שלשה חדשים שהוא כשר דכל שהוא ביד שליש קלא אית ליה. עד כאן לשונם.

ואזל עבדא וזבן נכסי. הוא הדין דהוה מצי למימר דאזל הרב וזבין עבדא בין ניסן לתשרי ומפיק ליה לגיטא דכתב בניסן אלא משום דנקט בגט אשה חשש לקוחות דנכסים נקט הכא נמי הכין. הרשב"א ז"ל.

דייתיקי. צואת שכיב מרע בלשון יון נקראת דייאתיקי. ר"ח ז"ל.

תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות וכו'. כתב הרב יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש בתשובה וזה לשונו מועתק מלשון ערבי. וששאלתם על מה שאמרה הברייתא בפרק קמא דמציעא תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. מתנה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. ונראה אמנם אחר כך העמיד התלמוד ממשנה הנזכרת שהיא בשכיב מרע וזה שאמרה לא קשיא הא בבריא הא בשכיב מרע.

תשובה. שאלתכם זו מורה שאתם חשבתם שמה שאמרה הברייתא דייתיקי דא תהא וכו' מתנה כל שכתוב וכו' שהוא פירוש דייתיקי ומתנות האמורים במשנה. ואין הענין כן אבל הברייתא היא הלכה בפני עצמה ואין כוונתם לפרש המשנה שאין זה התלמוד ולא מנהגו כלל שתהא הברייתא הולכת על מלות המשנה לפרשם. ומה שאמרה הברייתא דייתיקי דא תהא וכו' אמנם הוא פירוש דייתיקי ומתנות האמורים בברייתא אם שתהיה זאת הברייתא עצמה שכבר העמדנוה בכאן בבריא או ברייתא אחרת שקודם זאת שהיא גם כן בבריא ונמשכה אחריה זאת האחרת ומפרשת דייתיקי ומתנה הנאמרים בה ואמנם דייתיקי ומתנה הנאמרים במשנה אין זאת הברייתא באה לפרש אותם ולא זו הדרך. עד כאן.

איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו'. פירש רש"י איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו' עד לא קנה המקבל עד לאחר מיתה. ואינו מחוור דמאי קמשמע לן מתניתין היא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה וכו' מכרן הבן מכורים לכשימות האב. ועוד קשיא לי דאינה כמתנת שכיב מרע דמתנת שכיב מרע גוף המתנה אינו קנוי כלל עד לאחר מיתה אבל כאן גוף המתנה קנוי מעכשיו אלא ששייר בה הנותן פירות עד שעה שימות. ונראין דברי ר"ת שפירש דלא קני כלל עד לאמר מיתה וכגון שכתב ליה שלא תהא המתנה נגמרת עד לאחר מיתה שיהא רשות בידו לחזור בו עד שעת מיתה וכגון שכתב ליה הכין בפירוש ולא שיהא כן במשמע לשון מהיום ולאחר מיתה שאלו כתב לו מהיום ולאחר מיתה ודאי גופו קנוי ליה מהשתא ופירא לאחר מיתה כדאמרינן התם בשילהי יש נוחלין. ויש כיוצא בזה בתלמוד שמוציא שני ענינין בלשון אחד ולא שיהא אותו לשון משמע כן וכן אם אמרו כך או כתבו כך אלא כשבירר לשונו אמר להם כתבו גט לארוסה לכשאכנסנה אגרשנה דבגיטין פרק כל הגט אמרו שאינו גט ומשום תקנת הולד וביבמות פרק רבן גמליאל אמרו שהוא גט וההיא דגיטין בשאמר להם כך כלומר כתבו מעתה גט לארוסתי שתהא מגורשת ממני לכשאכנסנה וההיא דיבמות כשאמר להם בעודה ארוסה כתבו לה גט לאחר שאכנסנה. הרשב"א והר"ן.

וכן פירש הרא"ש וזה לשונו ונראה לפרש דתנן דגוף והפירות וכו'. והך ברייתא אתיא לפרושי דייתיקי ומתנות דמתניתין והשתא ניחא הא דפריך רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קתני אלא אמר רב זביד וכו' ולא פריך והא אידי ואידי מתנות קתני משום דמתנות דמתניתין דין דייתקאות אית להו. עד כאן.

וכן פירשו בתוספות שאנ"ץ וזה לשונם: איזהו דייתיקי וכו'. הך ברייתא אתיא לפרושי דייתיקי ומתנות דמתניתין ומשמע ליה דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה פירוש כגון מתנת שכיב מרע וכגון שפירש כך בהדיא דבסתמא מהיום ולאחר מיתה הוי גוף מהיום ופירות לאחר מיתה כדאמרינן בפרק יש נוחלין. ולפי מה שפירשה אתי שפיר הא דפריך לקמן רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קתני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא פריך והא אידי ואידי מתנות קתני משום דמתנות דמתניתין דין דייתקאות אית להו. וניחא נמי לפי מסקנא דשמעתא דאכתי תיקשי לן דמחמת דשייך למידק טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין ואמאי נותנין במתנת בריא ניחוש דילמא אימליך והדר כתבה ליה לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ניה מההוא בתרא אלא לפי מה שפירשנו דמתנה דמתניתין יש לה דין מתנת שכיב מרע אתי שפיר. עד כאן. אבל הריטב"א כתב וזה לשונו: איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירש רש"י גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכן משמעות זה הלשון בכל מקום וכדאיתא בפרק מי שמת. והקשה רבינו תם דאם כן אין זו כמתנת שכיב מרע דאלו מתנת שכיב מרע לא קני כלום אלא לאחר מיתה. לכך פירש הוא ור"י כל שכתוב מהיום אם לא אחזור בו עד לאחר מיתה ואף על פי שאין זה הלשון מתפרש כן בעלמא הרבה יש בתלמוד לשון אחד בשני מקומות שפירושו מתחלף. ואין פירוש זה מחוור דכיון דקתני סתם כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה ודאי כההוא דפרק מי שמת קאמר ועלה קאי. ועוד דהא סוף סוף לא דמי למתנת שכיב מרע דהא אי הדר ביה מחיים לא קנה כלום ואפילו לאחר מיתה ואי לא הדר ביה הא קני מהיום גופא ופירי. ומיהו בזו יש לומר דהכי קאמר איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני קנין גמור ולא נחית לארעא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה.