שיטה מקובצת על בבא בתרא קסג:

קסבר כל כי האי גוונא אין מקיימים אותו מן האשרתא שבו כו'. ונראה לי דלהכי סבירא ליה לרב דמתקנין הכי שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא שבו משום דאיכא למיחש שמא הוא ועדיו על הנייר הוה ומחקו וזייף הוא ועדיו על המחק ולא חשש פן יגלה הדבר שאין זו חתימת העדים מתוך שסמך שלא ידקדקו אחריהם כיון שיש תחתיהם אשרתא. אבל אין לפרש דלהכי מתקנינן שאין מקיימים אותו מן האשרתא שבו כדי להכשיר אויר בין עדים לאשרתא על ידי טיוט דאם כן טפי הוה עדיף לן לתקוני שלא ירחיקו האשרתא מן העדים. ותדע שכן הוא דרבי יוחנן פסיל בין עדים לאשרתא אפילו שיטה אחת דחייש דילמא מזייף וכתיב הוא ועדיו בשיטה אחת ונמצאת האשרתא תחתיהם ולא מתקנינן דשטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת שאין מקיימים מן האשרתא שבו אלא מן העדים כדי להכשיר בין העדים לאשרתא הרחקת שיטה אחת אלא שמע מינה שאין ראוי לתקן שלא לקיים שום שטר כשר מן האשרתא כדי להכשיר הרחקת האשרתא מן העדים אלא טפי עדיף לפסול הרחקת האשרתא וכמו שכתבנו. סליק בידן אליבא דהלכתא הא דקסבר שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא שבה אלא מן העדים אף על פי שלא נתקן כך כדי להכשיר הדחקת האשרתא מן העדים על ידי טיוט דהא קיימא לן כרבי יוחנן דפסיל הרחקת האשרתא ואפילו על ידי טיוט גזרה אטו היכא דלא מטייט ליה אלא להכי מתקנינן שאין מקיימים שטר הבא הוא ועדיו על המחק מן האשרתא דחיישינן שמא על הנייר היה כתוב ומחקו וזייף הוא ועדיו לפיכך צריך לקיים מן העדים שבו. עליות.

וכתוב בשטה לא נודעה למי. ומסתברא לי דלרב הכי נמי כתבינן אשרתא אשטר שהוא ועדיו על הנייר ואשרתא על המחק ובלבד שיכתבו אנחנא דייני חתימנא אמחקא ושטרא וסהדוי אניירא ולא צריך לומר בין דיינא לדיינא אלא דאפילו לעילא דאי מחיק ליה האשרתא כוליה וחתימתם על המחק (ואינו) אינו דומה מחק פעם אחת כו'. (ובין) וכן אשטר ועדיו שעל המחק ואשרתא גם כן על המחק אבל שטר ועדיו על המחק ואשרתא אנייר לא כתבינן ואי כתבינן לא מקיימינן מאשרתא שבו. עד כאן.

בין עדים לאשרתא נמי מזייף ליה. שיכתוב באותם שני שיטין מאי דבעי ויחתום עדים והאשרתא מקיימם. ומכאן נמי ראיה כדפרשינן לעיל דיכול לבא לידי זיוף אף על גב דידעינן דלא זייף השטר פסול. ומיהו נראה לי דאם גאיז לאשרתא השטר כשר לגבות ממשעבדי למפרע. גם לפי מה שכתב ה"ר יונה זצ"ל שאין מילוי הקרובים מועיל אלא לבו ביום שאני התם שחשש הזיוף היה בין העדים לשטר והרי השטר כאלו אין עדים חתומים עליו אבל הכא שחשש הזיוף היה בין העדים לאשרתא גאיז לה לאשרתא ונמצא השטר כשר למפרע. הרא"ש ז"ל. וכן כתב הריטב"א ז"ל.

מיהא דאקשינן אי הכי אימא סיפא לקמן (בבא בתרא דף קס"ד ע"א) הוא על המחק ועדיו על הנייר כו'. נכתבו הכי אנחנא סהדי כו' ולא חיישינן שמא הוא כתב כן בין סהדא לסהדא משמע דאין מניחין רווח בין עד לעד וצריך עיון אם יש טעם לחוש בכך ואין לדחות ולהקשות הכי ונכתבו הכי (מכתיגת) מכתיבת העדים דעדות עד אחד אין עדות לממון *). עליות. *) צריך עיון יכתבו שני עדים כל אחד אנחנו סהדי כל אחד עם כתב ידו.