שיטה מקובצת על נדרים מה.

ואי בעית אימא זאת הברייתא נמי רבי יוסי קתני לה והא דאמרינן לעיל דלא הוי הפקר אליביה דאורייתא עד אחר שלשה דהפקר מפורסם דלא אתי לידי רמאות כבשביעית אמרה תורה דאפקרי באפי תרי דלא הוי מפורסם והא דאמרינן הכא דהוי הפקר ביום ראשון דאורייתא דאפקרי באפי תלתא דמפרסמא מילתא דלא אתי לידי רמאות כדאמרינן בערכין וכל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא דמפרסמא מילתא והוי כאלו אתאמרא באפי מרה. דאמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון וכו' בפני שנים לא הוי הפקר דסבירא ליה כרבי יוסי וכדתרצה דהפקר מפורסם כשביעית בעינן ורבי יהושע בן לוי אמר דבר תורה גם באחד הוי הפקר דסבירא ליה כרבנן דמחייבי ליה לעיל תוך שלשה במעשר מדרבנן ומה טעם אמרו בפני שלשה לענין מעשר כדי שיהא אחד מהם זוכה ושנים מעידים דמתוך כך ירא בעל הבית להפקיר ולא יפקיע ממעשר. קצת קשה נימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר. ושמא יש לומר דתרויהו אליבא דרבי יוסי פליגי דרבי יהושע בן לוי אית ליה טעמא דרבי יוסי משום מעשה דבית חורון ולא פליג ארבנן במין הפקר דאוריתא כלל. שטה. ומה טעם אמרו שלשה לענין מעשר כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידים ומתוך כך יהיה ירא להפקירו בערמה כדי לפטרו. וכרבי יהושע בן לוי סבירא לן מדלא מפיק בפרק תפלת השחר אלא שני דברים דלית הלכתא כוותיה מכלל דבכולי תלמודא הלכה כותיה. ואם כן אין צריך שלשה להפקר אלא למעשר בלבד וכדמפרש טעמא וכן מצינו בשבת דאמרינן קדרה וגיגית ערב שבת מסתמא אפקורי מפקר להו אלמא לא בעינן שלשה וגם לענין בהמתו כשהיא באונס ביד גוי בשבת דלא משמע דדוקא קאמרינן הני. ולי נראה דמהתם אין ראיה בעלמא דהתם אפילו (באחרי) באחד לא בעינן. אלא טעמא דהתם דכיון דהאי הפקר דגיגית וקדרה צריך לכולי עלמא ובכולי עלמא שייך הוי הפקר בפני רבים. ושלום על ישראל. הרא"ם ז"ל. סליק פרק אין בין המודר פרק השותפין פרק חמישי