שיר השירים רבה א:יז

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אֲבָנִים שֶׁיָּשַׁן עֲלֵיהֶם יַעֲקֹב אָבִינוּ נַעֲשׂוּ תַּחְתָּיו כְּמִטָּה וְכִפְלוּמָה, וּמָה הַרְטָבָה הִרְטִיב מֵהֶן, קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים. דָּבָר אַחֵר, קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת, הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת שֶׁעָמְדוּ מִמֶּנּוּ.

רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין אָדָם נֶהֱנֶה מִן הַבְּרוֹת הַזֶּה, לָמָּה, שֶׁהִיא נִכְפֶפֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (הושע יד, ט) : אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן, אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי לַעֲקֹר יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, (הושע יד, ט) : אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד, מַה לִּי וּלְיִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֲנִי עָנִיתִי, אֲנִי עֻנֵּיתִי לוֹ, וַאֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אָמַרְנוּ לְךָ שִׁירָה, אֶלָּא הֱוֵי אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי לַעֲקֹר יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. דָּבָר אַחֵר, רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים, מָקוֹם שֶׁהַכֹּהֲנִים רְהוּטִים, בִּבְרוֹתִים, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א ו, טו) : וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְהֵא אָדָם מְקָרֶה בַּאֲרָזִים וּמַרְהִיט בִּבְרוֹתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.