שלטי הגיבורים על יבמות יח.

וכתב הראב"ד האי פיסקא לא מחוור שפיר דהני אוקמתא איכא מינייהו דהלכתא כרבי דהכא ודאי בכולהו דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין עסקינן ופליגי רבי ורבנן אי אית בה זיקה אחר חליצה אי לאו הלכך לרבא דאמר דפליגי ביש זיקה או לא הא קי"ל דיש זיקה ובתר חליצה ודאי אין זיקה וכי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין לאו כלום הוא ולדברי רב שרביא נמי הא קי"ל דהאי חליצה פסולה פוטרת כשמואל הלכך בתר חליצה אין כאן זיקה כלל ולדברי רב אשי נמי דאמר ביש תנאי בחליצה פליגי הא קי"ל דאין תנאי בחליצה לא שנא כפול ולא שנא אינו כפול אין כאן תנאי וחליצה מעליא היא ואין כאן זיקת יבמין הלכך קדושין לאו כלום היא עכ"ל והרמב"ן הודה לדבריו והרא"ש כ' ואני אומר שהדין עם רב אלפס ומה שהקשה עליו דלרבא דאמר דפליגי ביש זיקה הא קי"ל דיש זיקה ובתר חליצה ודאי אין זיקה אני אומר דהך פלוגתא אי יש זיקה או אין זיקה לאו בפלוגתא דיש זיקה ואין זיקה דאיפליגו בה תנאי ואמוראי לעיל אלא הכי פירושא ר' סבר יש זיקה כלומר כיון דלא הזכיר מאמר אלא אמר התקדשי לי בזיקת יבמין לא הוו קדושין אי לאו דיש זיקה ואתאי חליצה ואפקעיתיה לזיקה הילכך אי אפשר לקדושין שיחולו אחר שפקעה הזיקה ורבנן סברי אין זיקה אע"פ שלא הזכיר מאמר אלא זיקת יבמין אפילו אין זיקה התקינו רבנן קדושין ביבמה דהא זקוקה ועומדת היא לו ומעיקרא אילו אמר התקדשי לי בזיקת יבמין מי לא אהני אע"פ שאין הזיקה גורמת לו שיחול השתא נמי מהני אע"ג דפקעה הזיקה וגרסינן רב משרשיא אמר אי אמר לה בזיקת יבמין כ"ע לא פליגי דמהני וכן כל האוקמתות על דרך זה לכולי עלמא מהני ועתה אין נפקותא בכולהו ואליבא דרבנן ומה שהקשה דקי"ל לדברי רב שרביא דהאי חליצה פוטרת כשמואל לא קשה מידי דתיקשי לך רב אשי דקאמר דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת אמאי קאמר דהני תנאי סברו דלא כהלכתא כיון דמצי למימר דכולהו סברי דפוטרת והכא לא איירי בחליצה פסולה אלא ביש תנאי בחליצה קמיפלגי וכן רבינא דאמר דכולהו סברי יש תנאי בחליצה ופליגי בתנאי כפול אמאי דחיק לאוקמי פלוגתייהו דלא כהלכתא דהא קי"ל דאין תנאי בחליצה אלא ודאי נראה להני אמוראי דבסברא מועטת אמרי' דלרבנן מהני מאמר יבמין או זיקת יבמין אף אחר החליצה הלכך לרבא אע"ג דרבנן סברי יש זיקה הכא אין הקדושין תופסין מכח הזיקה כדפרישית הלכך מהני אף אחר חליצה ורב משרשיא אמר דבזיקת יבמין אף רבי מודה דפליגי בחליצה פסולה דרבנן סברי דאינה פוטרת לענין זה שלא יועילו בה קדושין לשם יבמות אחריה דבקל אמרי' דמהני קדושין לשם יבמות אחר חליצה ורב אשי אמר דבחליצה פסולה אף רבי מודה ופליגי ביש תנאי בחליצה דרבנן סברי דיש תנאי בחליצה לענין זה שנשאר אחר זיקה לתפוש בה קדושין לשם יבמות ורבינא אמר דאף רבי מודה בזה ופליגי בתנאי כפול:

ולדעת רבינו הסכים הרא"ש והראב"ד כתב כתבה לשם יבמין אינה כלום ואין צריך גט וכ"כ מיי': לשון ריא"ז העושה מאמר ביבמתו אחר שחלץ לה אפי' אמר הרי את פלונית יבמתי מקודשת לי הרי זו מקודשת קדושין גמורין וצריכה גט מן התורה אמר לה הרי את מקודשת לי כמאמר יבמין הרי זו מקודשת קדושי מאמר שהן מד"ס אע"פ שהוא סבור שהיא יבמתו ואינה יבמתו מ"מ דעתו לקנות אשת אחיו אמר לה הרי את מקודשת לי בזיקת יבמין אינה מקודשת שכבר פקעה זיקתה בחליצה כמבואר בקונטרס הראיות:

וכתב הטור בד"א שכתב בו זמן הנתינה אבל אם כתב בו זמן הכתיבה פסול ומיי' כתב כרבינו:

צוה לכתוב גט לגרש בו אשה בעלמא לכשיכנסנה כתב מיי' שאינו גט וליבמתו הוי ספק מגורשת והרא"ש כתב דאפילו לאשה דעלמא הוי גט למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: