שלטי הגיבורים על סוכה כ.

כל הפסולים כמו שפוסלים בראשון כך פוסלין כל ז' ימים חוץ משאול שמותר מיום ראשון ואילך וכן חסר מותר מיום ראשון ואילך הלכך ניקב או שנקבוהו עכברים מותר מיום ראשון ואילך אם נשאר בו כשיעור והרי"ץ גיאות כתב כל הפסולים אינם פוסלין אלא בראשון אבל משם ואילך לא שנא גזול ול"ש שאר פסולין כולן כשרים וכ"כ ב"ה וה"ר יונה והרא"ש ז"ל כתבו כסברא הראשונה וכל הפסולין מחמת מום אם הוא שעת הדחק שאין נמצא כשרים יכול לברך עליהם והראב"ד כתב שלא יברך עליהם אלא יאחזם בידו שלא תשתכח תורת לולב ולא נהירא להרא"ש והרמב"ם ז"ל הכשיר לולב יבש בשעת הדחק ולא שאר המינים ול"נ דמ"ש זה מזה: לשון ריא"ז וכל אלו לא נאמרו אלא ביום ראשון אבל בשאר הימים אפילו גזל לולב מחבירו כשר לצאת בו שלא אמרה תורה לכם אלא ביום הראשון בלבד ונראה בעיני שלא נאמר יום ראשון אלא לבני א"י שאין להם יו"ט אלא יום אחד בלבד אבל לבני הגולה שעושין יו"ט שני ימים מספק כל הפסול בראשון פסול בשני כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הטור ואפי' נאנס מידו בענין שאינו יכול להחזירו ורוצה להחזיר לו דמיו לא יצא ואפי' נתנו לו סתם ולא פירש ע"מ שתחזירהו לי מסתמא דעתו שיחזירנו לו כיון שצריך לצאת ואם לא החזירו לו לא יצא ומיהו אם לא החזירו לידו אלא לאחר ואחר לאחר והאחרון מחזירו לבעלים יצא וי"א שא"צ להחזירו לו אא"כ כפל תנאו שאומר לו הרי הוא לך במתנה על מנת שתחזירהו לי ואם לא תחזירהו לי לא תהוי מתנה שאם לא כפל תנאו הוה תנאה דהיינו החזרה בטל ומעשה דהיינו המתנה קיים ויצא בו אפילו לא החזירהו לו אבל לפי שכתבתי דאפי' בסתמא צריך להחזירו לו כ"ש אם התנה ולא כפל ומטעם זה דבעיא משלכם לא ליקני איניש לולבא לקטן ביומא קמא דקטן מיקני קני אקנויי לא מקני ונמצא שאין אחר יכול לצאת בו אחר שהגיע לידו: לשון ריא"ז ביום הראשון אסור להקנו' לולב לקטן לפי שהקטן קונה ואינו יכול להקנות וכשבא הקטן להחזירו לבעליו או להקנות לאחרי' זה הקונה מידו אינו קנוי לו ואינו יוצא בו וזה מבואר בפרק שלפנינו והמורה ומז"ה אומרים שאין הקטן קונה אלא מד"ס ול"נ שהוא קונה מה"ת כשאחרים מקנים לו ואינו יכול להקנות [אלא] מד"ס כמבואר בקונטרס הראיות ושיטת שאם רצ"ל אדם כל מי שיגיע לולבי בידו היום יהיה בידו מתנה ע"מ להחזיר חוץ מן הקטן הרשות בידו וכל אחד יוצא בו ובלבד שיחזירהו לבעליו:

כתב הטור ומהשנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי שכל הקהל קונים ר"מ כדברי. ונראה בעיני אתרוג בשותפות ויוצאין בו פי' רשב"ם ז"ל כיון שקנוהו כדי לצאת מסתמא כאילו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי שנוטל לצאת בו על מנת שיחזירהו להם כיון דבענין אחר אין יכולין לצאת בו. תשובה לרב שרירא מקום שאין לולב ואתרוג מצוין וגובין מהקהל מכל א' ואחד וקונים ונוטלו חזן בבהכ"נ בידו בשעת ההלל ומברך עליו ונותנו לזקנים ומברכים ושוב נוטלו כל א' מחבירו עד שמברכים עליו כל הקהל יצאו י"ח באותו לולב או לא והשיב ודאי בשאר ימות החג מיום ב' והלאה יצא ידי חובתו באותו לולב אבל ביום ראשון צריך כל אחד לולב שלו וכן ראוי לעשות להיות קונים הלולב לאחד מן הצבור או שיקחנו בממונו או שיתנו הדמים לחזן במתנה והוא יתנהו לעצמו וביו"ט הראשון יתנהו במתנה לאחד מן הזקנים וכל אחד יתנהו לחבירו במתנה עד שיבא לידי כולם ובאשכנז וצרפת נוהגים כרשב"ם: לשון ריא"ז האחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו ואין אחיו מקפידין עליו הרי הוא כשלו ויצא בו ואם היו אחיו מקפידין עליו אינו יוצא ביום ראשון אע"פ שיש לשאר אחיו פרישין ורמונים כנגד אתרוגו שלזה עד שיקנו אתרוג לכל אחד ואחד כמבואר בקונט' הראיות וכך היא שיטת מז"ה בפ' יש נוחלין ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא האחים שקנו בתפיסת הבית אבל שאר שותפין אע"פ שאינן מקפידין זה על זה אין יוצאים בראשון באתרוג של שותפות עד שיתן א' חלקו במחנה לחבירו בפירוש וכן בשאר כל המינין וכן בני הכנסת שקנו אתרוג או לולב בשותפות אין יוצאין בהן עד שיקנו חלקו בפירוש לכל מי שירצה לצאת בו כמבואר בקונט' הראיות.

כתב הטור וכשיטול הלולב בידו קודם שיטול האתרוג יברך על נטילת לולב ושהחיינו כדי שיברך קודם לעשייתו שאילו יטול ארבעתם קודם שיברך נמצא שכבר יצא קודם לברכתו שכיון שהגביהו יצא או יהפך הלולב או האתרוג עד שיברך ומיי' כתב שיברך קודם שיטלנו בידו ולא נראה לר"י: לשון ריא"ז המינים הללו משנטלן והגביהן ממקומן יצא שזו היא לקיחה האמורה בתורה לפיכך מברך עליהם ואח"כ נוטלן או נוטלן הפוכים שלא כדרך גדילתן ומברך ואח"כ מחזירן כדרך גדילתן ויוצא בהן לפי שכל המצות כולן אין מברכין עליהם אלא קודם לעשייתן ונראה שאפי' אם נטלן כדרך גדילתן ואח"כ בירך עליהן אם לא נתכוין לצאת עד שיברך הרי ברכה זו קדמה לעשיית המצוה עד שיתכוין לה כמבואר בקונטרס הראיות בהלכה ק' דפסחים:

ודרך גדילתן נראה דהוי בענין זה שיהיו פני הלולב כנגד פני האדם ושדרת הלולב לחוץ וכן ראיתי בספר האשכול ואבן שואב בדרש סוכות וכן נמצא בשם מהררי"ק: לשון ריא"ז אין נוטלין המינים הללו אלא דרך גדילתן שיהיו עקריהן למטה כנגד הקרקע וראשיהן למעלה כלפי האויר ואם נטלן הפוכים שראשיהן למטה ועקריהן למעלה לא יצא שכל המצות כולן אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן: