שלטי הגיבורים על שבועות לב

והאפוטרופסין פירש רש"י אפטרופא שמינה אדם בביתו להתעסק בשלו ואילו אפטרופא של יתומים קי"ל מנוהו ב"ד ישבע מנהו אבי יתומים לא ישבע והרמ"ה כתב דמיירי נמי באפוטרופס שמנהו אבי יתומים והא דאמרי' ביה לא ישבע היינו דוקא היכא דליכא הודאה במקצת אבל איכא הודאה במקצת ישבע אבל מנוהו ב"ד אפי' ליכא הודאה במקצת ישבע ומיהו אינן נשבעין בטענת ספק עד שיחשדנו התובע בב' מעין כסף ופרש"י שטענו אני סבור שעכבת משלי ב' כסף ופרוטה והוא כופר שני כספים ומודה בפרוטה וכן כתב הרמ"ה. וה"ר ישעיה כתב שנשבעין אפי' הכופר בכל שהוא וראשון עיקר כתב מיימונ' מכאן הורו רבותי שאם מת השותף האחד שאין היורש יכול להשביע שותף של אביו בטענת שמא שהרי אינו יודה שחושדו אביו בב' כסף ויש מי שהורה שגם היורש משביע בטענת שמא וכזה ראוי להורות שהרי היורשין משביעין את אשה שנעשית אפוטרופ' בחיי בעלה וכל אלו אפי' אין עדים שהיה שותפו או אריסו אלא שמודה מעצמו שהיה שותפו או אריסו אלא שאומר לא גזלתי כלום אפ"ה נשבע בנקיטת חפץ שאין אומר מגו ליפטר משבועה וכן כתב ה"ר יוסף הלוי ולא נהירא להרא"ש שאין חילק בזה בין ממון לשבועה דשבועה אתיא לכלל ממון דשמא לא ישבע ונמצא ממון: המשלח ביד חברו חפץ למוכרו או שלקח בידו מעות לקנות לו סחורה אע"פ שאינו נותן לו שכר ואין לו שום הנאה בשליחות זה הואיל ונשא ונתן בממון חבירו הרי הוא כאחד מן האחין שמתעסק בנכסים ויכול להשביע מספק שלא עכב משלו כלום: השותפים שנושאים ונותנין ביחד או שהיה אחד מהם נושא ונותן ומפקיד הסחורה או מקצתה או המעות ביד השני בלא משקל ובלא מנין ובלא מדה הרי שניהם נכנסים לספק ויכול כל אחד להשביע את חבירו אבל אם היה האחד נושא ונותן והשני לא נתעסק כלל אין נשבע אלא זה שנשא ונתן: חלקו השותפין אין משביעין עוד זה את זה בטענת שמא אלא היו מחרימין סתם על כל מי שתופס משל חבירו כלום וכתב רב אלפס ה"ה לאינך אם נסתלקו כבר ולא אשתייר לגבייהו מידי אינו יכול להשביע וכן כתב מיי' חלקו השותפין והאריסין ונתגרשה האשה ונתפרדו האחים זה מזה ולא תבעו זה מזה כלום אינן יכולין עוד לתבוע והרמ"ה כתב מדנקט חלקו השותפין והאריסין ולא נקט חלקו סתמא משמע דוקא באלו אבל באחריני אפי' חלקו נמי וטעמא משום דאלו יש להם חשש במה שחולקים הלכך כיון שחלקו ונטל כל אחד חלקו ולא תבעו אחליה לשבועה אבל אינך כולהו ממונא דבעל הבית הוא ולית להו לדידהו מנתא בגויה אע"ג דפירשו מהדדי לא בטלה שבועה מנייהו דהא לא שבקינהו בעה"ב למשקל מידי דנימא מדלא תבעי' לשבועה אחיל גביה והרא"ש כתב כסברא ראשונה אע"פ שחלקו אם יש עליו טענה משביע ליה ומגלגל עליו השאר וכן אם לאחר זמן נתחייב לו שבועה בין של תורה בין של דבריהם בין של שותפות מגלגל עליו שותפות הראשון וכתב בע"ה איכא מ"ד דוקא שחלקו סתמא אבל פטרו זה את זה משבועה אין יכולין עוד לגלגל: פשוט פרק הגוזל קמא מי שטוען על חבירו וכפר בו ונשבע בין שבועה מן התורה בין שבועה מדרבנן בין שבועת היסת ונפטר מתשלומין בשביל השבועה ואח"כ הביא התובע עדים כדבריו והעידו שזה נשבע לשקר מוציאין מיד הנתבע ונותנין לתובע ואע"פ דבשער הראשון משערי שבועות המיוחסות לאלפסי (לא שהן מרב אלפס כי אותו שיסד השערים הוא רבי' יצחק בן בנו של אלפסי כמוזכר בהגהות מרדכי ריש פרק מי שהיה נשוי) כתוב שם דלקיחת שבועה היא במקום תשלומין שנראה כדברי רב נראה דלא פליג על זה דאפשר לומר דהתם לא בא השערים רק לסדר לפנינו דיני השבועות ולהודיענו דהשבועה באה במקום תשלומי ממון ולחדש לנו בזה דכיון דנשבע אפי' אם התובע יתפוש משלו לא מהני תפישתו דהשבועה באה לו במקום תשלומין לאפוקי מדברי האומר דאם תפש התובע לאחר השבועה דתפישתו תפישה כמו שנבאר בספר המחלוקת בס"ד אבל לעולם אם באו עדים אחר השבועה אכתי חייב לשלם דהא אגלאי מילתא דנשבע לשקר תדע שהרי בעל השערים שם במדה ד' כתב דאי נתברר שנשבע לשקר ע"פ עדים שלא נפטר בכך ומיימ' פ"ב מהל' טוען ונטען קרי לכה"ג שנשבע לשקר ובמדה ששה שכתב השערים דלקיחת שבועה היתה במקום תשלומין לא הזכיר כלום עדים דמשמע דוקא היכא דלא באו עדים לאחר שבועה הוא דלקיח' שבועה הויא במקום תשלומין אבל אם באו עדים לא וה"נ מוכח מלשון המרדכי פ' הגוזל שכתב שם בשם ספר החכמה דלית הלכתא כרב ואחר כך הביא דברי הכהן דאמר דין התפישה דמועלת ועלה אייתי דברי השערים וכתב דמדברי השערים משמע דפליג עם מורי הכהן ולא הזכיר שיחלוקו עם ספר החכמה הרי דהבין גם הוא דהשערים לא פליגי רק על דין התפיסה לא על דין דבאו עדים אחר שנשבע בדין נשבע הנתבע על טענת חבירו ואחר כן תפש התובע משל הנתבע דאיתא פרק הגוזל קמא דף ק"ו איכא פלוגתא מרדכי בשם מורי הכהן והטור ח"מ סי' פ"ז כתבו דאע"פ שנשבע הנתבע ונפטר ע"פ ב"ד אם תופש התובע אח"כ משלו בלא עדים וטען שתופש אותו על אותה תביעה שנשבע לו עליה שלא נשבע לו באמת וזה אומר כבר נשבעתי ויצאתי מב"ד זכאי הדין עם התופש ונאמן במגו שלא תפשתי משלך כלום ונשבע היסת ונפטר ולדברי השערים שער ראשון מדה ו' שהביא המרדכי שם דבריהם מוכח דאם לא הביא עדים אחר השבועה שיאמתו תביעתו שאין תפישתו כלום כיון שקבל השבועה ממנו: