שלטי הגיבורים על שבועות א

והאשה אשר כמה ימים לאחר לידתה שמשר מטתה בחזקת טהור' ומיד לאחר התשמיש מצאה דם הבא מן המקור בודאי והלכה אחר החקירה ומצאה כי החלוק שהסירה מעליה קודם תשמיש היה מלא דם שאין ספק שודאי שמשה נדה נ"ל מאחר שהי' תוך כ"ד חדש ללידת הולד שאינה צריכה בדיקה דדמיה מסולקין ממנה אפי' מת הולד או גמלתו כדאיתא פ"ק דנדה והכי פסקו פסקי הלכות מיי' פ"ד מהל' מטמאי משכב ומושב ועיין בטור י"ד סימן קפ"ד וסימן קפ"ט שהאריך בזה לבאר דכל כ"ד חדש אינה צריכה בדיקה א"כ ה"ל כימים הרחוקים מן הוסת דקי"ל דבכה"ג כל ששמשה שלא בימי וסתה שאינה צריכה בדיקה אפי' אירע שבשוגג שמשה נדה כה"ג כמו נדון דידן פטורה היא ואינה צריכה כפרה כמו שכתב המרדכי בשבועות בראשו בשם מהר"ם ובהגהות ר"י מדורא הוסיף לומר בשם מהר"ם ז"ל דאסור לומר שהיא צריכה דא"כ יהא לבו נוקפו ולא דמי לההיא שכתב המרדכי פ' ידיעות הטומאה בשם מהר"ם ז"ל שכ' כיון שהאשה הודיעתו בשעת תשמיש שהדם יצא מן המקור ולא פירש באבר מת שגג באיסור כרת והוא חייב כפרה ולא האשה כי אנוסה היתה אבל בנדון דידן והכא בכה"ג שלא הרגישה כלל בטומאתה עד אחר תשמיש ולא היתה צריכה בדיקה שניהם פטורין דאונסים הוו והכי כתב מיי' להדיא פרק ה' מהלכות שגגות פטורין בכה"ג אולם מה שאמרת אם צריכה להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע לזרע לדעת אם נתעברה והולד יש בו חשש פגם אם נתעברה שהוא בן נדה או לא נ"ל דאע"ג דמצינו שחשו חכמים לתקנה זו כדאיתא פ' החולץ ופרק אף על פי בגרושה להצריכה שלשה חדשים להבחנת הזרע וכן גבי גר וגיורת איש ואשתו שנתגיירו הצריכום ג' חדשים להבחנת הזרע להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה והכי נמי היה קצת אפשר לומר דצריכה להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בטומאה לזרע שנזרע בטהרה מ"מ נ"ל דלא דמי דהתם בכל דוכתא דמצריכי' להו להמתין ג' חדשים היינו משום דבודאי אם היתה האשה מעוברה היתה מעוברת מאותו הזרע הראשון או מבעלה הראשון או בעוד שהיתה בכותיות' אבל הכא אפי' את"ל שנתעברה אפשר לומר שלא נתעברה מביאה זו הטמאה דכמה ביאות בטהרה קדמו לה ואין לחוש שמא גם היתה טמאה קודם ביאה זו דהא בחזקת טהורה היא למפרע כדאי' פ"ק דנדה דמניקת אע"פ שמת העובר או נתנתו למניקה כל כ"ד חדשים דייה שעתה ואינה טמאה למפרע וכן פסק מיי' פ"ד מהל' מטמאי משכב ומושב וטור י"ד סימן קפ"ט א"כ כל שאר הביאות הוי להו מזרע שנזרע בקדושה ויש לו לתלות באותן הביאות אפי' היה שנתעברה ועוד דחזקה שאין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או בליל טבילתה אבל לא בעת נדתה ובן הנדה דאמר בעלמא אינו ר"ל שנתעברה בשעה ששופעת דם אלא כל ששמשה בלא טבילה ונתעברה קרוי בן הנדה הלכך נראה לומר דבכי ה"ג אינה צריכה להמתין כלל עוד מצאתי שנשאל להר"ם למה אין נזהרין מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בה בעלה דילמא תתעבר מאותו הזרע ויהיה הולד בן הנדה כמו שחוששין שלא תשכב בסדינים ששכב בהם אדם אחר פן תתעבר בטיפת זרע שהטיל באותם סדינים כההוא דבן סירא והשיב דכיון שהולד שהוא בן הנדה הוא כשר לכל דבר אין חוששין לה ואפי' שהוא פגום א"כ הכא נמי אין לחוש גם מצאתי בתשובת הרא"ש שנשאל על זה והשיב להקל עיין שם בתשובותיו. וכל אשה שאין לה וסת קבוע צריכה בדיקה גם לבעלה קודם תשמיש אע"ג דהוי פלוגתא דרבוותא גבי הא דאמר בפ"ק דנדה דף י"ב כמו שכתבו הרא"ש והר"ן ומרדכי כי רבו בזה הדעות הנה דעת רבינו הכא ובס"פ אלמנה ניזונת הוא דגם לבעלה בעיא בדיקה וכן כתב מיי' פ"ד ופ"ו מהלכות איסורי ביאה ור"ת והרא"ש וטור וספר תרומת הדשן סי' רמ"ז ומ"מ אשה שאין לה וסת קבוע כי לפעמים רואה בכ"ב בחדש ולפעמים בכ"ה ובכ"ט אך לעולם אינה רואה עד י"ד ימים אחר הטבילה נר' דודאי לעולם א"צ בדיקה כל אותן י"ד ימים שלאחר הטבילה כההיא ממש שכתב ספר תרומת הדשן סימן רמ"ז דקודם י"ד לא הויא בכלל אשה שאין לה וסת להצריכה בדיקה אולם בזה יש להתיישב בימים שהם אחר הי"ד ימים שהוסת משתנה ג' או ד' או ה' ימים כמו שזכרנו איך תתנהג כי יש פנים להתירה לשמש בכל פעם אחר הי"ד על ידי בדיקה כדין אשה שאין לה וסת קבועה ויש פנים לומר שלאחר הי"ד ימים לעולם היא אסורה לשמש כדין אשה שיש לה וסת כי נראה בעיני שאם נחשוב זאת האשה בכלל אשה שיש לה וסת מפני שאינה רואה לעולם בפחות מי"ד ימים אחר הטבילה א"כ מיד אח"כ היא אסורה לבעלה משום חשש סמוך לוסתה כדין שאר הנשים שיש להן וסת קבוע וכל הימים אשר הוסת בא אליה בדילוג הויא אסורה לשמש דאין לומר דעונה אחת אחר הי"ד תסגי לה לפרוש מבעלה ואם לא בא הוסת בעונה הראשונה שלאחר הי"ד יום דתהוי מותרת כההיא דכתב הרא"ש ס"פ האשה שהיא עושה צרכיה שהביא דעת הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל והר"ז ז"ל דפליגי בחשש הוסת כמה צריך להרחיק והכריע הרא"ש כמאן דאמר דסגי להרחיק עונה ראשונה וכן כתב הטור י"ד סי' קפ"ד דלא דמי דהתם לא פליגי אלא כשהוסת נמשך ב' ימים או שלשה ששופעת או מזלפת תמיד אם כל יום ויום חשיב כוסת בפני עצמו או לא אבל הכא בנדון דידן שהוסת דילג בכל פעם מיום ליום אחר נראה דכל אותן הימים שהוא דולג בו הוי וסת בפני עצמו אליבא דכ"ע וצריכה לפרוש בכולם וראיה יש מתשובת ריצב"א שהביא מיי' פ"ז מהל' איסורי ביאה עש"ב ואולם שאלתי גם בזה את פי מהר"ן ז"ל דרך משא ומתן א"ל שיש להקל: