שלטי הגיבורים על שבת כט.

יראה מזה להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלע"ז מההיא דשנינו פרק במה אשה יוצאה דף סד שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת ופירשו המפרשי' כי פאה נכרית היא מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשער והתם באשה נשואה מיירי מתניתין מדקאמר בגמ' דהטעם משום שלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי והרי פאה נכרית הוי ממש כעין אלו הקרניא"ל ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן דשער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש ונראה דל"ש שערות דידה ל"ש שערות של חברתה כל עוד דעבידי לכסוי השער והן תלושות אע"פ דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שער אין בכך כלום וש"ד ואע"ג דאמרי' סוף פ"ק דערכין דפאה נכרית המחוברת לשער ממש דהוי כגופה ממש מ"מ לא נאסר בשביל כך לצאת בה ולהתקשט בה דהא על כרחך אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם ובנשואות מיירי התם דקאמר תנו שערי לבתי ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפאות נכרית דא"כ מאי אהני ההוא קשוט הרי כל עצמו של אותו קשוט לא הוי אלא בשביל שתראה בעלת שער אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות ולכשתעיין סוף פ' קמא דערכין ופ' מי שמתו דף כ"ה בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש תמצא דאין איסור בשער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא ועוד הארכתי בזה בחדושי בס"ד:

ור"ת פסק כר' ענני בר ששון דבשל סופרים הלך אחר המיקל ואע"ג דסתם מתני' כרב ודכוותה אשכחן גבי פרוזבול דסתם מתניתין סבר דלא מצי למימר פרוזבול היה לי ונאבד וקיי"ל בגיטין פ' השולח כברייתא דסבר כרבי דמצ"ל פרוזבול היה לי ואבד הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברה"ר שאין רחב ט"ז אמה ואין מפולשין משער לשער ואינו אלא כרמלית דהא שרינן בחצר ומשמע אפי' בחצר שאינה מעורבת ומדקדק מתני' ולא בכבול לרה"ר משמע הא לכרמלי' ש"ד והכל ככבול וכתב הרא"ש ז"ל ונראה דאין ללמוד היתר כרמלית מהיתר חצר שאינה מעורבת כדאשכחן לקמן פרק כל כתבי גבי הצלת ספרים למבוי שאין מפולש רבי יהודה בן בתירה אומר אף למפולש ומפרש בגמ' מבוי שיש לו ב' מחיצות ולחי אחד ואליבא דר' יהודה היינו כרמלית וגבי הצלה שאינה מצוה קאמר התם ר' יהודה בן בתירא אומר אף לחצר שאינה מעורבת אבל לכרמלית לא שרי הואיל ואין מצוה בהצלתם והא דדייק מדקתני ולא בכבול לרה"ר דמשמע הא בכרמלית ש"ד לאו דיוקא היא דבההיא דלא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י קאמר אביי דה"ה בכרמלית ואפי' רבא דפליג עליה לאו משום דקתני לרה"ר אלא כדקאמר היא גופא גזירה וכו' ובההיא דלא יעמוד אדם ברה"ר וישתין ברה"י וכן לא ירוק כ"ע מודו דה"ה בכרמלית ומ"מ היה אומר ר"ת ז"ל דאין לאסור לנשים תכשיטיהם כי לא ישמעו לנו והנח להן לבנות ישראל שיהיו שוגגים ולא מזידין:

וצ"ע בדברי סמ"ג לאוין ס"ה בהאי פיסקא דנראה מדבריו איזה סתירה וצ"ע:

לפירוש רש"י והרא"ש והטור שן תותבת הוא שן שמשימה האשה במקום שנפל אחד משיניה ושל זהב אסור ושל כסף או של אדם שרי ולדידהו שרי לאשה שיש לה שינים מסודרין של אדם שקורין אפוסטיצי שמנחת אותן בפיה כשאין לה שינים ומיי' פרק י"ט מהלכות שבת כתב כי שן תותבת והוא שן שמנחת בפיה במקום שן שנפל אסורה לצאת בו ושן של זהב שמנחת על שן שחור או אדום שיש בשיניה אסורה לצאת בו ואם הוא של כסף מותר א"כ לדידיה אסורה לצאת באותן השינים אפוסטיצי אפי' הן של אדם או של כסף: