שלטי הגיבורים על שבת יז.

התוס' פליגי ע"ז וכתבו דבשוגג מותר אפי' לדידיה בו ביום ובמזיד אסור בו ביום אף לאחרים ולערב מותר גם לו ומיימון כתב כרבינו במבשל בשבת בשוגג מותר אפילו לו דמעיקרא חזי לכוס אבל השוחט או שאר מלאכות דמעיקרא לא חזי לו אסור לו באותו שבת וכתב מיימון ושאר ישראל מותר ליהנות בה למוצאי שבת מיד וסמ"ג כתב שצריך להמתין בכדי שיעשו: לשון ריא"ז בישל התבשיל בשבת ממש אם בישל בשוגג מותר לאוכלו בשבת עצמו שלא גזרו בו כמו שגזרו על המשהה תבשילו שלא נחשדו ישראל לחלל שבתות במזיד ואם בישל במזיד הרי זה אסור לאוכלו בין הוא בין אחרים עד מו"ש בכדי שיעשו וכך היא שטת התלמוד כאן וכבר ביארנו בקונט' הראיות. מה שדחה בעל המאור ז"ל דבריו של רבינו וראיותיו דבעיא מהו לסמוך בסמיכה בחזרה מיירי השיב עליו הר"ר יונה ז"ל דאי אפשר לומר כן דמדנקט תלמודא תוכה וגבה הוא דאסור וכו' ואי בחזרה איירי לא הוה ליה למימר תוכה אלא הול"ל ע"ג הוא דאסור אבל לסמוך שפיר דמי או דלמא לא שנא ואין חילוק בין סמיכה לעל גבה אבל בחזרה דתוכה לא מצי למימר ל"ש בין חזרה דתוכה לחזרה דסמיכה דע"כ שנא ושנא דתוכה אסור להחזיר אפי' בגרופה וקטומה כדאמר רב לא שנו אלא על גבה אבל לתוכה אסור ולסמוך לה מותר דהא ע"ג נמי מותר. ומה שאמר שהביא לפשוט הבעיא מאלו שתי הברייתות דאתיא כר' יהודה ומדר' יהודה בלשהות נשמע לתנא דמתניתין בלהחזיר הא ליתא דודאי חמורה משהייה אפילו לרבנן דפליגי עליה דחנניא דהא לענין שהייה ל"ש על גבה ולא שנא תוכה כשהיא גרופה וקטומה שרי ולענין חזרה אע"פ שהיא גרופה וקטומה אסור להחזירה לתוכה הלכך לשמואל נמי אע"ג דשרי לשהות ולסמוך כשאין גרופה וקטומה דילמא להחזיר ולסמוך עליו אסור ומה שהביאו ראיה לפסוק כחנניה מהא דקאמר רבא תרוייהו תננהי דסבר רבא כר"י נ"ל דלאו ראיה היא דקשיא ליה מאי מקשה מאי קמ"ל דתרוייהו תננהי לשהות תנינא ולא חררה ע"ג גחלים טובא קמ"ל רבי יוחנן דמתני' דפרקין להחזיר תנן ואתי כחנניא דאי לשהות תנן אע"ג דסתמא דפרקין קמא כחנניא סתמא דהאי פירקא בתרא עדיף וגם דהאי סתמא כרבים ואם כן טובא קמ"ל ואין לומר דהכי פריך דכיון דתנא סתמא דמתניתין כחנניא ממילא אית לן לפרושי מתני' דהכא כחנניא כי היכי דלא תקשי סתמא אסתמא דא"כ אמאי לא מייתי ממתני' דפ"ק למפשט בעיין דודאי להחזיר תנן דתוקי' מתני' כחנניא אלא ודאי אית לן טפי לאוקמא מתניתין בפשיטות דלא יתן משמע תחילת נתינה וגם לא נצטרך להגיה המשנה וגם לא נצטרך לומר דרישא וסיפא איירי בחזרה ולא ניחוש אי פליג האי סתמא לסתמא דלעיל דמעיקרא נראה לרבינו לסתום כחנניה ושוב חזר בו וסתמו כרבנן אלא ודאי הכי פריך רבא תרוייהו תננהו ואם נראה לר' יוחנן לסתום כסתם מתני' דלעיל ולפרש דמתני' להחזיר תנן יפסוק דהלכה כאותה משנה דלעיל דאין דרך אמורא לומר כאילו אומר מפי עצמו מה שהוא שנוי בהדיא במשנה ומשני דיוקא דמתני' קמ"ל לפי שאין שנוי במשנה הא קרמו פניה שפיר. דמי הילכך לא הוה שמעינן דמותר לשהות על שאין גרופה וקטומה אי לאו דפרשינן בהדיא מעתה אפשר דסבר רבא דמתני' לשהות תנן וכיון דאין לנו כח לומר דרבא סבר כר"י יש לנו לדחות מימרא דרב ששת שאמר משום ר' יוחנן מן קדם שתי מימרות שאמר רבה בר בר חנה ורב שמואל בר יהודה בשם רבי יוחנן ולא התירו לשהות התבשיל אלא תבשיל שבישל כל צרכו אבל תבשיל שלא בישל כל צרכו לא וכל הנך אמוראי דאיירי בשמעתיך דמצטמק ויפה לו כולהו לית להו כחנניא ולא שרי אלא שבישל כל צרכו עכ"ל ועוד כתב רבינו יונה ז"ל ומה שתמה בעל המאור ז"ל על רבינו שכתב בהלכותיו בפ"ק וכמה כדי שיצולו א"ר כמאכל ב"ד וכו' כתב רבינו יונה ז"ל שאין בזה תימה דאיצטריך ההוא פירוש אפי' לרבנן ואפי' לרב דאסר מצטמק ויפה לו דאשמעינן כיון שנצולו מבע"י כמאכל בן דרוסאי משהינן אותו ע"ג גרופה וקטומה אבל ודאי אין צולין אותו אלא כדי שיצולו מבע"י ואפי' לדעת שיגרוף ויקטום הגחלים עם חשכה והא דקאמר רבא תרוייהו תנינהו חררה ע"ג גחלים ופשיטא ליה לרבא דמתני' כחנניא סיפא ודאי אתיא כחנניא כיון דקתני ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעו"י משמע הא קרמו פניה שפיר דמי לשהותה ע"ג גחלים בלא גירוף ובלא קיטום אבל האי דקתני רישא אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבע"י אתיא בין לחנניא בין לרבנן לחנניא אע"פ שלא יגרוף ולא יקטום ולרבנן והוא שיגרוף ויקטום עם חשיכה עכ"ל: