שלטי הגיבורים על מנחות ח:

לשון ריא"ז וכן כל המברך על המצוה ושח קודם שהתחיל במצוה הפסיד אותה הברכה וצריך לחזור ולברך כמבואר בקונטרס הראיות. השח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו ויחוזר עליה ממערכי המלחמה לפי שהפסיד הברכה ובירך ברכה לבטלה:

סמ"ג עשין צ"ב פליג עם רבינו בהנחת תפילין בחש"מ שכתב שמניחין תפילין בחש"מ דאות פסח וסוכות היא מעשיית מלאכה ובחהו"מ מותר מן התורה וכ"כ בשם הירושלמי ורבינו שמשון בר' אברהם ור"י בר' ברוך ורבינו כתבו סתם דשבתות וי"ט לאו זמן תפילין נינהו ומדחזינן דסבירא דאיסור מלאכה בחש"מ הוא מן התורה כדאיתא בריש מועד קטן אלמא דס"ל דאין מניחין תפילין בחש"מ וכן תראה שהרא"ש וטור א"ח סי' תקמ"ה פסקו שמניחין בחש"מ משום דסברי להו דאיסור מלאכה בחש"מ הוי דרבנן ומיי' ז"ל ס"ל דאיסור מלאכה בחש"מ הוי דרבנן אפשר דס"ל דמניחן בחש"מ וכן מצאתי באיזה ספרי הרמב"ם ז"ל ישנים שכתוב בהם בהלכות תפילין ובחש"מ מניחן בלא ברכה:

לשון ריא"ז יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות שהרי משמירת שבת אדם זוכר יחודו של הקב"ה שברא עולמו ושבת ביום השביעי ועל זה נאמר אני ה' אלהיכם בספר יחזקאל ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם כי אני ה' אלהיכם וכן שמירת ימים טובים אדם זוכר יחודו של הקב"ה שצוהו על כל יו"ט ויו"ט לפי ענינו אבל מניחין תפילין בחש"מ שאינו בכלל יו"ט כמבואר בקונ' הראיות בסוף פרק ביצה: אומרים הגאונים שמניחין תפילין בט"ב שהרי גם האבל מניח תפילין מיום ראשון ואילך כמו שביארנו בהלכות אבל וכן ביאר מז"ה פרק אלו מגלחין:

וכתב הטור דרבינו פרץ פליג על זה וסבר דכיון דלילה זמן תפילין הוא אלא שאין להניחן בלילה גזירה שמא ישן בהן מי שרוצה לצאת בדרך יכול להניחן קודם זמנן ולברך עליהן מיד וטור מדידיה כתב כרבינו: לשון ריא"ז היה משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו הרי זה מניחן עליו שאף לדברי האומר לילה אינו זמן תפילין אם הוא מניחם כדי לשומרן מותר ולכשיאיר היום ממשמש בהן ומברך עליהן וכן ראוי לומר כשמשכים ולובש ציצית בלילה: