שלטי הגיבורים על כתובות נז:

בד"א שהם ד' שדות חלוקות אבל אם הכל שדה אחת ומכרה ממנה לארבע לרב אלפס שפסק במכור לי כורא וזבין ליה ליתכא שהמכר בטל שחשוב כמעבור על דבריו אפי' הראשונים מכרן בטל אם עשתה לכל א' וא' שטר בפני עצמו אא"כ מכרה לכולן בשטר א' אז מכר הראשונים קיים אבל רבינו האי פסק במכור לי כורא וזבין ליה ליתכא שהמכר קיים ולפי זה מכרה לד' בד' שטרות הראשונים מכרן קיימין לבד מהאחרון וכך היא מסקנת הרא"ש:

פר"ת בד"א כשהוסיף לו מדעתו אבל אם טעה ונתן לו יותר הכל למשלח וכ"כ במי שעושה את חבירו שליח לקבל לו מעות מיד עובד כוכבים וטעה ולא נמצא הנותן אח"כ שהכל למשלח ור' יונה כתב דגבי מקח אין חילוק בין שהוסיף לו מדעתו בין שטעה אלא שחלק בין טעה שבמקח ובין היכא שטעה בחשבון דגבי מקח היה סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקיבל ונתן הכל לבעל המעות וחולקין בשיש לו קצבה אבל בטעות שבחשבון טעות בעלמא הוא שידע כסף שהוא חייב לו והיתרות דבר בפני עצמו הוא כאילו גנב לו תדע שאילו היה רוצה היה אומר טעות בחשבון והיה מחזיר לו המותר ותימה הוא לומר שלא היה יכול להחזיר לו ולזה הסכים הרא"ש. תשובה להרב ר' מאיר מרוטנבור"ק ראובן שלח לשמעון שיקנה לו בגד בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון לפרוע ונמצא שהעובד כוכבים שכחם ולא נמצא העובד כוכבים אחר כך צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם ויבא דכיון דהימניה שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש השם ולהשיבם לכשאמצהו דבשלו יכול לקדש השם ולא בשל אחרים אבל ה"ר אפרים כתב על כיוצא בזה בראובן שקנה חפץ מעובד כוכבים והאמין לו ליתן מעות ליום המחרת ולמחרתו היה ראובן נחוץ לצאת מהעיר ונתן המעות לשמעון ליתנם ושכחם העובד כוכבים ולא נמצא אח"כ וכתב שאם הדבר ברור ששכחם זכה שמעון בהם אבל מי יוכל לברר זה ויכול ראובן לומר לא שכחם והיום או למחר יתבעם וכיון שלא שכחם אין שמעון יכול לומר כבר זכיתי שאין לו שליחות לעובד כוכבים מן הדין הלכך שורת הדין שיחזור לראובן אם הוא פיקח לטעון כך והרמ"ה סתר דבריו וכתב שאף אם היה ידוע ששכחם צריך להחזיר לראובן מעותיו: כתוב בשם רשב"ם אם אמר חד לחבריה מכור לי טלית זו בה' דינרים ולא אמר ליה המותר יהיה שלך ומכרו בו' דינרים הכל לבעל הטלית דדבר שאין לו קצבה הוא ואם טעה מעצמו ונתן לו ו' דינרין הדינר של השליח ואין לבעל המעות בהם כלום:

עבר השליח על דעת משלחו לא עשה ולא כלום וחלק מיי' דוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני לפיכך אע"ג שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר אבל אם לא הודיע שהוא שלוחו של פלוני נקנה המקח ויהיה דינו בינו ובין משלחו טעה וקנה ביוקר אפי' בכל שהוא המקח בטל בין במקרקעי בין במטלטלי שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו שעושה שליח בין לתיקון בין לעוות אם מכר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי וכתב הרמ"ה כל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לעוות בין לתקן והמוציא מחבירו עליו הראיה וכתב רב האי דה"ה נמי אם הטעה השליח את הלוקח כל שהוא שהמקח בטל וה"ר יונה כתב שלענין טעות הלוקח דינו כשאר כל אדם שהמכר קיים עד שתות וזכה המשלח ביתרון וכן מסתבר להרא"ש:

אבל לדעת רב האי אם אמר מכור לי סתם אפי' אם מכר לשניה בשני שכירות קנו והרא"ש הביא דברי שניהם ולא הכריע ומיי' כתב אמר מכור לי בית סאתים ומכר לו בית סאה לא קנה ולא חילק וכתב עוד אמר מכור לי שדה ולא פירש אפי' מכרו למאה מכרו קיים: