שלטי הגיבורים על כתובות נב.

כתב מיי' שצריך שיביא כל א' מעותיו ויטיל אותה לכיס א' ויגבהו שניהם את הכיס ונראה דה"ה אם כל א' משך מעותיו של חבירו דמהני ואפי' לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השתוף לקנות או למכור נראה דמהני וכתב הרמב"ם נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנו מידם שזה יביא חביתו של יין וזה כדו של דבש נשתתפו בהן ונעשו שותפין בהן וכן אם ערבו פירותיהן או ששכרו מקום בשותפות והניח זה חביתו וזה כדו שנשתתפו בהן הרי אלו שותפין: האומנים שנשתתפו לאומנותם אע"פ שקנו מידן אינן שותפין כיצד ב' חייטין או ב' אורגים שהתנו ביניהן שכל מה שירויח זה וזה במלאכתן יהיה ביניהם בשוה אין זה שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל אם היו לוקחין בגדים מממון עצמן ותופרין אותם ומוכרים ולוקחין השתי והערב במעותיהם ואורגין ותופרין ונשתתפו בממון שלוקחים בו הרי אלו שותפין וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאן ומתנן הרי אלו לאמצע והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב ורבותי הורו שאדם יכול להקנות עצמו בקנין כדין העבדים וכשם שמצינו יקדשו ידי לעושיהן והרמב"ן כתב כדברי מיי' שכתב שנים שהתנו ביניהם כל מה שנרויח יהיה לאמצע לא הוי תנאי ואין שום צד במה שיתקיים התנאי בין התנו על מה שירויחו באומנותם שיהיה לאמצע בין אם התנו על מה שירויחו במשא ומתן יכולין לחזור בהם ומתשובת הרא"ש יראה כדברי הראב"ד:

וכתב הרמ"ה ה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו ההפסד לא כגון אם נשתתפו זה מנה וזה מאתים ונפסד הכל לא אמרי' שישלם בעל המנה לבעל המאתים נ' מביתו:

ור"י פי' שאפי' לקחו פירות או סחורה השכר וההפסד לאמצע דוקא שלא קבעו זמן לחלוקתו א"נ קבעו זמן ועלה בו ריוח קודם שהגיע זמן חלוקתו אבל עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוקה שקבעו נוטלין לפי המעות ואפי' אם נזדמן ומכרו לאותו עסק ביוקר שנתייקר אחר זמן חלוקה כל א' נוטל כפי מעותיו ע"כ לקח כל א' פירות ונשתתפו ועירבום חולקין לפי המעות ואפי' אם נשתתפו במעות אם לא הרויחו אלא שנשתנה המטבע להם מרע לטוב או מחדש לישן חולקין לפי המעות ופי' הרמ"ה כגון שנשתתפו במעות ועלה בו ריוח או הפסד בלא עסק כגון שהוקר המטבע או הוזל או הטילו לכיס זוזין פסולין והכשירן המלכות או שהטילו היוצאין ונפסלו דאפי' לא נשתתפו אלא היה לכל א' מעותיו בביתו היה עולה לו זה הריוח או זה ההפסד הלכך אי פרטינהו להני זוזי סתמא מקמי חלוקה וחלפינהו במעות או בסלעים לא פלגי אלא לפי המעות והא רווחא מקמי דפרטינהו סליק בהו אבל אי זבני עיסקא בזוזי חדתא וזבנינהו בזוזי חדתא וזל השכר וההפסד לאמצע דהני זוזי אחריני נינהו והאי רווחא ופחתא מחמת שותפותא דידהו קא אתי אבל רש"י פי' שהטילו זוזי * עיין רש"י שהגירסא מהופכת (חדתי לכיס ונשאו ונתנו בהן עד שנעשו ישנים) אע"פ שע"י עיסקא הרויחו כיון שלא הרויחו אלא סכום המטבע ואין להם אלא סכום הראשון חולקין לפי המעות וכן פי' ר"י ומסתברא כדברי הרמ"ה וכתב עוד הרמ"ה ומסתברא היכא שהטילו לכיס ונגנבו או אבדו כיון דלא אישתני גופא דממונא חולקין לפי המעות וכל זה לא איירי אלא בנשתתפו סתם אבל התנו הכל כפי התנאי בין בריוח בין בהפסד: לשון ריא"ז וכן הדין בג' ששמו מעות להשתכר בהן זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות והשביחו מעותיהם או פיחתו זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו בד"א כשהיה הריוח עומד על הקרן כגון ששמו מעות קלין ונשאו ונתנו בהן עד שנעשו יפין או שמו מעות יפין והפסידו בהן עד שנעשו מעות קלין זה נוטל מעותיו כמות שהן וזה נוטל לפי מעותיו כמות שהן יפין או קלין וכן אם קנו במעותיהן שור כדי לשוחטו ולחלקו לאיברין או שקנו פרקמטיא כדי לחלק להם כל א' נוטל חלקו לפי מעותיו (אבל אם שמו מעות להשתכר בהם בפרקמטיא כדי לחלקה להם כל א' נוטל חלקו לפי מעותיו) אבל אם שמו מעות להשתכר בהם בפרקמטיא או שקנו שור לשוחטו ולמוכרו להשתכר במעותיהם והוסיפו על מעותיהם או פיחתו הרי אלו חולקין היתרון או הפחת בשוה וכך נוטל בעל המנה כבעל הג' וכן אם קנו שוורין לחרוש בהם ומשתכרין בשכר פעולתם חולקים אותו השכר בשוה אא"כ שהתנו שיטול כל א' לפי מעותיו. לקח זה בשלו וזה בשלו כגון שלקח זה שור א' במנה וזה לקח שור א' במאתים ועשו אותו צמד בקר לחרוש בהם ולהשתכר בהם כל א' נוטל מן השכר כפי מעותיו אע"פ שלא התנו: