שלטי הגיבורים על כתובות נ.

לשון ריא"ז ואם הוקירה הבירה והיתה שוה היום אלף זוז כותבין לו טירפא כי היכי דשויה כמב"ה:

וכופין אותו בכך כמו שכופים את אביהם בד"א שהניח להם אביהם אחריות נכסים שאז נשתעבדו אלו הנכסים בחיי אביהם אבל לא הניח להם אחריות נכסים מצוה עליהם לפרוע חובת אביהם משום כבוד אביהם אבל אין כופין אותן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח מן התורה אפי' הם מופקדים ביד המלוה או ביד אחרים וטעמא משום דמצות כבוד היא מצות עשה שמתן שכרה בצידה וכל מצות עשה ששכרה בצידה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה אבל אם לא ירשו כלום מאביהם אין חייבין לפרוע חוב אביהם ואפי' מצוה נמי ליכא טען היורש שאביו לא הניח לו ממון ואינו חייב לפרוע חוב אביו משלו כתב רבינו בתשובה אם טען המלוה ודאי שאביו הורישו ממון נשבע היורש היסת ונפטר ואם טוען שמא אין עליו אלא חרם סתם כדין כל הבא בטענת שמא אבל אין להשביעו משום תקנת הגאונים שתקנו להשביעו ללוה שלא תקנוהו אלא על הלוה בעצמו אבל לא תקנו על היורש:

כתב הרא"ש וכן הדין בבע"ח מאוחר אחר שסילקו היתומים הבע"ח מוקדם בדמי קטינא שאין הבע"ח האחרון יכול לטרוף מהם ומביא ראיה מן הירושלמי דקאמר פשר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קמיה דר' ירמיה אמר פשר פשר כלומר אם נתפשר עם הראשון אין האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו וכן הוכיח הר"ן ז"ל:

מכאן היה נראה לר"ת הא דאמרי' בפ' יש נוחלין ובפ"ק דב"מ מה שאירש מאבא מכור לך לא עשה ולא כלום היינו כשאמר בסתם אבל אם אמר שדה זו שאירש מכור לך אפי' למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיון שהירושה עתידה ליפול לפניו מאליה וגם בירר המכר לא חשיבא דבר שלא בא לעולם דאי לא תימא הכי היאך מכר כלל כתובת אמו דהיינו מה שאירש מאבא מכור לך דעל כרחך המכר היה מכר דאל"כ היה חייב להחזיר הדמים והיאך סלקא דעתיה דרמי בר חמא למימר שלא יחזיר הדמים ועוד הביא ראיה מפ' מי שמת דאמר בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות ומפרש טעמא משום דאמר אנא מכח אבוה דאבא קא אתינא ובלאו האי טעמא נמי מצי למימר דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא ודאי מיירי כגון דאמר שדה זו שאירש מאבא.