שלטי הגיבורים על כתובות מח:

וכתב מיי' והוא שיהיה במקום רחוק שיש טורח להודיעו אבל אם הוא קרוב להודיעו מודיעין אותו ואם לא יבא ישביעוה ותטול וכ"כ רב אלפס וכתב הרא"ש ויראה לי דהאי מקום קרוב כדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד אבל טפי מל' יום אין לנו לאחר הפרעון אלא ב"ד מוכרין מיד ופורעין והאשה נותנת שכר שליח ומוספת אותו על כתובתה: לשון ריא"ז וכן אם גרשה בעלה והלך לו למדינת הים ובאה ליפרע שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה:

מלוה שבא בשטר מקויים ואין הלוה בפנינו כתב ר"ח שאין נזקקין לו שאין נפרעין כלל שלא בפניו אפי' בשבועה ולית דחש לה להא דרב נחמן דאמר אפי' בע"ח נמי וכיון דמעשים בכל יום שאין מוכרין שלא בפני בע"ח סמכינן אהא דאיתא בירושלמי וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו תפתר בשריבית אוכלת בו ולזה הסכים הרא"ש ז"ל וכתב הרמ"ה דאפי' פטרו משבועה אינו מועיל אא"כ פירשו בפירוש ובעל התרומות כתב שאם כתב לו נאמנות עליו ועל באי כחו ב"ד בכלל באי כחו הם אבל אם כתב בו נאמנות סתם אין ב"ד הפורעין שלא בפניו בכלל וצריך לישבע והרא"ש כתב בתשובה שא"צ שבועה אפי' בנאמנות סתם וי"א אפי' אין בו נאמנות והלך למדינת הים בתוך הזמן כיון שחזקה שאין אדם פורע תוך זמנו נפרע בלא שבועה אע"פ שעתה בשעת פרעון עבר זמנו ולא נהירא לטור כיון שעתה עבר זמנו יש לחוש שמא שלח מעותיו ממקום שהוא ע"י שליח והוא טוען שאבד שטרו וכתב לו שובר עליו: וכתב הר"ם ז"ל על מלמד שמלוה מעותיו בבית בעה"ב והפסיד קצת משכונות ולא נתפשר עם העובדי כוכבים והלך לו והניח מעותיו קצת ביד שמעון ובעל ביתו ראובן טוען אני צריך לפייס את העובד כוכבים בשבילו תן לי ממעותיו שבידך נראה לי שאין לו לראובן על שמעון כלום אך אם יש לו דין על המלמד ילך אחריו ויתבענו לדין ואפי' אם יש למלמד מעות ביד שמעון לא שקיל מיניה כדאמרי' גבי ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה דסלקיה רב חנין:

וכתב הרמ"ה ז"ל שאם הוא קרוב כדי שיוכל השליח לילך ולבא תוך קל"ח ימים מודעינן ולא כתבינן אדרכתא אנכסיה אלא דמשדרינן ומודעינן ליה ואם חזר השליח ואמר שלא היה רוצה לבא כתבינן ליה אדרכתא אנכסיה מיד ואם אמר השתא אתינא אי נמי איעכב שליח עד האי שיעורא מנטרינן ליה והרא"ש ז"ל כתב האי אפשר לאודועי שכתב רב אלפס ז"ל כדי שילך שליח ויחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד דטפי מל' יום אין לנו לאחר פרעון הלוה והמלוה יתן שכר השליחות ויוסיפנו עם חובו ויגבנו עם חובו ואם אין השליח יכול לילך ולחזור תוך ל' יום יורדין לנכסיו מיד ומגבין לו חובו כתב מיי' ג' ראיות צריך להביא לב"ד אח"כ נפרע שלא בפניו. ראשונה לקיים שטרו. שניה שבע"ח במדינה אחרת ואינו מצוי כאן. שלישית שנכסים אלו של פלוני הן. והרא"ש כתב בתשובה על דבריו כיון שהנכסים היו בחזקת הלוה עד היום יורדין לנכסיו אע"פ שאין ידוע היאך באו לידו אם בירושה ואם יבא אחר בשטר או בראיה מוקדמת לשטר המלוה יוציא ממנו. ששאלתם אם ב"ד יכולים למשכן לבע"ח קרקע בחובו כמו שיכולין למוכרו ועבדי ליה דטבא ליה כדי שיחזור לו קרקע שיפדנו היום או מחר נראה שאלתך כשהלך הלוה למד"ה שאם היה בכאן נשאל את פיו ויעשו כמו שאמר ואם אינו בפנינו ב"ד יעשו כאילו היה בפנינו ומבקש זכותו וטוען טענה שהיא טובה לו כך יעשו ב"ד ויחפשו וידרשו כל דבר שהוא טוב לו זה יעשו לפי שזכין לאדם שלא בפניו: נ"ל דמספר קל"ח ימים דנקט הרמ"ה הוא משום דס"ל כדברי הירושלמי שהביאו הפוסקים דבריו שכתב דמשלחין בתריה תרי תלת איגרין אי אתי הא טיבות' כו' כדאיתא בהגהות מיי' פי"ג מהל' מלוה ולוה דמשמע להדיא דמרויחין לו זמן עד כדי שליחות ג' פעמים ובשליחות ג' פעמים יהיה ריוח זמן קל"ח ימים הא כיצד הזמנת ב"ד למי שאינו דר בעיר הוא שני וחמישי ושני כדאיתא פ' הגוזל בתרא שהם ח' ימים ואם בא ואמר קבעו לי זמן נותנין לו ל' יום ואחר ל' אם לא בא ממתינין לו שני וחמישי ושני שהם בין הכל מ"ו ימים הרי כי מזמן ההזמנה עד זמן הפרעון יש מ"ו ימים אם ירצה הלוה והשתא שאין הלוה בפנינו וצריך לשלוח לו ג' אגרות שזמן כל א' היא מ"ו יום יעלו קל"ח יום לפי זה החשבון מכוון ודברי הרא"ש מסייעין לפי' זה כי מה שהרא"ש חפץ עד כדי זמן ב"ד פעם א' הרמ"ה חפץ שימתינו עד כדי זמן ג' פעמים והרא"ש אינו מכניס בזמן פעם כי אם השלשים יום והרמ"ה מכניס בו ג"כ בשני וחמישי ושני שכתבתי ולשון הירושלמי מסייעו שכתב תלת איגרין:

לשון ריא"ז האשה שאמרה שאבד ממנה שטר כתובתה והדבר ידוע שלא נפרעה כתובתה הרי זו כותבת שובר לבעלה או ליורשיו וגובה כתובתה מהן כדברי מז"ה ואני אומר שאין כותבין שובר אלא גבי מלוה ולוה שאם אבד שטרו של מלוה וידוע שלא נפרע חובו כותב שובר ללוה וגובו חובו לפי שעבד לוה לאיש מלוה אבל האשה אינה גובה ע"י שובר לא מן הבעל ולא מן היורשין לא כתובה ולא תוספת שמא יאבד שוברו של זה ותוציא זו כתובתה בב"ד שאינן יודעין ותגבה ממנו וכך היא שיטת רוב הפסקנים לפיכך אם באו עדים שנשרף שטר כתובתה או אם היה מקום שאין כותבין כתובה שאין לחוש שמא תוציא כתובתה פעם אחרת הרי זו גובה כתובתה ע"י שובר בין אם נתגרשה בין אם נתאלמנה והגרושה גובה כתובתה בגיטה הואיל והכתובה תנאי ב"ד היא הרי זו כמי שתופסת שטר כתובתה בידה ואין הבעל נאמן לטעון פרעתי עד שיראה שובר או שטר כתובה פרוע וכן התוספת היא גובה ע"י גיטה אם היתה ידוע להן כמה היא [או] שהיא קצובה על כל הנשים כדרך שאנו נוהגין עתה: ומיי' כתב בזה אם הוא טוען לא גרשתיה חייב ליתן לה עיקר כתובה אבל לא תוספת עד שתביא ראיה שגרשה או שתוציא גט עם הכתובה ואם הוא אומר גרשתיה ופרעתי הכל עיקר עם התוספת ואבד שוברי ה"ז נאמן ומשביעה בנקיטת חפץ ונותן לה עיקר והוא ישבע שבועת היסת על התוספת ולא נהירא לטור שאם הוא נאמן למה יתן לה עיקר ואם אינו נאמן יתן לה הכל שהרי כתובה בידה וכן השיג עליו הראב"ד:

סמ"ג כתב בשם ר"י דבין במקום שכותבין כתובה בין במקום שאין כותבין בין נקיטא כתובה בין לא נקיטא כתובה אי טעין ואמר פרעתי לא מהימן דה"ל טוען אחר מעשה ב"ד וגובה עיקר כתובתה וכל תנאיה * צ"ל ובמקום שאין כותבין וכו' כתב הרמב"ם שדינו כבמקום שכותבין ואינו גובה כו' ובמקום שכותבין כתובה והביא הוא עדים שכתב לה כתובה כתב הרמב"ם במקום שכותבין אינה גובה בלא כתובה והרא"ש כתב שגובה כיון שבאותו המקום לא נהגו לכתוב ולא מהימן לומר פרעתי דאיהו דאפסיד אנפשיה שכתב לה ולא ישתנה הדין בכך ובסמ"ג כתב על שם ר"י אפי' במקום שכותבין גובה עיקר כתובה וכל תנאיה בתנאי ב"ד והרא"ש כתב כסברא ראשונה: לשון ריא"ז מקום שכותבין כתובה והיתה טוענת האשה שלא כתב לה בעלה כתובה אם הביאה ראיה לדבריה הרי זו גובה בגיטה אם היתה גרושה או במיתת בעלה אם היתה אלמנה וכותבת להם שובר ואם לא תביא ראיה לדבריה הרי זו בחזקה שכתב לה כתובה ואינו גובה כלום לא בגט ולא במיתת הבעל עד שתוציא שטר כתובתה או תביא עדים שנשרף שטר כתובתה שאין הכתובה דומה לשט"ח שאע"פ שידוע שנשרף השטר ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי אבל הכתובה תנאי ב"ד היא והטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום: