שלטי הגיבורים על כתובות יא.

לשון ריא"ז בא העד המתירה תחלה ואח"כ בא העד האוסרה מז"ה אומר שאף בזו לא תנשא לכתחלה הואיל ובא העד האוסרה עד שלא הותרה ע"פ הראשון ול"נ שמאחר שבא העד המתיר תחלה תנשא לכתחלה לפי שבשבויה הקלו כמבואר בקונטרס הראיות וכך הוא שיטת המורה:

וכתב הרמ"ה דדוקא היכא דלא מכחיש המלוה לחד מינייהו כגון שתבע מיניה ב' מנים א' שהלוה לו בא' בשבת והמנה הב' בב' בשבת והביא ב' עדים א' על הראשון וא' על השני אע"ג דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי מצטרפין לחייב הלוה מנה א' אבל אם המלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה וחד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה חזינן אי איכא למימר דטעי חד מינייהו בזמנה דהלואה כגון שאמר האחד בב' בחדש והא' אמר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעבורא דירחא מצטרפי דאימור אחד מנה מסהדי ואי הוברר הדבר דבתרי מנה מסהדי הא ודאי חד מינייהו שקרא דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה הלכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ומיפטר וכתב בעל התרומה דה"ה לענין פרעון כיצד תבעו בשטר ואמר לו פרעתיך ומביא ב' עדים א' אומר בניסן וא' אומר בתשרי מצטרפים ואם נעשה השטר קודם ניסן מחזקי' בפרוע ממנה שהרי לדברי שניהם פרעו מנה וכן אם הודה בפני אחד שפרעו מנה בניסן והודה בפני השני שפרעו מנה בתשרי או א' מעיד שפרעו מנה והב' מעיד לפני הודה שפרעו מנה בכל ענין מצטרפין ולא יוכל המלוה לומר סטראי נינהו ממלוה על פה או מחוב אחר שהיה לי עליך בשטר והחזרתיו לך:

רא"ם פסק דאשת כהן שנתיחדה עם העובד כוכביס שעה אחת כדי ביאה אסורה לבעלה וראייתו מפ' אין מעמידין ובע"ז פירש"י אפי' באשת ישראל מיהו ספר התרומה פ' אין מעמידין התיר בדיעבד אפי' אשת כהן: