שלטי הגיבורים על גיטין כז:

וכתב הרא"ש יראה מדברי רב אלפס שאף בקפיצה הוא מוכר ולא מסתבר לי ואחד חרש גמור שאינו לא שומע ולא מדבר ואחד נשתתק שאינו מדבר ושומע דינן שוה ובשניהם אין מעשיהם קיימים עד שיבדקו אותם אה יש להן דעת כדרך שבודקין אותם לגיטין כמו שפי' הטור באה"ע בהל' גיטין ויראה שהמדבר ואינו שומע דינו כפיקח ואין דעת מיי' כן שכתב חרש שאינו מדבר או מדבר ואינו שומע מוכר ולוקח ברמיזה במטלטלין ולא במקרקעי ואף במטלטלין לא נתקיימו מעשיו עד שבודקים אותו ומתיישבין בדבר. אלם (שאינו) [שהוא] שומע ואינו מדבר או שנשתתק מקחו וממכרו ומתנותיו קיימים בין במקרקעי בין במטלטלי והוא שיבדק כמו שבודקין לגיטין או שיכתוב בכתב ידו הרי החמיר יותר במדבר ואינו שומע ואין נראה כן: שאלה להרא"ש ששאלת מי שהוא חרש ונושא ונותן יפה ומבין כשמדברים עמו בקול רם אע"פ שדעתו אינו מיושבת עליו כל כך אם יכול לעשות מחילה ולהיות מוכר ומקדיש. תשובה דע כי כל מקום שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ולא שומע כלל וכך היה ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כפיקח לכל דבר. שוטה אין מעשיו קיימין לא במטלטלי ולא במקרקעי וכתב מיי' צריכין ב"ד להעמיד אפוטרופוס לשוטה כדרך שמעמידין לקטן:

מיי' כתב קטן עד י"ב אין הקנאותיו כלום מי"ב ואילך ממכרו ממכר אם יודע בטיב משא ומתן והרא"ש כתב כסברא ראשונה וכן הרמ"ה אלא שחלק עד עשרה סתמיה בחזקת שאינו חריף והרא"ש היה אומר שמן י' ואילך כל שאינו שוטה ממכרו ממכר בד"א שאין לו אפוטרופוס אבל יש לו אפוטרופוס אין ממכרו ממכר וטעמא דתקינו רבנן שיהיה ממכרו ממכר משום כדי חייו ועל כן כתב רב האי שלא ימכור אלא כדי חייו ולפי דעתינו אנו רואין אם יש שם ממון הרבה (שנותן) [נותנין] לו ממנו קצת בסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר אע"פ שאינו צריך לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיינים ע"כ (ומיי') [והרמב"ן ז"ל] כתב כיון דתיקון רבנן שיהיה ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו ובין מוכר יותר מכדי חייו ולזה הסכים הרא"ש:

וכתב הרא"ש בתשובה שאם ירש שט"ח מאביו שיכול ליתנו לאחר במסיר' וכתיבה דלענין זה חשיב כמטלטלין ויכול ליתנו ור"ח כתב דמתנתו מתנה אפי' אם יש לו אפוטרופוס דלענין מתנה אין חילוק אם יש לו אפוטרופא או אין לו שהאפוטרופא אין רשאי ליתן משל יתומים כלום וכתב מיי' אין מקח הקטן קיים במטלטלין אלא כשמשך או המשיך אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע ואחרים שחזרו בהם עומדים במי שפרע וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר בו לא קנה הלוקח שאין מוציאין מיד הקטן כלום שהקנין כשטר ואין העדים חותמין אלא על שטר אדם גדול וכן קטן שקנה מטלטלים מאחרים וקנה מידם או שכר את מקום מטלטלים שהן עליהם לא קנה עד שימשוך לפי שאינו זוכה בדברים שזוכין הגדולים בהן כמו שאין חצירו קונה לו מפני שנתרבה מדין שליחות ולא מדין ידו אבל קטנה שנתרבית מידה קונה מטלטלין מאחרים אם קנתה מידן או בשכירות מקום ויראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק שתעמוד בידו אע"פ שאין ממכרו ממכר בקרקע דקטן כאילו אינו בפנינו חשיב וזכין לו שלא בפניו ע"כ והראב"ד השיג עליו שאם הקנה בקנין קנה וכן אם קנה הוא בקנין קנה שהמקנה מקנה לו כל קנינו ואינו חוזר בו אבל אם הוא השכיר מקום הפירות לא קנה ממנו דשכירות כמכר הוא ואם אחרים השכירו לו מקום הפירות זכה בשכירות מקומו דכשאמרו אין לו חצר לענין מציאה לבד אמרו:

כתב הרא"ש כגון מעשר עני או בצדקה המתחלקת לעניים או חברים המסובין בסעודה אבל במילי דשותפות לא דהא אמרי' בפ' מקום שנהגו הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה ולא מסתבר לדרוש הפסוק הזה להרגיל הכהן שיתן עינו בחלק יפה ואף אם בא הכהן לחלק כבוד לרבו או שגדול ממנו בחכמה שיקרא ראשון בבהכ"נ בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים בבהכ"נ אין הרשות בידו דלא ליתי לאנצויי דהא רב הונא קרי בכהני בשבתות ויו"ט משום דמופלג בחכמה היה דהא ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף הוו כייפי ליה לרב הונא: