שלטי הגיבורים על גיטין כד:

והאידנא שתקנו הגאונים דמטלטלי דיתמי נשתעבדו לבע"ח מגבין לניזק ממטלטלי דיתמי כ"כ רבינו פ"ק דב"ק. וה"ר אפרים כתב דלא תקנו זה אלא לבע"ח משום נעילת דלת אבל לנזקין דלא שכיחי לא תקון ולהרא"ש נראה דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מיני שעבוד מדינא דגמ' אף בלא תקנה מידי דהוה אגמלא דערבי שהאשה גובה כתובתה מהם:

עי' פ"ק דב"ק תשובה לגאון מי שאין לו אלא עידית ויש עליו בע"ח אינו יכול למוכרם ולקנות בינונית שכך שנינו אין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית ואפי' אם יש לו עידית במקומו ובינונית במקום אחר אינו יכול לומר שיטול מן הבינונית שיש לו במקום אחר אלא צריך ליתן לו מעידית שבמקומו ע"כ:

כתב הטור אין גובין מהיתומים אלא מהזיבורית בין אם הם גדולים בין אם הם קטנים בין מהיתומים בין משאר יורשים כגון שירשוהו אחיו או שאר קרוביו ואפי' התנה שיגבה עידית או בינונית לא מהני תנאה גבייהו וכתב דוקא שכתב סתם שיגבה מעידית או מבינונית אבל אם פירש בפירוש ממני ומיורשי מהני תנאה וכן מסתבר להרא"ש וכתב רב אלפס בתשובה דוקא שהזיבורית עושה פירות יותר על עבודתה. אבל אם אינה עושה פירות רק בכדי עבודתה אין שם קרקע עליה אלא ארץ גזירה היא ואין בע"ח נוטל הימנו. והיכא דתפס בע"ח בינונית בחיי אביהן כגון שלוה אביהן ממנו מנה והוא לוה מאביהן מנה ויש ליתומים זיבורית ויש לו בינונית ובאין ליטול ממנו בינונית בחובן וליתן לו זיבורית בחובו הרי הוא מעכב בינונית שלו בחובו שהרי תפיסתו מחיים אבל אם היתה תפיסתו אחר מיתת אביהן כגון שקנה הוא בינונית שלו אחרי מות אביהם לא מהניא תפיסה ואם ניזק בא לגבות נזקו מהיתומים כתב ה"ר יונה אם הם קטנים אינו גובה אלא מהזיבורית אבל אם הם גדולים גובה כדינו מהעידית: לשון ריא"ז וכן בע"ח שבא לגבות חובו מן היתומים אינו גובה אלא מן הקרקע שהניח להן אביהן מן הזיבורית שלהן ואם גבה מן הבינונית שלהן מוציאין מידו אא"כ גבה אות' בחיי אביהם שאין נפרעין מן היתומים אלא מן הזיבורית ואפי' היו היתומים גדולים אפי' התנה לוה בשטרו שיגבה המלוה חובו מן העידית ומת אינו גובה מן היתומים אלא מן הזיבורית ואפי' כתב לו בפירוש שיגבה מעידית נכסיו בין בחייו בין במותו שאין תנאי הלוה מועיל אלא אצל עצמו ולא אצל היתומים ואינו יכול לגבות מן העידית של יתומים אא"כ יחדם לו אביהן בדרך אפותיקי וכן אם התנה הלוה שיגבה מן העידית או מן המטלטלין שהוא מניח לבניו לא הועיל תנאו אצל היתומים ואינו גובה אלא מן הקרקעות ויש מן הגאונים שפוסקים כדברי האומר שאם התנה סתם שיגבה מהעידית של קרקעותיו ה"ז גובה מעידית קרקעותיו אפי' מהיתומים וכך היא שיטת מז"ה ולפי דבריהם אף הניזקין גובין מן העידית של יתומים אפי' בלי שום תנאי שכך הוא הפסק שלהם נשדפה העידית שלו ואבדה ממנו אע"פ שהתנה הלוה למלוה לגבות מעידית נכסיו אינו גובה מהיתומים אלא מן הזיבורית הואיל ואבדה העידית שלו אבד דינו של זה וחוזר על הזיבורית אף לפי פסק הגאונים כמו שביאר המורה:

כתב רבינו יונה ה"מ לענין בע"ח דלא מסיק אדעתיה דמיית ונפלי נכסי קמי יתמי אבל לענין נזיקין דדינו מן התורה בעידית לקטנים עבדינן תקנה ולא לגדולים וכתב הרא"ש ודברים של טעם הם:

ואם מכר הלוה קרקע שיש לו ויש לו קרקע עוד בעיר אחרת כתב הרא"ש שבע"ח גובה מן הלוקח ואינו יכול לומר לו הנחתי לך בני חורין כיון שאינן בעירו שגם הלוה בעצמו לא היה יכול להגבות למלוה מנכסיו שיש לו בעיר אחרת ולא עדיף האי מגברא דאתי מחמתיה. הניחו הלקוחות בני חרי ביד הלוה ונתקלקלו בע"ח טורף מהלקוחות ודוקא נתקלקלו אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהן מחמת פשיעתו כגון שסלק שעבודו מהם ולקח מהמלוה בקנין שלא יגבה מהם אינו גובה מהלקוחות שיאמרו הנחנו לך מקום לגבות ממנה ואם יש כאן ב' או ג' לקוחות שקנו ממנו כא' ואין א' מהם קודם לחבירו ובא בע"ח לטרוף כתב רב האי שגובה מאיזה מהם שירצה וא"צ ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה ואם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר ואחר לאחר אפי' עד מאה ובא בע"ח לטרוף מהלוקח האחרון כתב הרא"ש ז"ל בתשובה שאינו יכול לומר לו למה לא תבעת חובך מהראשון דשמא לא רצה לתבוע עד עתה שלפעמים הלוה אלה ולפעמים המלוה אדם עשיר ויש לו שטרות הרבה ואינו זוכר את כולם עד שיזדמן לידו ומיהו כשבא לידו שטר ישן ה"נ שהיה דורש וחוקר על איחור הגבייה לידע אם יש רמאות בדבר: לשון ריא"ז אפי' אם חזר הלוה ומכר עוד הזיבורית לאחר אין בע"ח גובה מן הראשון אלא מן האחרון שאומר לו הראשון מקום הנחתי לך לגבות חובך ממנו ונראה בעיני שאם נתן במתנה הלוה הבינונית שלו לבנו אינו דומה כאילו מכרו ובע"ח גובה מיד בנו ואינו יכול לדחותו אצל הזיבורית שביד האב. ואם נשאר בינונית אחרת ביד האב גובה הבינונית של האב ולא של הבן וכן כתובת אשה שדינה בו בזיבורית גובה מן הזיבורית שביד האב ולא מן הזיבורית שנתן האב לבן: